תמיכה לפני גיוס: עצות וטיפים

יש לי המון בעיות בחיים כרגע.אני דיי בודדה בתקופה האחרונה.איבדתי את כל חברותיי ואין לי אפילו חברה אחת,גם לא ידידים ולא חבר.אני מרגישה בודדה לגמרי.כל היום בבית משתעממת ומנסה להתרגל לבדידות,מחפשת כל תירוץ כדי לצאת מהבית.אני בחורה צעירה וכל מה שאני עושה זה להיות בבית.בא לי לצאת.בא לי להנות מהחיים אבל פשוט אין לי עם מי.את חברותיי אני לא אוכל להשיב יותר.עוד תקופה מסויימת אני אמורה להתגייס לצבא ופה אני מקווה שישתנה מצביי ואני יוכל להכיר אנשים חדשים.אבל יש לי בעיה שנורא מפריעה לי.אני נורא ביישנית.זאת אומרת מבחוץ אני נראית בחורה שנראית טוב,מתלבשת איך שבא לי ולא שמה על אף אחד,אבל מבפנים אני סגורה ומופנמת שלא נקשרת בקלות לבני אדם ואולי בגלל זה אין לי כרגע חברים.אני כן מרגישה שאני מצחיקה ושאני רוצה לזרום עם החיים ולהנות,אבל אני מרגישה פשוט חוסר ביטחון.למשל שאני בקרבת אנשים אני מרגישה שאני לא יכולה להוציא מילה כי כל מילה שאני יוציא אני חושבת שצוחקים עליי.אני יודעת שאין מה לצחוק עליי ואולי בגלל שאני ביישנית ולא נפתחת,לפעמים שאני כן רוצה לדבר ולצחוק עם אנשים אני פשוט מתחילה לגמגם ולדבר שטויות.אני באמת רוצה שהתקופה הקרובה שתבוא בצבא אני רוצה להיפתח לאנשים ולצחוק ולזרום,להכיר חברות ואולי גם חבר.אני מקנאה בבנות שיוצאות ומבלות ויוצאות למסיבות ומבלות מהחיים ורק אני לא.וזה אוכל אותי.אוף אני צריכה ייעוץ בבקשה.

עוד עיניין מאוד חשוב שרציתי להתייעץ לגביו הוא שב3 וחצי השנים האחרונות הייתי בטיפול פסיכיאטרי קבוע עם תרופות קשות בגלל משבר נורא קשה שחוויתי עם התקפי חרדה,הפרעות בידיים,בדיבור ועוד כל מיני.הייתי לוקחת כדורים וכל פעם הייתי מורידה במינון ועכשיו ברוך השם אני בריאה(או לפחות כך אני מרגישה)והחלטתי להפסיק עם הכדורים ולהפסיק ללכת לפגישות עם הפסיכיאטר.אני באמת מרגישה נקייה מכל הדברים המזעזעים שחויתי אבלל אני מרגישה שזה בחיים לא יירפא כי תמיד יישאר שם משהו לא בסדר.יצא לי לחשוב קצת בתקופה האחרונה שמי שהפסקתי עם התרופות והפגישות בהתחלה הכל היה טוב אבל אז התחלתי עם העיניין של כל החוסר הביטחון והעיניין של יצירת קשר(למרות שגם לפני הייתי ככה אבל עכשיו העיניין נהיה יותר חמור),יש לי גם בעיה של תחושה של איבוד זמן או חוסר ריכוז וקשב שנורא מלחיצים אותי.אני נוהגת לחשוב המון אחרי כל דבר שאני עושה ולשקוע בזה עד שאני יכולה להשתגע.מצד אחד אולי אם אני ימשיך עם התרופות אני יוכל להמשיך כמו שהייתי(שפויה יותר)ומצד שני אני מרגישה טוב למרות שחסר משהו וגם לא רוצה להדאיג את אמי ומפחדת שלא אוכל להתרגל שוב לתרופות שעשו לי סימפטומים של עייפות ותשישות.מה אתה מציע?

טוהר יקרה,
את לפני גיוס, ולבד. אני מציע שתתייעצי עם הפסיכיאטר שלך לגבי השפעות התרופות או אי לקיחתן, ובעיקר – וזה חשוב, על טיפול פסיכותרפי במקביל. כרגע, מה שקרה לך, שאולי הפסקת בזמן הנכון לקבל תרופות, אבל הבידוד החברתי שלך מחזיר אותך למצב נפשי פחות טוב. אם תעשי את הדברים במקביל, תקבלי תמיכה בזמן הטיפול, ותגיעי בעזרת הטיפול למצב שבו לא תישארי לבד, כך שהמעגל החברתי שלך יספק לך גם את הביטחון וגם את היציבות וההבנה שאת "כמו כולם" (ואולי יותר, על פי הכישורים והיכולות שלך).אנשים רבים חווים שינוי גדול בחיים החברתיים שלהם ובבטחון העצמי שלהם לפני הצבא, ואחריו. תקופת הצבא יכולה להיות טובה מאד, מבחינה חברתית, וגם אכזרית ולא מוצלחת מבחינה חברתית. התקופה שאחרי, לימודים וחיים מקצועיים, הופכת לאנשים רבים מקור לפריחה וחידוש עד שהם "לא מכירים את עצמם". את רק בתחילת הדרך, כך שמה שכתבתי כאן הוא כדי לעודד אותך, שלא תשליכי ממצבך הנוכחי לחיים בכלל. זה כנראה לא יהיה דומה. אבל התחילי עכשיו לטפח את עצמך חברתית, כדי שלא לפחד, וכדי לבנות את הבסיס הנכון שאת זקוקה לו.

אני מודה לך על ניסיון לעודד אותי ולעזור,אבל אני לא חושבת שאוכל לבנות מעגל חברתי כרגע.אני במצב שבאמת(אני לא יתחיל לפרט כרגע) אבל דיי פגעתי בהמון חברות ובאנשים כך שאף אחד כרגע לא בדיוק רוצה להיות בקשר איתי.בנוגע לתרופות ולהמשיך את הטיפול שהפסקתי אני נורא מתלבטת מה שאמרת לי כרגע שמצבי הנפשי הידרדר מכיוון שאין לי מעגל חברתי את זה גם אמי אמרה לי,אבל אני באמת לא יודעת איך לפתור את המצב הזה ואני לא יודעת בכלל אם המשך הטיפול יעזור לי למצוא את זה.אני מאמינה שהמצב ישתפר אבל חוששת שגם בצבא אני לא יצליח להיפתח ולהכיר אנשים למרות שאני מאוד רוצה אבל אני נורא סגורה ולפעמים אפילו אני נראית מאוד משעממת בפני אנשים(או כך אני מניחה) כי אני לא מצליחה להיפתח ואני ממש לא! מה עליי לעשות??אולי בגלל זה אנשים מתרחקים ממני\:

טוהר יקרה,
בדיוק לכן ביקשתי ממך בינתיים לחפש לעצמך תמיכה בעזרת טיפול נפשי. העובדה שפגעת בהרבה חברות שלך גם היא מעידה על בעיה שאת צריכה ללמוד להתגבר עליה, להבין אותה, ולדאוג שלא תחזרי עליה. כי אם את תוהה מדוע אנשים מתרחקים ממך, אני לא בטוח ואת לא בטוחה שזה בגלל שאת משעממת. אבל את כן בטוחה שזה משום שפגעת באנשים. ולכן על זה את צריכה לעבוד בטיפול. כדי שלא לפספס את הפעמים הבאות, וכדי לקבל תמיכה עכשיו.