תסכול בזוגיות: ניתוח והמלצות

היי,אני עובדת עצות וללא יודעת כבר למי לפנות פחות יעוץ זוגי אלא אישי בשבילי כיצד לפעול?,אני אני מרגישה בהתמוטטותאני ובן זוגי הינו אמורים לחגוג מחר 3 שנים היו לנו שנתיים מושלמות זוגיות טובה הבנה יחס בין אישי אהבה כבוד הכל בסדר גמור.הוא הציע נישואין לפני סגירת התאריך בררנו על דירה בדייוק המחירים עלו ובן זוגי הציעה את עזרתו של אביו ושל אבי שיעזרו לנו חצי חצי ברכישה אביו הסכים לתת 300000 בתנאי שאבי יסתים לאבי היה רק 100000 ולא 300000 אבא של בן זוגי לא הסכיר לעזור. החלטנו להישאר ביחד לקנות משהו קטן או להשכיר וביינתים לחכותעם החתונה.לבן זוגי יש כמה צדדים רצון להיות איתי ולהקים משפחה יחד ופחד מלקחת משכנתא זה גורם לו להתנדנד הרבה להחליט פתאום שזה לא הולך ולא מתקדם ולהעלם לחודש בלי שום יצירת קשר מצידו ואז פתאום פגישה אחת וחזרנו ככה נראת השנה האחרונה שלנו עם מלא ריגושים דמעות כאב ואהבה.חזרנו הינו שלושה חודשים רגועים ונטולי לחץ היה כל כך טוב מושלם נרגענו עם המשפחות ואנחנו כמובן ואמרנו שהקשר שלנו טוב מתמיד וישאר ככה תמיד.אמרנו שנחכה עם החתונה ועם הקניה וניהיה ברגיע ביום חמישי כמה ימים לפני חגיגת השלוש שנים נתקף עצבים והתרחק כששאלתי מה קרה ענה "שום דבר לא מתקדם הינה שלוש שנים ואנחנו תקועים לא מתקדמים אנחנו לא מתחתנים לא יהיה לנו כסף לבית אבא שלך לא לעזור בעוד לא אכפת לו ונחיה כל החיים בשכירות ואני לא רוצה ככה חיים בשכירות וחובות זאת המציאות עדיף שלא נבזבז עוד זמן וניפרד. ביי:ארבע ימים לא דיברנו שלחתי הודעה לא ענה לי. מה עלי לעשות? לחכות "שירגע" או לוותר על הקשר הזה? (האפשרות השניה לא מציאותית בשבילי)חשוב לציין כי שנינו עובדים הוא התקדם בעבודה במקום חשוב וגם אני עובדת במשכורת יפה ולומדת כדי להתקדם גם כן.ושהזוגיות שלנו ממש טובה כמו נפשות תאומות חושבים אותו דבר כיף וים אהבה וסביבינו כשאנחנו יחד אנשים סביבנו נדהמים מאהבה של שנינו.אני ממש מתגעגעת עליו מאוד הוא חסר לי היה מתקשר אלי בכל שעה עגולה ביום ופתאום השקט הזה שאני לא שומעת ממנו הורג אותי הוא הכל בשבילי ולא יודעת איך לפעול ביינתים נאכל מבפנים חסרת תאבון ומצב רוח כל היום עבודה לימודים וישנה לא רוצה לשמוע וליראות אף אחד מחכה לקבל סימן ממנו.עם אשב בשקט ולא אצור איתו קשר יגרום לו לבין ולחזור לצור קשר?...אשמח מאוד לשמוע הצע טובה שתעזור לי כי אני לא מדברת על זה לא עם משפחה ולא חברים אני לא אוהבת לערב וביינתים נאכלת מבפנים.תודה מראש.

