תלות בבן זוג: איך להשיג עצמאות

שלום רב
אני בת 25 ..וסובלת מחרדות שהחלו בגלל איבוד הכרה בפתאומיות ללא הסבר רפואי...אני בחורה עם שמחת חיים מעל ומעבר..תמיד במרכז העניינים, אוהבת לשלוט בחיי, עצמאית מאוד ואוהבת..לאהובלאחר כמה התקפיי חרדה הבנתי מה קורה לי פזיולוגית ונפשית , אך לא יכולתי לעשות עם זה מאומה.עיקר החרדות מתבטא בחוסר בטחון בגופי שלי, משמע, אני לפעמים מפחדת שפתאום זה יקרה לי שוב ואאבד את ההכרה.ליד בעלי אני מגישה הכי בטוחה בעולם, אני משתפת אותו והוא מבחינתו מבין (לא יכולתי לצפות למשהו יותר טוב מזה)...למרות שלעיתים הוא אומר לי "אם את מבינה מאיפה זה בא..ואת יודעת מה קורה, איך זה שאת לא יכולה להתמודד עם זה?" באמת שאלה טובה...הבעיה מתחילה כשאני מרגישה כאילו אבדתי את העצמאות שלי, אני בקושי נוהגת (כשנהיגה הייתה אחת התראפיות שלי) , לעיתים אני אפילו לא מסוגלת לרדת למטה...רק כשהוא בסביבה אני פורחת..ועושה הכל כרגיל...אני רוצה לחזור למה שהייתי...מה גם שאני מתעדת ללדת בשבועות הקרובים ואני מפחדת שאחרי שכל המהומה תשכח...אני אשאר לבד עם החרדות...ועם ילד קטן שאיני רוצה שיספוג ולו טיפה של מה שאני עוברת.מה עושים איך מטפלים? איך לא פוגעים בזוגיות הכ"כ יפה שיש לנו?האם תופעת החרדות מוכרת? האם ניתנת לטיפול( ללא תרופות)? האם רמת מודעות גבוהה למצב תסייע בידי, או שמא תשיג בדיוק את התופעה ההפוכה?אני כבר ממש במצב של חוסר אונים עם כל החוסן הנפשי שיש לי...אודה לתשובתך..

ש יקרה,
התשובה הפשוטה היא: לכי לטיפול כדי להתחזק.אבל אוסיף עוד משהו, ונראה איך תקבלי את זה. אני לא יודע מה היתה הסיבה הרפואית לאיבוד ההכרה שלך (חד פעמי, אני מבין), ומה אומרים הרופאים על הנסיבות שבהן זה יכול או לא יכול לקרות שוב. אבל את מנצלת את המצב להגברת התלות שלך בבן-זוגך. הוא, מצידו, מלמד אותך שאת עושה נכון בכך שאת מגדילה את התלות שלך בו. לא בכך שהוא אומר לך את זה, כי בהחלט יכול להיות שהוא אומר לך את ההפך, אלא דווקא בתמיכה שלו בך, ובתגובות שלו כלפייך כשאת מספרת לו שזה מה שקורה לך כשאת לבדך ובלעדיו. וסופרמן, כסופרמן, נשאר ליידך עוד קצת, כדי שתרגישי טוב. באופן הזה, הוא מקטין את הנטיה שלך, ואת הצורך שלך להשיג עצמאות ובטחון עצמי.לו הוא היה פונה אלי, הייתי יכול להגיד לו מה לעשות בצד שלו כדי להקטין את התלות הזו. אלא שאת היא זו שפונה אלי. לכן, את היא זו שצריכה, באופן ישיר ומודע, להחליט לקחת לעצמך רגעי עצמאות, במינונים שתקבעי לעצמך מראש, ושיילכו ויגדלו. קבעי לעצמך לוחות זמנים, החליטי ותעמדי בהם. ככל שהחששות שלך יתבדו יותר, כך תרגישי ביטחון רב יותר. וכדאי אולי שתלווי את התהליך הזה בבקרה של הרופא שלך (כל עוד ורק אם הוא חושב שיש צורך בזה), כדי לחזק את הבטחון שלך שאת בסדר.

