תמיכה בזוגיות: חרדות וביטחון עצמי

היי מה שלומך?אני די אובדת עצות.אני בת 24 בן זןגי 30 , יחד 3 שנים. ואני לא יודעת לשחאר.יכול להיות שמפנייתי תבין לבד את הסיבות, אציין שנפגעתי רבות בעבר מהאנשים הכי קרובים לי, ואיבדתי ביטחון. עם בן זןגי זה בא לידי ביטוי בחוסר אימון וחשדנות מצידי, אני עובדת על כך רבות אבל אולי כי הוא כבר למוד סבל, כל דבר שאני אומרת גורר תוקפנות מצידו כי הוא כבר מרגיש "בחקירה", כלשונן, אפילו אם זו שאלה תמימה. אני כל הזמן "עומדת על המשמר" , אם הוא לרגע מהורהר, או על המחשב, או מתייחס אלי קצת פחות, ישר זה מטריד אותי ואני מתחילה להציק לו ולשאול מה קרה, משו מטריד אותו, עשיתי משו וכדומה. הוא אומר שאני "יורדת לו לחיים" "חונקת אותו" אציין שאנחנו בקושי נפגשים ביום יום כי שנינו חוזרים מאוחר, אני לא מתקשרת במהלך היום, הוא יכול מבחינתי לצאת עם חברים וכו כלומר אני לא חונקת במובן הקלאסי של המילה אלא יותר במה שאני משדרת ואומרת. בסופי שבוע אנחנו רבים הכי הרבה. יש לי חיים ואנימלא משןעממת. מה הבעיה שלי?ממה זה נןבע?איך באמת אפשר לשחרר , אבל באמת? לפעמים אני אומרת הלוואי שיכולתי להיות אדישה... שלא לקחת כל דבר רגשית...לא להתעצבן. זה גם היה גורם לו לרדוף אחרי יותר כי היום אני מרגישה לפעמים על תקן " מובן מאליו". אולי אני צריכה טיפול מעמיק אבל אשמח לשמוע מה דעתך ולקבל את עצתך. תןדה רבה רבה מראש

מירב יקרה,
לא הבנתי את כל מה שכתבת לי, ובחלקו בשל טעויות הדפוס שלך. נדמה לי שהבנתי שאת משועממת. ואולי התכוונת לומר "לא משועממת", שזה בדיוק ההיפך. האם יש לך "חיים משלך" גם בלעדיו? האם יש לך עניין בחיים בעניינים אחרים שאינם רק זוגיות? האם את לומדת ומפתחת אישיות וקריירה ועצמאות וביטחון עצמי? כי ככל שיש לך יותר מאלה, את פחות עסוקה במחשבה על חרדות. לכן, חשוב שיהיה לך בסיס עניין רחב. עם זאת, חרדות יכולות להיות למרות כל אלה, והן לא רק עלולות להרחיק אותו מהזוגיות, אלא גם ככל שהוא נלחם כנגד החרדות שלך, כך החרדות שלך צומחות וגדילות.מכל זה, נדמה לי ששיש עוד הרבה מתחת לפני השטח, ולא רק חוסר ביטחון בבגידה, אלא יותר מהצורך להיות מוגנת מפגיעות, ומהצורך שלך שהוא יגן עליך ולא יילחם כנגדך בחרדות שלך. אולי כן כדאי לחשוב על ייעוץ פרטני כדי לקבל לא רק פרופורציות של מה נכון ומה לא, ולא רק כדי להתחזק מבפנים (ויש לזה חשיבות עצומה), אלא כנראה גם כדי לדעת איך לבקש את התמיכה שלו באופן שלא יגרום לך להרגיש מושפלת בכל פעם שאת עושה את זה.

היי ד"ר...סליחה על השגיאות....בגלל שזה נכתב מפלאפון)קודם כל מדהים כל מה שאתה אומר כי אתה קולע בול.אני לא משועממת במיוחד, יש לי תחומי עניין רבים, עשיתי תואר ראשון ואני בדרכי לשני, עובדת קשה בונה את עצמי וכו. אבל החרדות אכן קיימות ואכן בשל החשש המטורף להיפגע. אתה צודק בכל מה שאמרת, אבל האם תוכל לייעץ לי אפילו ממש בקטנה איך אכן לבקש את תמיכתו בלי להרגיש מושפלת..?כי אני מרגישה שהוא תמיד בעמדת כח עלי, ואם אחשוב על כך בהגיון אין סיבה לכך. מה עלי לעשות?זה מאד חשוב לי..שוב תודה רבה

תודה על תשובתך הכנה. הדרך לעשות זאת היא לפחד פחות לומר את מה שאת צריכה, ולא להרגיש חלשה רק משום שאת, לכאורה, "נזקקת". את לא. זוגיות נכונה היא נזקקות הדדית, וככל שמפחדים מזה פחות, כך היא פתוחה יותר ושוויונית יותר (שוויונית לא במובן של "עושים אותו הדבר", אלא במובן של הצורך ההדדי). אם קשה לך, קבלי את עצתי (מהמכתב הקודם), ולכי לייעוץ פרטני. לחילופין,צרי איתי קשר לשיחה טלפונית חד פעמית, כדי להבהיר את הדברים טוב יותר, ואז תחליטי איך להמשיך.