יסמין יקרה,
אני מבין את הכאב שלך, ואני תוהה אם הוא חושב שבזמן הקרוב יצליח למצוא מישהי עשירה יותר, או שהוא עושה, במודע או שלא במודע, משא ומתן עקיף, דרכך ודרך הלחץ עלייך, עם אבא שלך (משא ומתן שבינתיים לא מתקיים באופן ממשי, כי את לא אמרת דבר למשפחה). אבל יתכן גם שהוא לא יודע להתמודד עם לחצים ועם אכזבות. אולי את צריכה למצוא דרך להרגיע אותו. ולגבי שאלתך: אם לא תחזרי אליו, ולא תדברי איתו, מבחינתו זו אולי גם אמירה שלא כל כך אכפת לך, שבמצבו הנפשי עוד יוריד לו את הביטחון עוד יותר.אני יודע שגם את שבורה ולא קל לך, אבל אם את רוצה אותו, אני חושב שהוא צריך לדעת את זה, ולדעת עד כמה. אני יודע שאת רוצה את אותם סימנים, אבל אני לא מדבר איתו אלא איתך, ואני גם לא יודע עד כמה הוא מתוסכל מהכישלון האישי שלו.

היי ד"ר אורן,קודם כל תודה רבה לתגובתך העלה תובנות ואיתם ספקות..הייתי מאוד רוצה לקבל את אותם סימנים שאני נותנת לו תמיד. גם אני באותה מידה צריכה חיזוקים. וכנון אתה מדבר איתי ולא איתו אבל אני פורקת...תודהבהתחלה חשבתי גם שזה משא ומתן מקיף אבל יודע שאני לא משטפת אולי רוצה כן שההורים שלי יראו אותי נשברת ויתנו? אבל אין מאיפה אנחנו 5 אחים כן מבחוץ ניראה שיש אבל לא עד כדי כך של מאות אלפי שקלים.לא יודעת עם הוא מדמין מישהי שתבוא עשירה כרגע אומר שהוא לא רוצה להתחתן בחיים לפחות לא בשנים הקרובות.אני לא משתפת את הורי ומשפחתי מהסיבה שלא יהרוס להם את הקשר איתו במידה וונחזור. לא ניראה לי ששום הורה יאוהב את זה שהחתן שלו בחרם בגלל ש100,000 לא מספיק?!?!אני מבינה את התסכול שלו מלחץ המשפחה שלו לעינינים הכספיים השלישליות שלהם לגבי משכנתא והשכרת דירה הוא מגיע תמיד לנקודה "העשה מה שאני רוצה הם לא יתערבו לי" ואני מרגיעה אותו ואומרת לו שהכל יהיה טוב אנחנו מחושבים ויודעים לעשות חשבונות נדע להסתדר ולהגביל את עצמינו במידת הצורך וגם הקלתי אלינו עם אמא שלי וכל ההמוצרי מטבח ומוצרי חשמל כבר קנינו וזה יחסוך לנו עם שכירות או משכנתא בהוצאות.אבל כשהם רואים שזה כמאט קורה הלחץ שהם מפעילים עליו מתסכל אותו והוא בורח לא מדבר ותמיד אני מדברת מתקשרת שולחת הודעות ואין מענה... רק אחרי שבועיים הוא נרגע מתקשר או מראה סימן וחוזר חזק עד ההודעה החדשה עד ששוב אנחנו מתכננים משהו וכניראה הם מתערבים והוא מתקפל... דרך אגב הוא לא אומר לי את זה זה אני יודעת את ההתנגדות שלהם למשכנתא ושכירות אבל הוא לא מספר לי על הלחץ שמופעל עליו כשאני לא שם אני מרגישה לבד.