האם אושר אפשרי באהבה?

שלום רב
!סוף סוף אני מוצאת מקום שאליו אני יכולה לפנות ולהגיד את כל מה שעובר לי בראש..בבקשה תהיו סובלנים ותקראו עד הסוףאני בת 19 וחצי לפני גיוס יש לי חבר בגילי והוא בצבא, כרגע אנחנו יחד כבר שלוש שנים אבל יש לי איתו המון ויכוחים בזמן האחרון...בתחילת הקשר שלנו הכל היה זוהר ומושלם חשבתי שמצאתי את האדם הכי מיוחד בעולם אהבה אמיתית. הוא החבר הראשון הרציני שלי, אני מאוד ניקשרת לאנשים ומוכנה לתת את כל הנשמה שלי בשביל מישהו שאוהב אותי ונאמן. חשבתי שהחבר שלי הוא גם כזה בהתחלה הכל היה יפה הינו מפנקים אחד את השני קונים דברים ממש יפים חינו בעולם משלנו הינו קצת יוצאים ומטילים ביחד. עם הזמן חבר שלי השמין ולא הרגיש נוח עם גופו בגלל זה הפסקנו לצאת ולבלות למרות שאני ממש רציתי והיתחנניתי ואמרתי לו בוא נצא הוא לא רצה ואמר שהוא לא מרגיש נוח עם עצמו אמרתי לו שאם איכפת לו מימני הוא צריך להבין שאני אוהבת אותו כמו שהוא ולא צריך כל היום להיסתגר בבית צריך לצאת קצת לפעמים אך הוא לא רצה אני הפסקתי לצאת כמו שהייתי רגילה. בעבר האהבה הכי גדולה שלי הייתה לריקוד ואני לא רואה את זה מאז שאני איתו, הבנתי שבשביל אהבה צריך לוותר, כיום הוא גר אצלי בבית עם ההורים שלי שנתיים הוא כמו בן משפחה הם חושבים שהוא בן אדם מושלם ושהכל יפה וטוב אצלנו. עם הזמן הינו כל היום ביחד הוא המשיך לישמור על קשר עם חברו שאני הייתי לומדת הוא אפלו ניפגש איתם מידי פעם, אני את החברות שלי איבדתי מימזמן הוא יתגייס לבנתיים לצבא ואני המשכתי לילמוד כל יום היה משעמם נורא, לא היה לי מה לעשות כי מצד אחד הוא בצבא ומצד שני הוא האדם היחד שנישאר לי, כי כבר אין לי חברות תמיד הן היו מציעות לי לצאת ודחיתי אותן בגלל חבר שלי, לא נעים לצאת ולהשאיר אותו בבית בגלל חוסר הביטחון שלו אבל הוא לא עושה עם זה כלום והכל נישאר כפי שהוא. מאז שאני איתו אין לי כלל קשר עם חברות, אני לא יוצאת, אין לי מיסגרת ודי משעמם לי אני גם לא יכולה לצאת כי אז נריב כל הזמן. כל יום הוא מגיע בערב אני מדי פעם מכינה לו אוכל הוא אוכל מיתקלח והולך לישון וכך חוזר חלילה מאז שהוא בצבא, אני כל יום בבית לפני גיוס פעם הוא לא היה יכול בלעדי כיום אחרי שהוא בבסיס מסודר ובמסגרת כבר לא נאה לו לדבר איתי הרבה(זה עושה לו כאבי ראש או שהוא רוצה לנוח..