קשרים משפחתיים וזוגיות: איך לאזן?

שלום,
רוצה לשמוע תגובותיכםאני נשואה מזה 4 חודשיםלבעלי 2 דירות על שמו מלפני הנישואין- אחת מושכרת והשנייה בבנייה.כיוון שקנה את הדירה השנייה לפני הנישואין הוא לא מוכן לצרף אותי לנכס.השבוע הצטרפתי אליו לחשבון, אך את הכסף מהשכירות הוא מעביר לחשבון אחר אצל ההורים שלו.גם לי יש סכום בצד בחשבון שלי, אך בעוד הוא יודע כמה כסף יש לי בצד, הוא אומר לי שאינו יודע כמה כסף יש לו בחשבון של ההורים שלו.כשנישאנו, סיכמנו שלאחר שנעשה חשבון משותף ננסה לחסוך ולקנות יחד נכס משותף, לי אין נכס משלי וחשוב לי לבנות את עתידי איתו.חלק מהסיכום היה שנחסוך יחד מהמשכורות שלנו כולל השכירות מהדירה הראשונה.אך כעת אינני יודעת בכמה כסף מדובר ואני מקבלת תשובות מעורפלות.בנוסף בהחלטות שונות לגבי הדירה שבבנייה בעלי מתייעץ איתי, כיוון שאולי נגור שם אך לבסוף מקבל את דעת הוריו ואחיו ומעדיף אותן על דעתי.אני מרגישה שהוא אינו מוכן באמת לבנות את עתידו איתי, כיוון שעדיין מעדיף להתייעץ עם הוריו ואחיו, ומנהל חלק מכספיו בנפרד אצל הוריו.מחכה לשמוע תגובות.

לילי יקרה,
אנסה להסביר את מה להערכתי קורה אצלו, ומה שאת יודעת, בעצם. מן הסתם, הקשר החזק ביותר שהיה לו לפנייך, הוא הקשר המשפחתי שלו. הקשר הזה ההוא כנראה ביעוץ צמוד, אם לא בסיוע כלכלי או בשותפות כלכלית.כאשר הוא מכיר אותך, נוצר קשר חדש המיועד ליצור שותפות כלכלית, חברתית, וגם מינית ובהמשך הורית. ללא ספק, הקשר הזה מיועד להיות, עם הזמן, הראשון במעלה, בגלל המורכבות שלו, לפחות כל עוד הוא מתקיים. עוד מן הסתם הוא שלא פשוט להחליט יום אחד להחליף את כל הקשרים הקודמים שהיו לו עם המשפחה בקשר איתך, וזה כולל גם התיעצויות באשר לעניינים שונים. מה עוד שייתכן שישנם דברים שבהם הוא סומך עליהם יותר – ואת יכולה לפחות להבין מדוע, לפעמים לפחות, זה מוצדק. לא בכל נישואים האשה מבינה בעסקים כמו בני המשפחה של הבעל. לכן, התהליך הזה של מעבר השותפות הכלכלית ממשפחת אם למשפחה החדשה לוקח זמן של בניית אמון בין בני הזוג הטרי ושל יצירת ריחוק הכרחי, של המקום שאותו לוקחת השותפות החדשה (הזוגיות).לכן, אתם נשואים ארבעה חודשים. עוצמת הקשר שלו איתם והקשר שלו איתך תלויה במרכיבים שונים שלא נתת לי עליהם מספרים, כמו גילאים שלכם, או כמה זמן הכרתם קודם. וגם זה, נתון חלקי – כי בסופו של דבר יש אנשים שבבגרותם שומרים על קשרים הדוקים יותר עם בני המשפחה, ויש השומרים על קשרים הדוקים פחות. עסקים משותפים בדרך כלל גורמים להידוק היחסים הזה.כל זה, וכל יצירת השותפות איתך, הוא תהליך שלוקח זמן. אם את רוצה את הכל ביחד, ותובעת את זה באופן נחרץ, את יוצרת רושם של אימפולסיבית ושקשה לסמוך עליך. אם את נותנת לזה זמן, ולומדת לכבוש את ההר מדרגה מדרגה, יהיה לך יותר קל. מצד שני, ככל שהחרדות שלך והצורך שלך לקבל סימני אמון ואהבה מצידו חזקים יותר, יותר קשה לך לשמור על איפוק. זה נכון שהאידיאה של זוגיות שבה השותפות היא מעל לכל, תומכת בדעתך, אלא שבאופן מעשי, כשאת משתמשת בה להצדקת דעתך הנחרצת, היא יכולה להפריע לזוגיות שלך. זו התמונה באופן כללי. את הפרטים את יכולה להתאים אליך.

