תסכול בזוגיות: מה עובר עליך?

אני כבר לא צעירה... (28) ונמאס לי לריב עם עצמי ועם בני הזוג שלי.אין יום שלא יעבור (כמעט...) בלי שאתרגז על משהו ואוציא החוצה. אני לא בעד לשמור בפנים כי אחרת ה"פיצוץ" יהיה גדול שבעתיים כשיהיה. אבל אני לא מצליחה לעצור בעצמי לפני שהמריבה מתחילה ואפילו אני מרגישה שזה לא לכבודי להיות זו שצריכה לעצור אותן.כן, יש דברים שמפריעים לי ואני רוצה שבן הזוג ישנה אותם. אבל הוא כבר נכנס למקום של אפתיה למתקדמים בגלל שאני מעירה לו בשבוע בערך על 5 דברים.... : - (אז אני במלכוד. הוא כבר מכיר אותי בתור "קריזיונרית" אבל הוא עדין פה.את החברים האחרים הברחתי.הוא בסוף ילך גם.כל השיטות של לספור עד 10/להרביץ לכרית/לכתוב במחברת לא ממש עוזרים.......

רבי יקרה,
את מתוסכלת מאד. מדוע? מה בדיוק את רוצה לעשות ולא מצליחה? מאיזה מצבים את פוחדת, ומוכנה לעשות הכל, ובכלל זה לגרש את החברים שלך כדי להמנע מהם? ואולי אני צריך לשאול אותך דווקא את השאלה הבאה: מדוע את חוששת שהחברים שלך, ובן הזוג שלך בכלל זה, יעזבו אותך, ומדוע החשש הזה כל כך גדול שאת צריכה לבדוק אותם כל הזמן, עד שהחבל שאת מותחת כדי לבדוק אותו, פשוט נקרע?

זאת בדיוק הנקודה. תסכול. יאוש. חוסר אונים אל מול כעסים ומתחים שאין להם מקום לדעתי בחיים. אבל הנה הם מלווים אותי יום יום. בעבודה אני הכי נחמדה בעולם, יעילה, מוצלחת. עם החברים אני מסתדרת. רק עם המשפחה ועם בני הזוג שלי אני מתפרקת לחתיכות וכועסת ונוטרת ואומרת דברים בלי לחשוב פעמיים.זה כ"כ נכון שאני מותחת את החבל... : - (מה אעשה? הרי לחפש דרכים להרגע לא ממש יעזור. אני עוסקת בפעילות ספורטיבית כמה פעמים בשבוע (מוציאה אנרגיות) ובכ"ז נשארת כ"כ הרבה לבזבז אותה בעצבים.זה לא הפחד מלשאר לבד כמו הפחד שיעזבו אותי.באילו דרכים אפשר להתחיל להתמודד?(תודה על היחס ועל התשובה)

רבי יקרה,
להרגע, קל להגיד. האמירה כשלעצמה אינה משפיעה על התסכול, ולא על היחסים. את לא בטוחה בעצמך, ואת לא בטוחה שמאמינים בך, ואת לא מאמינה שיש לך השפעה ושמעריכים אותך. הדרך להתמודד עם זה היא דרך תמיכה של חברים ומשפחה, אם כי נראה לי שגם את זה ניסית. הדרך האחרת להתמודד עם זה היא בטיפול, פרטני או זוגי.

תודה על תשובתך.