קודם כלתודהעל המענה המהיר והענייני, רציתי לשאול ברשותך עוד כמה שאלות...כשאני נכנסת למצב של חרדה...(שרק אני שמה לב אליה , ואולי גם בן זוגי כי הוא רואה אותי משפשפת את כפות ידי המתחילות להזיע)..אני רוצה רק להפסיק את התחושה הכ"כ לא נעימה הזו..איך אני יוצאת מהמעגל הזה?איך מתמודדים עם חרדה?האם זו תופעה מוכרת(מבחינת אחוזים איך ההתפלגות הולכת)?למה זה קורה לבן אדם X ולבן אדם Y לא?האם זה יכול לפגוע בילדי העומד להיוולד ב"ה?האם זה עובר? או שנדונתי להשאר ככה כל חיי..?האם חוסר טיפול קונבנציונלי (תרופות למינהן) יכול להחריף את התופעה?האם אני יכולה להתמודד לבדי? הכוונה בעזרת המודעות העצמית ולמידה מתקנת?האם עצם העובדה שבן זוגי מודע למצב מרע את הסיטואציה (מקרה ה"סופרמן" שתארת)האם אני צריכה להמנע מלשתפו?תודה רבה על ההתייחסות!

ש שלום,אענה לך חלקית על השאלות הרבות ששאלת.לגבי שאלה 4, מדוע זה קורה לאדם אחד ולא לאחר, לכך מחפשת הפסיכולוגיה האבולוציונית תשובות. אלו נעוצות בהנחה שאם זו תופעה נפוצה, צריך להיות לה תפקיד כלשהו. לפיכך, צריך להיות קשר בין סוגי החרדה שתוקפים בני-אדם שונים, לבין נסיון החיים השונה שלהם, ועם החוויות השונות שהם עוברים. טראומה קשה היא נסיון חיים המלמד אותנו מה מסוכן, וכן שאותו דבר שעורר את הטראומה עלול לחזור ולפקוד אותנו. לפיכך, אחת ממטרות החרדה היא למנוע מאיתנו להגיע שוב למצב דומה. אלא שלפעמים, אותו מצב שהביא אותנו לטראומה קשה, ולחרדה שמגיעה בעקבותיה, הוא נדיר יחסית. אם יש יתרון לחרדה כאשר היא מגנה עלינו מפני מצבים שעלולים לחזור על עצמם, הרי היא גם עלולה להזיק לנו כאשר מדובר במצבים נדירים, שהסיכוי שיחזרו קטן מאד. על חרדות כאלה, ובעיקר בעולם המודרני המערבי בשכבות שהן יציבות כלכלית, עולם שהוא מוגן באופן יחסי יותר מאשר כל חברה אנושית אחרת בעבר, מוטב ללמוד ולהתגבר, שכן נזקן עולה על תועלתן.חרדות מטיפוסים שונים הן תופעה מוכרת וידועה, ואפשר להתגבר עליהן בטיפול פסיכותרפי. יש שמצליחים להתגבר על חרדות בעצמם, עם הרבה עבודה עצמית ולקיחת אחריות, ולפעמים זה גם עובר עם הזמן מעצמו. רק פסיכיאנטר רשאי לקבוע טיפול תרופתי בחרדות, וישנם מצבים של חרדות שבהם מקובל טיפול תרופתי. אני לא חושב שהמנעות מטיפול תרופתי יכול להזיק לך, אבל, כאמור, זו שאלה לפסיכיאטר, לאחר בדיקה. יש לזכור שלפעמים יש גם סיבות נוירוביולוגיות לחרדות, שתלויות באופן חלקי בלבד בנסיונות טראומטיים, וגם לכך יש לפסיאטר יותר כלים מלכל אדם אחר, לזהות אותן ולהתמודד איתן.את לא צריכה להמנע מלשתף את בן זוגך במה שעובר עלייך, כל עוד הוא מקבל אותך ומצליח להתמודד ולסייע לך. אפקט הסופרמן קשור לאופן שבו הוא מסייע לך, יותר מאשר לשאלה אם הוא מסייע לך. הוא צריך ללמוד לחזק בך את הצד העצמאי מבלי לשפוט ולבקר, ולא לחזק את הצד התלותי שבך.לגבי השאלה אם את יכולה להתמודד לבד, התשובה היא בודאי, ובתנאי שיש לך כלים נכונים לעשות זאת. ומכיוון שתפקידו של הטיפול הפסיכותרפי בחרדות הוא לתת לך את הכלים הללו, נשאלת רק השאלה אם ואיך תצליחי לקבל ולהפנים אותם בעצמך, מבלי סיוע. יותר בטוח שתקבלי אותם כאשר תלכי לטיפול מקצועי.