תגובות מוגזמות בזוגיות: מה לעשות?

אני חיה עם בן זוגי כבר שנה, ביחד כמעט שנתיים (למרות שמכירים כבר שנים קודם)...לפני שבוע בערך היה לנו משבר שהתחיל מהעובדה שאני הייתי עייפה (נדודי שינה כמה ימים) ושהוא לא הראה לי יותר מדי התחשבות בעניין...הוא התעצבן כשאני הגבתי בעצבנות על המעשים שלו, והדרך שבה הוא מביע את הכעס זה פשוט באטימות, הסתגרות ואפשר להגיד שאפילו קצת התנשאות...משם התפתח וויכוח שנגמר בהתפרצות עצבים שלי (עניין שאני עובדת עליו שנים בשביל למתן ובאמת הייתה התקדמות משמעותית), הוא תפס לי את היד בחוזקה, אני הגבתי בדחיפה ולאחר מכן שברתי את השלט על הקיר.עזבתי את הבית לכמה ימים והיינו בטוחים שזה נגמרבסופו של דבר הגעתי להבנה שהתגובה שלי באמת הייתה מוגזמת לחלוטין ושאסור שזה יקרה לי איתו או בלעדיו.החלטנו לתת לזה צ'אנס וחזרתי הביתה, אך הוא אמר שהוא ראה צד אצלי שהוא לא הכיר והא ממש הזדעזע ממנו, הוא מרוחק ממני, רוב הזמן לא מדבר בכלל, לא מתקרב ולא נותן להתקרב, ונמצא בעמדת התגוננות מתמדת.אני מצידי הראיתי חרטה אמיתית על המקרה, "הורדתי את הראש" והאגו ואמרתי לו שאני אעשה הכל בשביל לטפל בעצבים שלי ושאני לא אתן לזה לקרות שוב, אני מנסה לתת לו את המרחב, לפנק ולאהוב אבל היחס שלו מקשה עלי.אני מפחדת שמשהו נשבר, או שהוא פשוט מתרגל למצב שהוא כועס אז אני הולכת על קצות האצבעות כדי לעשות לו את הכי טוב שאפשר.הוא אומר לי שזה ייקח לו זמן אבל זה יעבור אבל אני לא רואה נכונות כנה ומאמץ מהצד שלו בשביל שהדברים יעברו ונחזור לקשר בריא..האם אני אמורה להמשיך כמו עכשיו ולחכות שזה יעבור או לשנות גישה?תודה מראש

מבולבלת יקרה,
לא כתבת בני כמה אתם. התשובה יכולה להיות שונה לא מעט אם אתם בני 22, או אם אתם בני 62, והתאור שלך יכול להתאים לכל גיל שהוא בין לבין.כתבת שהגעת למסקנה שהתגובה שלך היתה מוגזמת לחלוטין. כתבת שתעשי הכל כדי לטפל בעצבים שלך. הראית גם חרטה אמיתית, וזה חשוב. אני מבין שקשה לו עם התגובות הללו שלך. אולי אפילו קשה מאד, ואני חושב שהבנת את זה. את מצפה שזה יעבור לו מהר, ושתחזרו לקשרבריא, כשאת אומרת שבעצם גם קודם הקשר לא ממש היה בריא, יש למרות שיש התקדמות משמעותית בהתפרצויות שלך, הן עדיין שם. אני חושב שהוא מצפה לאיזה שהוא ביטחון שזה באמת יקרה. האם את הולכת לטיפול? כלומר, איזה ודאות או ראייה את יכולה לתת לו שזה באמת ישתנה, חוץ מאשר הבטחה, שאולי הוא כבר לא מאמין לה?אני חושב שאת צריכה להראות לו באופן ברור שאת לוקחת אחריות. חלק מזה זה להיות מסוגלת להתמודד עם החרדות שלך שזה סוף הקשר, ולהיות סבלנית. מזה הוא לומד על השינוי שלך. אבל אולי גם סימנים אחרים, שאחד מהם הוא באמת פנייה לטיפול.אני כותב את כל זה על פי עדותך שלך, על כך שתגובותייך מוגזמות, ושזה מה שאת מכירה מעצמך כבר שנים. כתבת שאת "עובדת על זה כבר שנים", ואני באמת תוהה אם טיפול הוא חלק מזה. על פי מכתבך, הייתי אומר שכדאי שתעשי זאת אם לא עשית זאת, או כי את באמת צריכה להעזר באיש מקצוע כדי להתגבר על הקשיים שיש לך, או כי אולי התדמית שלך את עצמך אינה נכונה ומוגזמת - וגם אז כדאי להעזר באיש מקצוע כדי לבחון זאת באופן מדוייק יותר, ולכוון אותך נכון יותר.אני מבין שלפעמים הוא לא מגיב היטב לצרכים שלך. חלק מהעבודה העצמית היא ללמוד לפתור זאת בדברים אחרים. גם כאשר את מרגישה שהתגובות שלו כלפייך מוגזמות, או חסרות סבלנות. לא תמיד זה קל, אבל אם תראי לו שגם במצבים שכאלה את לא מאבדת את זה, אלא סופגת, ומוצאת דרך "טובה" לומר לו את הדברים, וללא סערת רגשות, זה יועיל גם לך וגם לו. ודרך כזו אינה בכלל "ללכת על ביצים", אלא למצוא דרכים לבטא את הצורך שלך, באופן אחר. ואני שב ואומר, אני יוצא מתוך הנחה שיש לך מספיק הצדקות לומר את מה שאת אומרת על הקושי שלך לשמור על איפוק.