תודה רבה.מאד מאמינה בכיבוש איטי, ואולי באמת אני צריכה יותר סבלנותתודה על התשובה המפורטתדרך אגב אנו מכירים שנתיים וחצי, גרים יחד שנה וקצתאני בת 29 והוא 34

לילי יקרה,
הנה, נתת נתון משמעותי. אתם לא בתחילת שנות העשרים, שאז מה שתארת נפוץ יותר. סבלנות היא תמיד טובה. יחד עם זה, יכול להיות שיש לך בעיה מסויימת תחת ידייך. היי סבלנית בחצי השנה הקרובה. הניחי לנושא , וקחי לעצמך יותר סמכויות בהדרגה. ככל שהוא יסמוך עליך יותר יהיה לו קל יותר להתייעץ איתך ולקבל את עצותייך. בעיקר מדובר בעניינים הקשורים רק לך ולו, כמו האופן שבו תחיו בבית שלכם, ולכן גם איך הוא ייראה. השתמשי בזה כדי להסביר שאת מבינה את הצרכים שלו ואת הקשרים שלו עם המשפחה שלו, ושאת מכבדת את זה, אבל הגבול עובר במקום שאינו קשור להצלחה כלכלית, אלא לאופי החיים המשותפים, שבהם גם לך יש אמירה, ובעצם – רק לך ולו ולצרכים המשותפים שלכם. אם אחרים נותנים עצות, יופי, אבל ההחלטות הן משותפות שלכם.התחילי משם, בנחת עד כמה שאפשר, בהסברים ובסבלנות. עם היתר, התקדמי אחר-כך. זה לא יהיה קל, כי ההרגל שלו לשתף אותם ולא לסמוך על אחרים הוא הרגל של שנים רבות. אם זה לא הולך, חפשי יעוץ זוגי, כדי לקבל ביחד פרספקטיבה על שותפות.