על פני השטח הכל טוב ויפה כשאני שם אני "נסיכה" אמא שלו לא משחררת אותי ודואגת לי אבא שלו לא מראה שום טינה או כעס כלפי והכל בסדר ונוח אבל כשאני הולכת כניראה קורים הדבריםהפעם רציתי לעבוד על הסטרטגיה נקרא לזה קצת אחרת להעלם כדי שהוא ירגע מהר יותר והחוסר ביטחון יהיה לצידי שאדע שיפחד שאולי נמאס לי ויחזר מהר יותר??האמת שהחוסר ביטחון יותר אצלי לא קל לנסות לצור קצר ואין תגובה אפילו שאני בפנים בלב בנשמה יודעת שהוא שם וזה עוזר לו והוא אוהב את זה שאני ממשיכה ויודעת שהוא ירגע ויחזור זה מכאיב לי וכואב כל כך למרות זאת ומפחיד באותה מידה שאולי הפעם לא יחזור יוותר? אפילו שאומר תמיד שלא מסוגל בלעדי ורשום למעלה שנועדנו אחד לשני.בן אדם שאומר מצד אחד שאני בנשמה שלו ואני החיים ולא טוב לו בלעדי והוא אוהב כל כך ואני האישה היחידה שהיה לו בחיים מסוגל עם כל אהבה הזו לא להיות עם אהבה שלו ולהמשיך האלה??? תוכל לכוון איתי יותר במה לעשות אני מבולבלת נורא כואב לי נורה ואני לא רק שבורה אני כבר מרוסקה מכאב .ואהבתי כל כך שאני יכולה לדבר למישהו קצת יותר מבין שעם משהו יסתדר בינינו ב"ה נבוא אלייך ליעוץ כדי שלא יחזור שנית.תודה רבה מעריכה את תשובתך.

עוד משהו קטן בקשר למשא ומתן עקיף... בעבר כשרעיון ההורים עלה והעזרה שלהם
ואביו לא אסכים לסכום שיש לצד שלי כבר דיברתי ודברנו על הנושא עם ההורים
ואמרו לי שזה מה שיש להם וזה יפה ואחים שלי לא קיבלו ככה ואף כעסו שהעזו
להגיד שזה קמצני מצידינו ושההורים שלי לא עוזרים מספיק ואף אבא שלו יצר קשר
עם אבא שלי ןשום דבר לא השתנה הסכומים נשארו אותם סכומים. כי זה מה שיש.
שוב התקפל עם הלחץ של הוריו וחזר ואמר שאנחנו לא נעזר בהם כל אחד יתן מה
שמקובל עליו ויכול ואנחנו נסתדר.ואף התנצל לפני ההורים שלי על מה שקרה
והכל יסתדר. אבל תמיד כשעושים צעד קורה משהו מחששות
של בן זוגי מהוריו שלו והוא מתקפל ונעלם.
חשוב לציין שאנחנו חוזרים ואני אצלו בבית ישנה ןנשארת סופשים שלמים אני מכבדת
את ההורים שלו לא כועסת ולא שומרת טינה אני רק רוצה שנחיה כבר ביחד ובשקט
אנחנו בני 27 והוא בן 29 צעירים אבל רוצים להקים משפחה וזה הזמן.
דבר שני בקשר לזה שההורים שלי יראו שאני נשברת בכל הפעמים שהיו אכן ההורים
שלי היו רואים עלי שאני כל היום בחדר והם מרגישים קוראים לי ואני נפוחה בעינים
והפנים לא אוכלת מרזה ולא מחייכת חסרת מצב רוח זה לא נתן נקודות זכות לקשר
הפעם הזו אני מנסה שלא לכער את המצב ואני אכן בחדר מנסה לנשנש לידם
כשחוזרת מהעבודה ואז מתקלחת ובמיטה והם לא רואים איך אני עד יום למחרת
בערב זאת אומרת שאני מתחמקת כי אני לא מסוגלת לדבר ולראות איש מילה
אומרים לי ואני נשברת ומתפרקת מבכי ואני לא רוצה שיראו אותי שוב כך אז כך שהם ישברו גם
במקרה הזה עבודה הפעם.
עזור לי ויעץ לי ד״ר מה אני יכולה לעשות כדי שניסתדר ונדבר כמה שיותר מהר??