בעבר הוא היה מדבר איתי כל הזמן בקנאה מטורפת היה מחפש אותי ורוצה אותי לידו תמיד ואם לא לידו לפחות בטלפון) אך בזמן האחרון שמתי לב שכל הזמן אני מתקשרת אליו הוא יוצא מחוץ למשרד הייתי שואלת אותו למה הוא לא מדבר איתי מהמשרד הוא היה אומר שיש אנשים ולא נעים לו לדבר לידם הוא מיתבייש, אמרתי לו מה אתה מתבייש שידעו שיש לך חברה אז הוא אמר לא והעביר נושא. כל הזמן ניסיתי לחקור אותו על זה כי יש לי הרגשה שהוא מסתיר אותי מכולם ופוחד לדבר איתי ועלי בפורום אחרי כמה זמן הוא התחיל לדבר איתי מהמשרד שעוד היו שם אנשים לידו אבל מהר מאוד היה מנתק אף פעם לא הבנתי למה שאלתי אותו למה הוא ממשיך לברוח מהמשרד ולמה הוא לא יושב שם כי הוא אמר לי תמיד שחם לא בחוץ והוא לא יכול לדבר איתי בגלל זה אמרתי לו תכנס למשרד ותדבר איתי הוא התחיל לתרץ זה לא נוח לי, אני חנוק שם, לא נעים לי ואם הזמן הבנתי שזה ממש לא נכון הנכון הוא שכבר לא ממש מפריע לו לדבר איתי כשיש אנשים שגילו שיש לו חברה אלה מפריע לו לדבר איתי כשהפקידה בת גילנו ניכנסת איך שהיא ניכנסת הוא ישר מנתק בורח מהמשרד ומדבר איתי מבחוץ בשקט למרות שחם לו, שאני אומרתי לו מה אני חושבת על זה שהוא בורח וכי הוא פוחד שהיא תישמע אותו מדבר איתי אז הוא מתחיל להגיד לי לא נעים, אני לא אוהב לדבר איתך ליד אנשים, או לא נוח לי לדבר משם. אני מרגישה ממש פגועה כי אני לא מיתבישת בו אני מראה אותו ליד כולם ומדברת איתו בחופשי ליד כולם אבל הוא כל הזמן פוחד לדבר איתי מיסתתר בורח ובודק מי לידו הוא לא יוצא איתי הוא די מתנשא חושב שהוא הכי חכם ואני לא ממש (הוא לא אומר את זה באופן מפורש אבל זורק מילים). כל יום הוא בא אלי מחכה שאני יסדר לו דברים, יכין לו אוכל. כשאני אומרת לו משעמם לי בוא נלך לאן שהוא הוא מוציא לי תנשמה עד שהוא רוצה, כל הזמן יש לו תרוץ אבל הוא בחיים לא מציע.. מה רע לו הוא גר אצלי אני כולי בשבילו מחכה לו כל יום שהוא יבוא מהצבא נאמנה ואוהבת. הוא נוטה לשקר לי או להעלים דברים וכשאני עולה על השקרים הוא ישר מגמגם ואומר שברח לו להגיד לי, לא היתכוונתי, שזה מלחץ או פחד ומבקש עוד היזדמנות. הוא נוגע בי ואומר לי מילים יפות רק כשאני אומרת לו למה אתה לא מנסה רק לנשק, כשהוא רוצה שנישכב וכשאני כועסת עליו מעבר לזה הכל מובן מאליו אז ככה שהוא לא צריך לנסות, מתי שהוא צריך אותי כגבר אז הוא ניזכר לגעת ולנשק, אבל כשאני לא רוצה כי אני אומרת לו שאני חושבת שהוא רוצה רק את זה כל יום, או בגלל שאין לי חשק כי משהו לא טוב עובר עלי אז הוא מיד מוריד את הידיים אפילו לא מנסה לבדוק לא מנשק ככה כי מבחינתו לא נתתי את מה שהוא רצה ואז שאני כועסת על התגובות שלו הוא אומר לי נראה לך שהייתי מחזיק איתך עד עכשיו בשביל זה.. אני מחייכת(חושבת שהוא באמת אוהב אחרי שהוא מנשק ואומר סורי) והוא כבר מוריד את הידים ולא נוגע יותר. אני כבר לא יודעת מה לעשות איתו נהייתי חסרת ביטחון, אני לא יוצאת מהבית בלעדיו, כל היום שלי מתוכנן לפי הזמן שלו, אני לא ניפגשת עם חברות