שלום,
שמי נועם ואני בעלה של לילי שכתבה לך בענין ההתיעצות.כל מה שאישתי כתבה אכן נכון.מגיל צעיר הכספים שלי מנוהלים בחשבון של הוריי. הם חינכו אותי לחיסכון, הכווינו אותי לפי השקפתם וגם עזרו לי הרבה מבחינה כלכלית. ניהול הכספים בחשבון שלהם היה במשך שנים רבות נוח מאוד עבורי. למעשה אינני מבין הרבה בבנקאות. אני בהחלט מודע לעניין שזה לא דבר מקובל, וזה גם הפריע לי בשנים האחרונות, ולכן לפני כמה שנים פתחתי ביוזמתי חשבון בנק שלמעשה עד ההחלטה להפוך אותו לחשבון משותף היווה מבחינתי חשבון מעבר - כלומר המשכורת שלי היתה נכנסת אליו ואז חלק מהכספים הייתי מעביר לחשבון של הוריי (כי שם הריבית גבוהה יותר...) וחלק הייתי משאיר לשימוש שלי. אני באמת לא יודע בדיוק כמה כסף יש לי אצל הוריי כי מדובר בכסף ששימש לרכישת דירה ולזה נוסף כסף שחולק עקב ירושה ולא החשבתי אותו כי הוא "לא היה חלק ממני..." ובנוסף הכסף מחולק להרבה ניירות ערך וכו' כך שקשה יותר לעקוב אחריו בכל רגע נתון.אישתי לא מרגישה בנוח שקניתי דירה, והיא רוצה שנקנה עוד דירה ביחד. אני בהחלט תומך ברעיון והסברתי לה כמה פעמים איך בתוך כמה שנים, בהסתמך על המשכורות המשותפות שלנו + שכר דירה שנקבל מהדירה שלי + חסכונות שלנו וכו', נוכל לקנות ביחד דירה. בחישובים שפירטתי בפניה בהחלט הסתמכתי על כספים שאני מקבל מהדירה כיוון שאני מקשר אותם אליי ולא לחשבונות של ההורים שלי, ובנוגע לכספי הירושה המגיעים לי - עשיתי הערכה גסה אבל ממש לא מנותקת מהמציאות.בפועל מה שקרה שהשבוע אישתי הצטרפה לחשבון שלי (ואת שלה השאירה פעיל). אישתי הסתכלה בפירוט החשבון שלי וראתה שהכסף של השכירות לא נכנס לשם, וזה נכון. ובכן, מבחינתי מאז שהחלטנו שנעשה חשבון משותף אני לא מעביר כספים להורים שלי מלבד הכספים של השכירות, וזאת מכיוון שהכספים כבר הועברו מראש להורים שלי. הסברתי לאישתי שאני מעוניין מאוד לנהל את כל עניני הכספים בעצמי ובשיתוף איתה, אבל זה תהליך. ותהליך לא מתרחש ביום אחד. אני יודע שזה לא מרגיע את אישתי אבל אמרתי לה כי אני סומך על ההורים שלי במליון אחוזים, ושהכסף שלי שמוחזק אצלם שמור לי בלבד ולא יילך לטובת מי מהמשפחה שלי - כלומר מיועד לשמש אותי ואת אישתי.אני מאוד סומך על אישתי. מבחינתי החשבון לא יכול להיבנות ביום אחד וזה תהליך שייבנה בהדרגה. אני לא לגמרי מבין את הטענות של אישתי כיוון שרק השבוע עשינו חשבון משותף. החשבון שהיה שלי חשוף כעת לגמרי לעיניה, ואילו היא שומרת לעצמה את החשבון שלה, יכולה לעשות בו מה שהיא רוצה והיא מחליטה בכל חודש כמה כסף להעביר לחשבון המשותף שלנו... (ובכל זאת אני לא הייתי זה שהיפנה טענות כלפיה)בקיצור, מבחינתי אני מבקש ממנה קצת אמון וסבלנות כדי לבנות את החשבון המשותף.אשמח לשמוע את תגובתכם וההערות שלכם לגבי אופי ההתנהלות שלי ושל אישתי וכיצד נוכל להשתפר ביחד.תודה, נועם.

נועםיקר,
עושה רושם שאתם גם קצת "מודדים כוחות", וגומלים זה לזה כפי שהצד השני נוהג. זו התחלה לאטובה. לא אכנס לזה, ולא אהיה מגשר ביניכם, כי את זה אי אפשר לעשות כאן. אם תרצו, בואו אלי, ו"נדבר על זה". אבל אני לא חושב שאתם באמת זקוקים לזה.מה שאני רוצה הוא רק שתבין שמהיותה מגיעה ממקום חלש יותר כלכלית, היא רוצה להרגיש בטוחה יותר. אבל בעיקר, היא רוצה לדעת שאתה רואה אותה כבת זוג שלך לשנים רבות רבות. ככל שאתה בוטח בה יותר ומשתף אותה יותר, וככל שאתה מחליט החלטות זוגיות ביחד איתה ולא ביחד עם משפחת המקור שלך, העתיד נראה לה בטוח יותר, ובצדק. החרדות, הפקפוקים וה"מלחמה" אתך הם על הרקע הזה. אם תבין את זה, תבין שזה לא שהיא נגדך, אלא שהיא עדיין לא בטוחה מספיק בזה שאתה איתה.