קשרים אמביוולנטיים: למה זה מעצבן?

ערב טוב,שתי שאלות שמעסיקות אותי לאחרונה מאוד ואשמח אם תוכל לעזור ולכוון אותי:1) אני מרגישה שאני נמשכת לקשרים (מכל הסוגים והמינים) דווקא עם אנשים אמביוולנטים, אז אני מודעת לכך שאני עצמי לא מעט כזאת וגם אמי מאוד כזאת (בהתחשב בתיאוריה הפסיכודינמית) - השאלה כיצד ניתן לטפל בתכונה מעצבנת זו?2) לאחרונה אני שמה לב שכאשר עצוב לי, אני מצליחה לבכות רק תוך כדי שיתוף אנשים אחרים (להבדיל מבעבר) - מה זה אומר?תודה מראש על תשומת ליבך.

ליאת יקרה,
1. אז את נמשכת לקשרים עם אנשים אמביוולנטיים. למה צריך לטפל בזה, ולמה זה מעצבן אותך? למה לא לקבל את זה, ולחיות עם זה? אלא אם את מאד נחרצת ביחס לאמביוולנטית שלך, או אם את לחלוטין לא יודעת לקבל החלטות.2. כנראה שזה אומר שאת זקוקה לחברה, ואולי יותר מאשר לבכי. השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא אולי הפוכה: מדוע את זקוקה לבכי בחברה, כשאת לא זקוקה לזה לבד? ואולי אפילו: מדוע את צריכה, לאחרונה, להשיג תשומת לב וקשב מאנשים אחרים, דרך בכי?

תודה על התייחסותך!!!1. זה מעצבן ומפריע לי, כי אנשים מתקרבים אליי ו/או מקרבים אותי אליהם ולאחר שאני מתקרבת הם מרחיקים אותי ו/או מתרחקים, אז יש מקרים עם אנשים ספציפים ששוב אני מבקשת להתקרב בעדינות ובהסכמת הצד השני או רוצים את קירבתי ואז שוב חוזר חלילה...כרגע זה בעיקר מפריע לי בתחום הזוגי :-((( אתה חושב שגם בתחום הזה צריך לקבל ולחיות עם זה?2. אני מאוד חברותית ולא צריכה למשוך תשומת לב וקשב מאחרים דרך בכי (למרות שאני לא אשקר שהבכי מעורר יותר אמפתיה ורחמים כולל רחמים עצמיים). אני מאוד זקוקה, רוצה ומשתדלת לבכות לבד כשעצוב לי, ולאחרונה זה היה מספר פעמים באותו הקשר ולא רציתי להעמיס ולהמאיס את הדבר על האחרים שמאוד דואגים לי ורוצים בטובתי אז ניסיתי לבכות כשהייתי לבד וזה פשוט לא הצליח ואיך ששיתפתי מישהו/י אחר/ת מחבריי הבכי יצא כמו נהר...יש לזה הסבר? חשוב לציין שמכל שיתוף אני יוצאת עם תובנות חדשות או מסרים מקדמים ותורמים, אבל אני מרגישה שזו לא הסיבה היחידה...

ליאת יקרה,
עכשיו השאלה שלך ממוקדת יותר:1. יכול להיות שאת מתמקדת בנסיונות להבין מה שקורה יותר דרך תשובות "פסיכולוגיות", כלומר, שאת נמשכת דווקא לטיפוסים מסויימים, ואולי לכן את מחמיצה משהו אחר, כמו למשל שאת מצליחה למשוך אנשים, אבל מתקשה לתת להם הרגשה של קירבה ואינטימיות, ולכן הם מתרחקים אחר-כך. אני לא בטוח שזו התשובה, אבל זו דוגמא לתשובה אפשרית שכדאי לבדוק.2. בכי, כמו צחוק, הוא התנהגות שיש בה מרכיב חברתי. את יודעת שקל יותר לצחוק בחברה מאשר לבד. אבל כשאת טעונה רגשית, פעמים רבות באמת קל יותר לבכות לבדמאשר לצחוק לבד. בכי לבד הוא יותר סגור ומבודד, ופעמים רבות את עושה אותו כאשר את רוצה ומתאמצת להסתיר את הכאב, וכנראה לא זה מה שאת צריכה. יכול להיות שהצורך באמפתיה הוא הדבר שאת נזקקת לו, ולכן קל לך יותר לבכות בחברת מי שקרוב לך.

(הודעה ללא תוכן)