בוקר טוב ותודה על התגובה!המצב בינינו באמת השתפר מאוד ואני רואה שהוא הבין שאני באמת מתכוונת למה שאמרתי.לשאלותך אני בת 25 והוא 29, הטיפול שעשיתי הוא עבודה עצמית,בלי איש מקצוע, אני קוראת הרבה ומחפשת דרכים איך לא להגיע למצבים שאני יודעת שאחר כך אני תמיד מתחרטת עליהם כי גם אם זה נבע ממקום מוצדק אני מתוסכלת מזה שפגעתי במישהו שאכפתי לי ממנו.אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי ונורא קשה לי כשאני מאבדת "שליטה" על מה שקורה, לכן אני חושבת שברגע שהוא מתעלם ממני ונאטם במצבים של וויכוח אז זה גורם לי להתפרץ מתוך חוסר אונים.ניסיתי לדבר איתו על העניין הזה שאנחנו שנינו צרכים למצוא ביחד דרך נכונה יותר להתמודד עם תסכולים וכעסי אבל אני רואה שאצלו השינוי פחות מורגש, ושברגע האמת הוא נותןל לאינסטינקט ולאגו להשתלט עליו מה שרק מחמיר את המצב.פעם הייתי מתפרצת על כל דבר קטן, "פתיל קצר" כמו שאומרים, היום אני מצליחה הרבה יותר להתגבר על הדחף אבל אם יש משהו שממשיך ו"מתגרה" בי אז אני יכולה להגיע לרמת עצבים מאוד גבוה שאני יודעת שלא ועילה לי בכלום.אתה חושב שיש אפשרות לגשר בין השוני שבתתגובות ולמצוא איזון ודרך נכונה לטפל בוויכוחים? או שבסופו של דבר כל אחד נשאר עם הטבע שלו?

מבולבלת יקרה,
אני שומע את המודעות ממך, ואת הצורך לשנות, וגם את לקיחת האשמה עליך. שוב, אני לא מכיר מספיק את הנטיות שלך להאשים את עצמך, או להיות אסטרטיבית ולדעת לבחון את עצמך באופן מדוייק, אבל נראה לי שמשני המכתבים מתקבלת התמונה שאת די מודעת לקשיים האישיים שלך. היית רוצה שהוא יוותר יותר בקלות, ואולי יתרכך כשאת כועסת, וילך לקראתך כשאת מגיעה לרמת עצבים גבוהה, אבל ככל שאת חוזרת לזה, גם אם בתדירויות נמוכות יותר, הוא מתייאש יותר. אולי אפילו מנסה "לחנך" אותך בדרכו, כדי שתביני כמה קשה לו ושתתגברים על זה. כך שנכון שהעבודה שצריך לעשות בעניין הזה תהיה לך קלה יותר כאשר תראי שהאיפוק שלך מתוגמל חיובית, אבל כדי לעשות את זה, גם הוא צריך לעשות עבודה קשה לא פחות מהעבודה שאת עושה עם עצמך. אלא שכל עוד תסתכלי על מה שהוא לא עושה, תרגישי רע עם להמשיך ולעשות את העבודה עם עצמך, וזה מעכב אותך. אני מציע לך לקחת אחריות על עצמך בלבד. אני יודע שזה קשה כאשר את לא בטוחה שהוא יישאר איתך לאחר כל נפילה שלך, או כאשר הוא מתקשח בדברים אחרים גם בזמנים שאת "בסדר", אבל קחי את האחריות הזו קודם כל לעצמך. אני יודע שזה מאד קשה להתמיד לבד, כאשר את לא מספיק מתוגמלת על האיפוק שלך, ולכן גם הצעתי טיפול. גם אם תלכי לבדך לטיפול, תוכלי לקבל שם כלים לדעת איך לשנות את התגובות שלו, ו"לקחת" את הגמול החיובי הזה באופן שהוא ירגיש איתו טוב, כי זה עושה לו טוב, ולא "ותרן".

תודה רבההתשובה באמת מאוד עזרה לי להבין שכמה שאני פשוט צריכה סובלנות, ולנסות להבין שבסופו של דבר אני עושה את זה קודם כל בשביל עצמי ואם זה באמת מגיע מתוך מקום נטול אינטרסים אז התגמול כבר יגיע לבד....עזרת לי מאוד!יש בכל מקרה איזושהי דרך שאתה יכול להמליץ לי עליה שאני יכוולה לדבר איתו על הנושא של התגובות שלו לוויכוחים?זאת אומרת אני עושה משהו שמפריע לו, בלי קשר לעצבים שלי אז שימצא דרך יותר משתפת ופחות סגורה ועם אגו בשביל להראות לי את זה שהוא כועס/מתוסכל?בסופו של דבר הוא גבר מדהים אבל דיי אגואיסט וזה הכי קשה ברגעים של כעס...

מבולבלת יקרה,
את מחפשת דרך לדבר איתו שתהיה נטולת האשמה, וכפי שאת מבינה, זה לא תמיד תלוי בך, כי אם הוא יחשוב שאת אומרת שהוא לא בסדר במשהו, או שהוא יכול להיות יותר טוב לך אם ישנה את התגובה שלו או את סגנונה, הוא עלול להרגיש מואשם. יותר נכון, אם כך, אולי לחפש דרך נטולת כעסים, ועם כמה שפחות ויכוחים.קראי בבקשה את המאמר שלי: "שיפור הזוגיות - לא יותר עבודה, אלא שינוי רגשי", וראי אם את יכולה ליישם.