שההורים שלי לא ישימו לב ששוב קרה משהו אני בן הפטיש ושטן קשה לי כל כך
עד שהכצ יסתדר אני לא רוצה שיקרה משהו מנסה למנוע הכל ואני בתמוטטת מה
אני יכולה לעשות לחכות בסבלנו שיבין הפעם שאני האישה היחידה באמת כמו
שאמר תמיד? או שיש אפשרות אחרת? מהי?? אנחנו אוהבים כל כך ובן זוגי אומר
תמיד שננצח את הכל ונהיה באש ובמים ביחד אז מה אני אמורה לחשוב שהפעם
דווקא ויתר ?? יתכן שמסוגל?? אני מתגעגעת כל כך וחזקה כדי לחזק אותו ואת
הקשר ולתמוך בתסכול ובהכל אבל איך לפעול הפעם???
תודה.

סמין יקרה,
אני יכול לומר לו שהוא צריך להבין את המקום בו את נמצאת, ושאת מאבדת ביטחון כאשר הוא נעלם מדי פעם, ומהרהר לעצמו הרהורים של לחץ, ושל היסוסים בין להיות איתך ולהילחם מול הוריו או לעזוב הכל, כדי שיהיה לו שקט. סביר מאד שהוריו לא רוצים לראות אותו נפרד ממך, אבל גם לוחצים אותו במקביל, כי הם דואגים לו. לא תמיד הורים מבינים את הלחצים שבהם הילדים שלהם נמצאים, ומרוב דאגה ומחשבה שאולי הם יצליחו להשיג את מה שהם רוצים בכל זאת, הם מלחיצים אותם יותר, ומפריעים להם להגיע אל החיים ואל הזוגיות שהם רוצים. אז הייתי רוצה לומר לו להיות חזק יותר, ולהיות יותר שותף לך, ויותר לשתף אותך בלחצים שלו, אבל אני לא יכול. קשה לו, ואני לא יכול לדבר איתו. אני יכול רק לדבר איתך, ולכן אני מחזיר אותך למכתבי הקודם: עשי את מה שאת יכולה כדי להסביר לו שאת מבינה את הלחץ שלו, ושאת איתו בכל מצב, ובקשי ממנו, אם את יכולה, שגם הוא יתמוך בך, כי את מתגעגעת אליו וקשה לך בלעדיו.אל תפחדי לבקש, ואל תפחדי לומר שאת צריכה גם תמיכה שלו, ושאת מתגעגעת. הוא צריך לדעת את זה כדי להתגבר על הלחץ שלו, ולהבין שגם את במצב לא פחות קשה משלו. לא כתחרות, לא כזה מול זה, ואל תציבי זאת כך. גם אל תציבי את הצרכים שלך כדרישה, אלא כבקשה, כי קשה לך.אם תצטרכו כמה שיחות חיזוק, דברו על זה, ובואו ליעוץ. אחרי הכל, זה הלחץ החיצוני שמקשה עליכם יותר מאשר עניינים שביניכם, וצריך ללמוד איך להתמודד עם זה. ראו גם את המאמר שלי עליעוץ זוגי לזוגות שבתחילת הדרך.

