תלות בזוגיות: מה עושים?

שלום,
אני נואשת לקבל תמיכה, עזרה, תשובה מלאת היגיון...יש לי מכר בן שישים שמבוגר ממני בכמה עשורים. הקשר בינינו התבסס על שיחות טלפון בו הוא תמך בי כשהייתי צריכה תמיכה ונתן עצות והיו פעמים ששכבנו ביוזמתו. לפני כמה חודשים פניתי אליו כשהייתי צריכה תמיכה כי הוא אדם משכיל בהרבה תחומים רוחני ובעל ידע רב, והוא עזר לי בשיחה לעבור איזשהו משבר. ביקשתי ממנו עצה בנושא נוסף והבטחתי מציצה בתמורה כשידעתי בליבי שאני כנראה לא אעשה זאת כי אני בקשר מחייב (הוא יודע מזה). התקשרתי אליו אחרי כמה שבועות ואמרתי שאני מודה לו אך מתנצלת לא ארצה לבגוד באדם שאני איתו כרגע, והצעתי לשלם לו 200 שח במקום המציצה כי הדגשתי שזה יעשה לי רע על הנפש לבגוד. הוא אמר לי שאני שקרנית, צבועה וגם שאני זקוקה לזרע שלו בשביל תובנות ושאני צריכה לבוא- ממש הדגיש כמה הזרע שלו יעזור לי. דיברנו אחרי זה פעם נוספת שהתחננתי לדבר איתו כי אני זקוקה לשיחת תמיכה והוא הסכים והייתה שיחה נפלאה ומלאת תובנות. כשהתקשרתי אחרי זה וסיפרתי לו שנפגשתי עם ידיד הוא אמר לי שאני זונה וסמרטוטה והולכת לחפש זxx אצל אחרים ורק איתו אין לי מילה ולא עשיתי מה שהבטחתי וביקש שלא אתקשר שוב. אבל התקשרתי שוב ואמרתי למה אתה מכניס מילים לפי, נפגשתי עם הידיד לשיחה בלבד והוא אמר שוב שזה שקר ושאני מתקשרת אליו רק כשאני צריכה משהו ושלא רוצה לדבר יותר איתי. שאלתי "אז אתה לא רוצה לדבר איתי אם לא אמצוץ לך?" והוא התחמק מתשובה ואמר שאיני מקיימת הבטחות וביי. אני מרגישה בושה רבה ועצב וכעס וקשה לי נפשית. לפני שנה שאלתי אם אוכל לבוא אליו לשם שיחה בלבד והדגשתי שאני בקשר ושלא רוצה כלום מעבר הוא אמר נו הבנתי את זקוקה למשענת נפשית בואי. אבל כשהייתי אצלו מזג לנו וודקה וניסה במילים לשדל אותי למין עם האקס שלי שהוא חברו הטוב והיה אצלו בבית אותו זמן, ואני סירבתי בתוקף. עכשיו ד"ר אם תשאל אז למה שיקרת לו? כי הוא כמעט תמיד אומר אז בואי אליי, את צריכה תובנות אני אחזק אותך וכו' ופחדתי שבלי הבטחה לבוא הוא לא ייתן לי את העצה. עוד משהו שהוא אמר כשסיפרתי לו על איזה בעיה שהייתה לי הוא אמר "מי שמפקפק בכשרים ילקה בגופו ובנפשו" כאילו רמז שזה כי דיברתי עליו רעה (קרה אבל עם ידידים שלא מכירים אותו ובלי פרטים מזהים). הוא כריזמתי ומושך וסמכותי וקשה לסרב לו, יש בו גם איזה מניפולטיביות ויכול לומר דבר אחד ואחר כך לומר שזה לא נכון ואני טועה. אז מה אני רוצה, השיחות בינינו באמת עזרו לי ואני נבוכה שהבטחתי לו סתם אבל מצד שני לתת לו את גופי רק כי הבטחתי ולבגוד בזה שאיתי נראה לי מחיר גבוה מדי. אבל אולי אם הבטחתי אני צריכה והפרת הבטחה זה לא בסדר? לא שאלך ואעשה זאת אבל זה מה שמציק לי, שאני טועה והוא צודק בהתנהגותו ודרישתו ודבריו בכלל. וזה קושי ועצב שהוא ניתק את הקשר.

נבוכה יקרה,
בכל הסיפור המעיק הזה שסיפרת, עולה בעיקר דבר אחד שצף על פני הדברים, והוא העובדה שאת מתקשה להסתדר בלעדיו. אחרת כברמזמןלא היית שם. אם היית חושבת שאת יכולה להסתדר בלעדיו, לא היית מבטיחה הבטחות שוא, ולא היית שבה אליו לספוג את העלבונות שהוא מטיח בך.והשאלה שאת צריכה לשאול את עצמך, וגם לתת תשובה לה, היא למה את לא יכולה להסתדר בלעדיו?כשאני קורא את מכתבך, אני רואה שם את התשובות שלך: כי הוא כריזמטי, כי הוא מושך, כי הוא סמכותי וכי קשה לסרב לו, וגם - כנראה גם כי את מעריכה את חוכמתו. יתכן שהאדם הזה הוא אדם חכם מאד, אבל הוא גם איש מרושע, נצלן וחסר אמפתיה, שלא מתחשב במה שהדרישות שלו עושות לך.ולכן, כשאלו התשובות שלך לשאלה למה את לא מסתדרת בלעדיו, את מעבירה את כל האשמה אליו, כאילו שאין לך כל יכולת להתנגד לו. והרשי לי להעביר את האחריות אליך: את מקבלת ממנו משהו, ואת מבטיחה לו משהו, ולהבטחה הזו יש מחיר. המחיר הוא או לקיים את ההבטחה, או לספוג את העלבונות שהוא מטיח בך כשאת לא רוצה לקיים את ההבטחה. בשלב הזה, ההחלטה שלך היתה ששווה לשלם את המחיר של העלבונות, ולא שווה לשלם את המחיר של קיום ההבטחה. אלו הן ההחלטות שלך. כשיום אחד תחליטי שהנזק שלך ממנו עולה על התועלת שלך ממנו, תפסיקי ללכת אליו להתייעץ כשקשה, ותפסיקי את התלות שלך בו. ואם מה שמפריע לך הוא ה"הבטחות" שלך, את יכולה להרגע. הוא ממש לא טלית שכולה תכלת. הדרישות שלו חריגות, נצלניות ואפילו מרושעות.לכן, אולי זה מה שאת צריכה: להבין שכאשר קשה תסתדרי, גם אם אולי לא כל כך טוב כמו בעזרת התמיכה שלו, אבל תהיי עצמאית יותר, ולא תצטרכי לשלם את המחיר. איתו, את משלמת מחיר. ואת יודעת היטב מה המחיר - העלבון, הויכוח, אבדן ההערכה העצמית - כן, מעצם העובדה שאת יודעת מה נכון ומה צריך לעשות, ולמי את מחוייבת ומחייבת את הנתינה האינטימית שלך, ושבכל זאת את אפילו שוקלת בינך ובינך אם לבגוד ב'אני מאמין' שלך, ובמי שאת חושבת שאת. אני חושב שהמחיר הזה כבד מדי. אולי כדאי לך לחפש דרכים אחרות להתמודד, גם אם הן פחות טובות. לפחות תשמרי על הכבוד העצמי שלך, ועל הקיום שלך כאדם שמכבד את עצמו.