תלות בקשר זוגי: איך להתמודד

אני מפחדת שפיתחתי תלות בבעלי. האם זה נשמע נכון?אין לי חברים ולמעשה בעלי הוא חבר הכי טוב שלי. כשאנחנו יוצאים, זה תמיד עם החברים שלו (איתם אני מסתדרת מצויין). אני מנסה למצוא חברות משלי, אבל זה קשה מכיוון שבגיל כזה (אני בת 25) לרוב מסתפקים בחברים קיימים. בעבודה כולם מבוגרים ממני בהרבה, כך שלמרות היחסים המאד טובים, חברות לא תצא כאן. בעבר עברתי ממקום למקום ולכן לא הספקתי ליצור חברות רצינית. בתור ילדה כן היו לי חברים, אבל הם נשארו במדינה ממנה עליתי. לכן, למעשה, יש לי רק את בעלי ואת החברים שלו.הוא מרוויח הרבה יותר ממני והייתה תקופה שבה הוא היה המפרנס היחיד. המצב עלול לחזור על עצמו, כי יש בעיות במקום העבודה שלי ולקח לי הרבה זמן עד שמצאתי עבודה.לא מזמן רבנו ולא דיברנו כמה ימים. פתאום הרגשתי שאין לי למי לפנות, לחלוק איתו, לבלות איתו. עכשיו בעלי במילואים ואני יושבת בבית לגמרי לבד.בעלי הוא בעל נפלא: אוהב, תומך, עוזר, מפנק, נותן תחושה טובה. אני לא מאמינה שירצה לעזוב אותי או שאני ארצה לעזוב אותו. אבל בכל זאת אני לא רוצה להיות תלויה בו, זה נראה לי לא בסדר. האם מה שתיארתי כאן מצביע על התלות שלי בו?

ס יקרה,
כמובן שמה שתארת מצביע על תלות, כי כל המארג החברתי והכלכלי שלך בנויים סביבו ועליו. אבל האמת היא שגם אהבה היא תלות, כך שהמילה כשלעצמה לא צריכה להפחיד אותך. הבדידות שלך מעבר לקשרים שלך איתו ודרכו מאיימים עליך, ולכן, המסקנה, כפי שאת בודאי מבינה, היא ליצור לעצמך תחומי עניין ומכרים נוספים, שאינם בהכרח תלויים בו. אני מציע לך, במקום לבכות את היותך לבד בבית, לנצל את העובדה שהוא במילואים, כדי ליזום ולחפש פעילויות וחוגים אחרים, כאשר החיפוש אינו בא על חשבון הזמן שלך איתו.

האם הבנתי אותך נכון: קיימת תלות, אבל זה לא נורא?לגבי העצות שלך, אני כל הזמן מנסה למצוא לי חברות, פשוט בנתיים לא הצלחתי. אבל אני עדיין לא התייאשתי.לגבי החוגים וכד',אני עובדת ולומדת, כך שיש לי מספיק עיסוקים גם כשבעלי לא בבית.העניין הוא שבכל מקרה אני לא רוצה לבלות בלעדיו, אני כל הזמן רוצה להיות רק איתו. אני יודעת שגם הוא מרגיש ככה (ולא בגלל שאין לי חברות), מייד אחרי העבודה הוא ממהר הביתה ואף פעם הוא לא שקל לצאת בלעדי, רק עם החברים שלו (היו מקרים שזה נראה לי נכון והצעתי לו ותמיד הוא סירב).באיזשהו מובן, טוב לי להיות במצב הזה, לסמוך עליו, להישען עליו. הבעיה היא שהתלות הזאת מפריעה לי להבין האם אני באמת אוהבת אותו או שרק תלויה בו.

ס יקרה,
הבנת אותי נכון, באופן חלקי. כלומר, בכל קשר של אהבה, קיימת תלות. תלות רגשית. ואם ניקח את זה עוד הלאה, אם הוא המפרנס העיקרי, יש לך גם תלות כלכלית, וכשאת עובדת היא קיימת, אבל אינה מוחלטת. בהחלט זה המצב הרצוי. קחי בחשבון שזוהי תלות שיש לה שני קצוות - גם הוא תלוי בך בהבאת ילדים. זה לא דבר שהוא יכול לעשות לבד. ובדרך כלל קורה שככל שהוא מפרנס יותר ואת פחות, הוא יותר תלוי בך בגידול הילדים. והרי זוהי המשמעות של שיתוף: יצירת תלות הדדית.אבל מצד שני, את צודקת בכך שאת לא רוצה שהתלות תהיה משמעותית מדי. כאשר את עצמאית, תוכלי גם לעשות בחירות נכונות יותר לך, הוא יכבד אותך יותר (ולכן גם יחזר אחריך יותר, שמשמעותו - יהיה חשוב לו יותר לרַצות אותך [ר' פתוחה]) ויהיה לך קל יותר לעמוד על שלך בתוך המערכת הזוגית שלך. לא אמרתי שתצאי לבלות בלעדיו, אבל לשבת בבית קפה עם חברות מדי פעם, לבקר אותן ושהן יבקרו אותך, ובעיקר - להרחיב את חוג המכרים והידידים על-ידי פעילות חוגית או אחרת, זה בהחלט כדאי. אם הלימודים תופסים את זמנך שמחוץ לעבודה, הרי זה תחליף מתאים אחר. נסי למצוא חברות לשבת איתן ולתרגל חומר לימודי, כבסיס ליצירת חברות. את לא צריכה להגיד למישהי: מה דעתך להיות חברה שלי. הדרך הנכונה לעשות זאת היא דרך אגב, כלומר, דרך עשייה של דברים משותפים. אם הקליק ישנו, היתר יבוא לבד.