היי,תודה על תשובתך.עברו 13 ימים מהריב האחרו ביינהם עבר יום חגיגת ה3 שנים.הקשבתי להצעתך לחזק אותו לנסות לדבר,לטלפון לא עונה ולא ניסיתישלחתי 2 הודעות הראשונה היית שאני פה ומתגעגעת השניה ביום של ה3 שנים רשמתי שחשבתי שביום הזה לא תתאפק וונדבר...אין מענה.לא חדש לי כמו שרשמתי לך זה קרה בעבר גם מס' ימים כזה גם הייתי שולחת עשרות הודעות חיזוק ולא היה לי מענהעד היום שהוא נשבר והיה מתקשר כאילו כלום מה קורה או שולח הודעה שמתגעגע והינו מתחילים לדבר..אבל זה לא קורה עכשיו...אני הפעם סבלנית מתמיד לפה או לפה אבל הצד החזק יותר והאמונה שלי יותר נוטים לזה ששוב עוד מספר ימים הוא ישבר ויחזוראבל אחרי שניה מהמחשבה הזו באה המחשבה שאולי הפעם הוא לא יהיה חזק אהב לא תגבור על הלחץ? יש אפשרות כזו? שאהבה לא תחזק? שזהו? לא תהיה מילה יותר לא מסר לא טלפון לא פגישה לא כלום? יגמר? יש מצב שמשהו שאוהב יוכל במילה לסיים הכל ולהעלם עם כל אהבה?או שזה החששות שלי ואני צריכה להתעזר בסובלנות?אני פשוט כל כך מתגעגעת ורוצה להתחזק איתו ושיבין כבר ושיהיה חזק איתי כי הזוגיות שלנו מעולה ואין סיבה שהלחץ הזה שזה לגיטימי אבל מתגברים יחד לא צריך להפריד בינינו.יתכן שזה נגמר או לפני שאני רואה רעות להתעזר בסובלנות?תודה.

יסמין יקרה,
לצערי, אבל אני לא יכול לדעת יותר ממה שכתבתי על מה שהוא חושב או רוצה, כל עוד איני מדבר איתו. אין לי מושג מה הוא רוצה ולמה, ומה יכולתו לעמוד בלחצים, ועד כמה הוא אגואיסט שחשב להרוויח ממך יותר או רך ועדין, שנכנע ללחצים של הוריו, או כל דבר אחר. אני באמת לא מכיר אותו. אני לא יכול לדעת, לכן, ובאמת לצערי, מה הסיכוי שהוא יחליט לטלפן אליך כדי לנסות להחזיר את הקשר למה שהיה. כך שיתכן שזה נגמר, אני לא יכול לדעת. אם הוא לא מתקשר, ולא עונה לטלפונים, כנראה שהוא לא רוצה, אבל אני לא יכול לדעת למה.יש משהו לא נעים במקום שבו את אמורה להבין שהקשר נגמר כאשר הצד השני פשוט מתפוגג, ולא מבטא זאת במפורש. כי הזמן נמרח בתוך חוסר ודאות, וזה קשה. אבל אם הדברים כן נאמרו, השאלה היא אם הם נאמרו מתוך כוונה ברורה, או מתוך לחץ זמני - היא שאלה שקשורה גם להסטוריה שלו. מה שקורה לך הוא שאת לא מקבלת ולא מאמינה שהוא מתכוון באמת למה שאמר, ושאת גם לא מקבלת הסברים נוספים כשאת רוצה, כי הוא לא מגיב. את מרגישה כמו במצב שתארתי בתחילת הפיסקה, והוא אולי מרגיש שהדברים נאמרו במפורש, ולא רוצה דיונים וחפירות בעניין הזה. קשה לי לדעת בדיוק היכן הדברים עומדים. אם המצב יימשך, והוא לא יענה או לא ייזום, תצטרכי להבין שהוא החליט את החלטתו. זה מאד מתסכל, כי לך אין שום אמירה בעניין הזה, אבל אם קשה לך, אולי כדאי שתלכי לטיפול פרטני, כדי להשתקם, אם תרגישי בזה צורך, ואם תתקשי לעשות זאת לבד. ואולי גם עוד קודם, כדי לחשוב ביחד על אפשרויות ליצור קשר בכל זאת, כל עוד זה רלוונטי.

