תמיכה וטיפים להתמודדות עם מצוקה

כתבתי כאן מספר פעמים, לגבי דפוסי התנהגות לא טובים בזוגיות שאני נכנסת אלייה. אני יודעת שזה רק ייעוץ ראשוני, אבל התגובות שלך תמיד מכוונות אותי או לפחות נותנות לי כוחות להמשיך לעבור את היום. ולא יודעת אם יש משהו חדש להגיד.האמת, אני לא חושבת שמגיע לי להיות מאושרת. ואני חושבת שאני מראה את זה כמעט לכל אחד מסביבי.כבר לא אכפת לי שמוותרים עליי, שעוזבים אותי, שמסננים אותי. כבר לא אכפת לי. הייתי במערכת יחסים של מספר שנים בסופה הוא עזב, אחכ הייתי לבד במשך שנה+ עד שנכנס הבחור הבא לחיים שלי, התאהבתי, המערכת יחסים הייתה ממש לא בריאה וטובה. הוא המשיך להתכתב עם אחרות ולשמור על אופציות פתוחות, ובכלל, לא תקשרנו טוב . הוא עזב. אך אני נהייתי אובססיבית, כבר חודשיים שאנחנו לא יחד ואני אובססיבית עדיין. כותבת לו, מתחננת שניפגש, מורידה מעצמי כל כך.... הגענו למצב שהוא כבר לא עונה לי יותר. עד כה הוא היה עונה לי ואומר שלא ניפגש, אך כעת הוא גם לא עונה יותר. כל הגוף שלי מרגיש צמרמורות כואבות למחשבה שהוא רואה את ההודעה ולא עונה.הדבר גרם לי לעשות שטויות במהלך השבוע האחרון. הכרתי בחורים מזדמנים, שהדבר עוד יותר פגע בי, שתיתי המון המון, בכיתי המון, לא יודעת כבר מה לעשות. אין לי מושג למה אני לא מסוגלת להנות מהעצמי שלי, רק ממני, למה אני כל כך תלויה במישהו אחר כל הזמן?חשבתי שאני רוצה להיות מאושרת, אבל הבנתי שכל עוד זה תלוי בי זה לא יקרה.כל מי שנכנס לי לחיים אני הורסת את זה איתו.אני מרגישה שאני רק מידרדרת ומידרדרת וזה קורה כל כך לאט, כמו שמישהו חותך אותי לכל אורך הגוף בסכין כל כך קטנה וחדה, כל כך לאט שזה נראה נצח.הכל עניין של בחירה בחיים, ואני בוחרת לראות אותם לא טוב. בוחרת בבחורים לא טובים שמוותרים עליי ועוזבים אותי, בוחרת לרדוף אחריהם, בוחרת להיות עצובה, בוחרת לכתוב לבחור הזה הודעות למרות שהוא לא עונה או עונה ולא רוצה שניפגש. הכל אני בוחרת. הבחירות שלי כל כך גרועות, שאני באמת חושבת שהן נובעות ממקום מחושב ומדויק של רצון אמיתי בכאב.אני אף פעם לא מקבלת בחירות נכונות, אני תמיד נעמדת מול שני הנתיבים ובוחרת ללכת לצד השני.ושוב נופלת לבור עמוק של בחירה שגויה. מפעם לפעם הבורות נהיים יותר עמוקים, ויותר קשה לצאת משם.עכשיו אני פשוט יושבת לי בתוך הבור העמוק , השחור, כמעט ולא רואים בו דבר. אין אור מלמעלה, כי הוא כל כך עמוק. האור מבצבץ בשכבות הגבוהות יותר, אליהן אין לי כוחות להגיע.וכשאנסה והאור ינחת עליי, הוא יהיה נעים לרגע על העור הפצוע שלי. באמת שכן. אולי אפילו אחייך. אבל אני יודעת שכשאצא משם, אפול שוב, ושוב אצטרך לטפס גבוה גבוה, ולמען האמת, קשה לי כבר לטפס, כבר כואבות לי הידיים , הרגליים, והלב.אז אני יושבת כאן, נחה לי, יודעת שהאור שם למעלה, ואני כאן למטה. אני מקבלת את המצב הרע , מקבלת את המרחב הקטן הזה שיש לי לנוע בו, מקבלת את הצלקות שנשארו לי מהנפילות הקודמות, מקבלת את זה שאני לבד כאן, ואין כאן מוזיקה וצלילים נעימים. מידי פעם אני שומעת אנשים אוהבים סביב הבור, מנסים לעודד אותי לצאת. אבל גם הם צריכים כבר ללכת. וזה בסדר.נוח לי כאן, כואב לי, ואני רק מתפללת להתחלף עם מישהו שרוצה כל כך לחיות, שהיה מטפס אלפי בורות ולא מוותר, ומשום מה הוא לא מסוגל , לא כי הוא לא רוצה. הייתי רוצה להתחלף עם אותו אחד, כי להבדיל ממנו, לי את הרצון לטפס יותר. הבחורים האלה , או יותר נכון אני גרמתי להם, לגרום לי לרדת נמוך כל כך , עד שאין לי יותר בטחון בכלום. אין לי ערך עצמי אפילו לא נמוך. אין לי מושג איך להחזיר לעצמי כוחות. איך להפסיק לכתוב לו, ולהפסיק לרדוף אחר בחורים לא טובים לי, ופשוט להיות לבד ולחכות שהזוגיות תגיע בעצמה.וגם כשהיא תגיע, לנסות לא להרוס אותה עם דפוסי ההתנהגות הגרועים שלי והתלות הנוראית שלי.

בת 24.אני יודעת שאני צעירה, אבל עברתי כל כך הרבה משברים בזוגיות, ובחירת בני הזוג היא נורא דומה אחת לשנייה, בחורים לא יציבים שקשה להם להתחייב.

נועה יקרה,
את נשמעת די מיואשת. אני לא יודע אם זה רגעי, או אם יש לך תנודות בזה, ואם יש לך הכוחות הנפשיים לצאת מזה בעצמך. חבל שלא הפנית אותי אל ההתכתבויות הקודמות שלנו, זה היה עוזר לי לכוון אותך טוב יותר. כך או כך, את כרגע מרגישה רע עם עצמך ועם מה שקורה לך. זה לא אומר שדברים לא יכולים להשתנות. ראיתי אנשים רבים שהיו במצב זה, והדברים השתנו אצלם עם הזמן.נשמע לי שרצוי שתלכי לטיפול. אם את יכולה להרשות לעצמך לעשות זאת באופן פרטי, עשי זאת באופן פרטי. אם את צריכה עזרה ציבורית -ראי את העמודה השמאלית בדף העזרה הראשונה שבאתר שלי, ועזרי לעצמך. זה אולי ייקח זמן, אבל מוטב כך.