תסכול בזוגיות: מה עושים?

בעלי ואני בשנות ה-30, 3 ילדים.בעלי עצמאי. בסה"כ עובד במקצוע שהוא אוהב, לא רוצה להיות שכיר. זה לא מתאים לו לאופי. הבעיה שיש לו הרגלי עבודה גרועים (קשה לו לשבת להתרכז הרבה זמן, כל הזמן מוצא עיסוקים אחרים). הוא שונא שאני מעירה לו ושונא לקבל ביקורת על זה. אז אני לא אומרת כמעט כלום. רק פעם בהרבה זמן שמתפלק לי. אני משתגעת מזה.. (יש לו הרבה עומס והוא אף פעם לא עומד בקצב, כמובן שזה בעייתי ומזיק לעבודה ולכסף שהוא מרוויח).אבל מה שהכי מעצבן והסיבה שאני כותבת היום, זה שהוא לפעמים נכנב "לדיכאון" מהעבודה (נניח בתדירות של כמה ימים כל חודש-חודשיים), וקשה לו ואין לו כוח יותר, והוא לא מצליח לעשות עם עצמו שום דבר ולהתקדם בעבודה (וזה כמובן עוד יותר מחמיר את ה"דיכאון" הזה, מעין מעגל כזה). והוא פשוט מדוכא (הוא במצב רוח כזה. אבל עם הילדים הוא מתנהג בסדר). אין מה לעשות. הוא לא מוכן שאדבר איתו על הז. לא רוצה לשמוע את העצות שלי (הוא מבחינתו כבר יודע הכול, למה הוא לא בסדר וכו', שונא שאומרים לו מה שהוא כבר יודע..).ואני פשוט מתעבת את זה וזה ממש מעצבן אותי. כאילו מה - אתה לא ילד יותר, תצא מזה ותתחיל לעשות את העבודה שלך. יש לך ילדים ומשפחה שצריכים אותך. מה נסגר איתך. אני הרבה יותר פרקטית. אני לא אגיד שאין לי מצבי רו מידי פעם (ואין לי כוח לקום בבוקר לעבודה..), אבל לא עושה מזה כזה עניין, יאללה - ללכת לעבודה וגמרנו..אבל אני לא אומרת לו שום דבר, כי הוא ממש מצפה ממני לתמוך בו. ואני "מעמידה פנים" ותומכת בו ומלטפת אותו ומחבקת, ומביעה אמפתיה. אפילו עושים אהבה כדי לשפר לו את המצב רוח. אבל אני מרגישה שזה סתם הצגה...ושונאת לעשות את זה , זה ממש מוריד לי ממנו כשהוא במצב הזה. ואני גם לא יכולה לדבר איתו על זה (כי הוא ממש שונא לדבר על זה זה כאמור)לא יודעת מה לעשות

מ יקרה,
כתבת לי שהוא לא יוזם ואקטיבי ועובד במלוא הפוטנציאל שלו, וזה מתסכל אותך. אולי גם מתסכל אותך שאת רואה אותו 'נח', בין לבין, כשאת עובדת קשה ובאופן מתמיד. יחד עם זה, לא כתבתי לי אם הפרנסה שהוא מכניס היא "בסדר", או שהיא נמוכה מדי. האם הוא 'מתעצל' גם בבית? – כי כתבת שעם הילדים הוא מתנהג בסדר.יתכן שזה הקצב שלו. יתכן שאם הוא יתאמץ ליותר, התפוקה שלו תרד. אולי בגלל הפרעת קשב וריכוז (דוגמא אפשרית אחת) הוא לא מסוגל להתמיד בריכוז שלו, ומה שהוא עושה גם הוא מאמץ גדול מאד בשבילו.מצד שני, יתכן שהוא כן יכול ללמוד להיות מרוכז יותר. אני לא בטוח שזה כך, אבל זו אפשרות. אם כן – זה תהליך שהוא צריך להחליט לעבור, וכנראה גם לקבל עזרה, פסיכולוגית או אחרת, כדי ללמוד להתמודד עם זה. גם זה עניין תהליכי, ולא כל כך פשוט. אבל גם לא בטוח שזה יעבוד.מה שבטוח שקורה כרגע הוא שאת רואה את הקצב שלו ולא מרוצה ומבקרת אותו, ושלבעלך קשה מאד להתמודד עם הביקורת הזו. אולי בגלל האופן שבו היא נעשית, ואולי בגלל שקשה לו להתמודד עם רגשי אשמה (וגם זה אומר שאולי יש דרכים יעילות יותר לעודד אותו להיות יעיל יותר מאשר אלו שאת נוהגת בהן). בתנאים הנוכחיים – גם את מתקשה להתמודד עם זה. האם זה כי הוא לא בסדר? האם זה כי לך קשה להתמודד עם העובדה שלך קשה ושבגלל זה את חושבת שזה לא הוגן כשנראה לך שלו קל? – וכפי שאמרתי, יתכן גם שלמרות שהוא מקדיש פחות זמן לעבודתו, זה לא אומר שיותר קל לו. הקושי של שניכם, גם שלך וגם שלו, הוא להגיע לשיווי משקל נפשי שיאפשר לכם גם לקבל את מה שיש, וגם להתאמץככל שאפשר. זה קשה, כי קשה מאד להעריך כמה אפשר. לא כמה אפשר לעבוד במאמץ רב יותר (מצידו, ובעיקר כשהוא מרגיש לא חופשי מספיק ונשפט, במקום מה שהוא חושב שיכול לעזור יותר, וזה עידוד וחיזוק חיובי במקום ביקורת), וגם לא כמה אפשר להתמודד עם מה שנראה לא הוגן, ובניגוד לציפיות (מצידך).