היי,
ביום שרשמתי לך את התגובה ״שעדין כלום״ בערב הוא יצר קשר,
שלח הודעה שכואב לו והוא הרוס ומצטער מעמקי נשמתו שנעלם ששוב זה קרה
שזאת לא אני זה הוא ושיש לו בעיה חמורה ותודה על הדאגה והיתענינות מצידי
ושתמיד זה יחזור לו (שאבא שלי שמסרב לעזור לסכום שדובר בהתחלה ועם
לא בעזרה כספית אז במגורים לתקופה שנוכל לחסוך לבית נורמלי וגם מסרב)
עניתי לו שיש דברים שמפריעים גם לי אבל אהבה שלנו עולה על זה ואכפת
לי רק מהקשר ומהיכולות שלנו יחד
אמר שעם מתחתנים צריך להתקדם ולנו יהיה קשה וזה מעבר לאהבה וכמה שכואב
לו בכל פינה בגוף ןבנשמה תמיד יחזור לו הסירוב של אבא שלי והוא יעלם
עד שירגע ושזה לא מגיעה לי הבעיה החמורה הזאת שלו.
עניתי לו שהקשר החזק הזה שלנו וחוסר היכולת לא להיות ביחד תנצח הכל ועם הוא
רוצה פיתרון אן עזרה שניפגש והציע לו את זה ב4 עינים.
הוא הבין שאני מתכוונת לעזרה מקצועית ו״האגו״ הגברי שלו לא מאפשר לו
(הוא בן אדם שלא מרבה בלדבר ולשתף אף אחד לא את החבר או הידידה
הטובים ביותר הוא נעלם גם לחברים ולא מדבר על כלום שומר הכל לעצמו
הואח איש כזה...קשה)
ענה לי ישר שהוא יודע למה אני מתכוונת ושלא אחשוב על זה אפילו.
החזרתי לו תשובה שאי אפשר לדבר איתו ושהוא עצבני ושאני כניראה כבר לא צד כאן
 כאן וכמו שאני מכירה אותו הוא עדין עצבני ועדין צריך קצת זמן לבד כדי להבין
ושאני לא מוכנה לדיבור הקר והמרוחק בזה אז עם יבין בזמן וירגע וירצה לדבר
בנעימים נדבר עד אז לא וביי... ופה השיחה נגמרה.
הגבתי בסדר? ממה שרשמתי אפשר להבין ממנו מה עובר לו בראש?..

יסמין יקרה,
את יודעת מה עובר לו בראש, כי הוא אמר לך. את אולי לא מקבלת את הכל, ולא מאמינה שהדברים הם כפשוטם, וזה סיפור אחר. את מכירה אותו, ואולי יודעת טוב יותר. אבל מצד שני, כשאת משקפת לו שהוא עצבני, את כנראה לא מרככת אותו ומאפשרת לו להקשיב לך, אלא סוגרת אותו. כשאת "לא מוכנה לדיבור קר ומרוחק" ורוצה שהוא יבלה זמן עם עצמו עד שיירגע, ועד אז את לא מדברת איתו, גם את סוגרת אותו.אני מבין את הקושי שלך, כי את רוצה משהו שאת לא מצליחה להשיג, והמשהו הזה מאד יקר לך - הזוגיות, וחלום הקמת המשפחה. זה מאכזב וזה פוגע. אני לא בטוח שאת עושה את המלחמה נכון, אבל אולי את עושה את זה הכי נכון שאפשר מולו. אני לא יודע. אבל אולי את צריכה לשאול את עצמך אם את רוצה כזו זוגיות - של גבר "קשה", "שלא מרבה בלדבר ולשתף אף אחד", ש"נעלם גם לחברים" - ושעושה זאת גם לך בעת לחץ, ושמצהיר, כנראה מתוך מה שהוא מכיר את עצמו, ש"תמיד יחזור לו הסרוב של אבא שלך והוא ייעלם עד שירגע". אולי באמת לא מגיעה לך הבעיה החמורה הזו שלו, ובעיקר כאשר הוא לא מוכן לטפל בה. עצוב להיפרד מחלום, אבל מתוך מה שאני שומע ממך, יכול להיות שהחלום הזה לא מתאים לך.

אוקיי, כניראה שנלך ליעוץ. יש לך אפשרות להפנות אותי למשהו אנחנו פשוט לא מהאזור