ולא הולכת אפילו לימי הולדת שלהן בגלל שהוא מיתבייש לצאת, אבל הוא לא מנסה ולא עושה עם עצמו כלום. המצב הזה מאוד מתסכל אני כבר לא יודעת מה עלי לעשות להמשיך את זה או לא? לפעמים נימאס לי ואני אומרת לו את זה ואז הוא נחמד לכמה ימים אבל הכל משתנה מהר מאוד אני אוהבת אותו מאוד ורגילה אליו אני לא יודעת מה אני יעשה בלעדיו ויתרתי בשבילו על הכל מה אני יעשה מעכשיו זה כאילו ליבנות חיים מחדש אני מתגיסת עוד כמה שבועות, הוא לא רצה בהתחלה שנהיה באותו בסיס, חבר שלו אמר לו שזה לא טוב לחברות, אבל אחרי שהוא ראה שנפגעתי הוא אומר לי שהוא כן רוצה אני לא יודעת מה לעשות זה מבלבל בבקשה תעזרו לי אין לי את מי לשאול ואני לא יודעת מה לעשות? אתם בכלל חושבים שהוא אוהב אותי או רגיל אלי? אני ממש אוהבת אותואשמח מאוד אם תענו ליתודההההההההההההההההההההה

מישהי יקרה,
את שואלת, לצערי, את השאלה הלא נכונה. בהחלט יכול להיות שהוא אוהב אותך, אבל עדיין מאמלל אותך. אהבה אינה מבטיחה אושר. העובדה שהוא משתלט על חייך ומונע ממך הנאות בסיסיות שהן חיוניות לך, ושבגללן העדרן את אומללה יותר, אינה אומרת שהוא לא אוהב אותך. היא אומרת שהוא לא יודע להפוך אותך למאושרת, אלא ברגעים מסויימים של נתינות קטנות. הוא כנראה מרוכז מדי בעצמו, וכאשר הצרכים שלך מנוגדים לצרכים שלו (שחלקם נובעים מחרדות ומפחדים שונים), אז הוא מונע ממך את אלו שלך. לפיכך, קחי בחשבון שבהחלט יכול להיות שאת אוהבת אותו והוא אוהב אותך, ובכל זאת תהיי אומללה איתו.אלא שכפי שזה נראה כרגע, תהיי אומללה גם בלעדיו (כלומר, אם תיפרדו). אם הדברים ימשיכו כפי שהם היום, עם הזמן הדברים ישתנו. לאיטם. במשך הזמן תהיי יותר אומללה איתו, ובשל התובנות שתגיעי אליהן, ואשר בגלל הגעת לאתר הזה, תהיי קצת פחות אומללה בלעדיו. בהמשך, כשתגיעי למצב שבו תיווכחי שתהיי יותר אומללה איתו מאשר בלעדיו, תעזבי אותו.הדרך היחידה לצאת מזה הוא לשנות דפוסי התנהגות שלכם. לו הייתם מעט מבוגרים יותר, הייתי ממליץ על יעוץ זוגי. עכשיו, במצב הנוכחי (וסליחה על הפסימיות שלי), הייתי אומר שזה בדרך כלל מוקדם מדי, ושהזוגיות הזו תשמש לך (ואולי גם לו - אם הוא יצליח להבין מה קורה באמת ביניכם) כנסיון חשוב לקראת קשרים שיבואו אחר-כך.אם את מבינה ומתחברת לכל מה שכתבתי כאן, תצטרכי לקחת את התובנות האלה אל החבר שלך, ולפתוח את הדברים איתו כדי לשנות כמה דברים. זה לא יהיה קל, כי תרצי שיתגבר על הפחדים החברתיים שלו, ולכן הוא יתנגד. אבל אם תדעי לעשות את זה באופן שמכבד אותו ואת הצרכים שלו, ותדרשי ממנו לכבד, במקביל, את הצרכים שלך, וכל זאת לא כויכוח על צדק, אלא כצורך זוגי שלך, אולי תצליחי לעשות משהו.