שליטה עצמית בזוגיות

שלום,
אני בת 30, נשואה + 2. בעל נהדר בסה"כ.הבעיה שלי היא שאני בן אדם שרגיל להיות מאוד בשליטה. הכול אצלי מאורגן ומתוקתק ואני לא מפספסת שום דבר. אני עושה לעצמי רשימות וכל יום עושה את כל המשימות, ועד שהן לא מלאות - אני לא רגועה לגמרי.. אני נורא צריכה להיות בשליטה ושהדברים יהיו וודאים.לעומת זאת, בעלי, הוא לא בדיוק כזה.. הוא מתיימר להיות בשליטה, אבל יש לו המון דברים על הראש וגם בעבודה וגם בבית הוא שוכח דברים שהתחייב אליהם, ומתנהג בחוסר אחריות לעיתים קרובות (שוכח לעשות טלפון חשוב, דוחה דברים לרגע האחרון ולפעמים מפספס אותם וכו')בגלל שאנחנו זוג, מן הסתם שדרכינו שולבות ביחד. לפעמים אני קובעת איתו דברים, ואני מתכננת את הלוז שלי לפי זה ובונה על זה, ואז כשהוא לא עושה זאת - אני יכולה להתפוצץ מכעס, גם מדברים ממש קטנים.חוצמזה שאני מזכירה לו כל דבר אלף פעמים כי אני לא סומכת עליו ואז הוא מתחיל להתעצבן מזה שאני מזכירה לו כ"כ הרבה -(ואז שוב שוכח!!! למרות ה-1000 פעמים..)כמו למשל - היום הוא היה אמור להביא לי את המידות של הבית החדש שאנחנו עוברים אליו, ותכננתי לחפש רהיטים בערב כשהילדים הולכים לישון, והוא פשוט שכח אותם במשרד, למרות שהזכרתי לו את זה כמה וכמה פעמים במשך היום וגם רגע לפני שיצא מהמשרד. ממש ממש התעצבנתי, למרות שזה משהו שאני יכולה לעשות גם מחר (אבל התחלתי לעשות היום והרגשתי שסתם זרקתי זמני לריק ורציתי כבר לסיים את זה). והוא מצידו לא הבין מה אני עושה עניין בכלל ואמר 'תתני לי קצת ספייס!!', ואז בהמשך הוא גם ממש התעצבן עליי. (כשהוא מתעצבן זה השלב שאני מבינה שהגזמתי.. ואז אני נרגעת ומנסה להשלים..).בקיצור אין לי ספק שיש לי שריטה, וגם בגלל שבעלי ההיפך ממני אז זה עוד יותר קשה להתמודד איתה... אני חייבת ללמוד איך להיות בת זוג יותר טובה לבעלי. אני נורא רוצה להפסיק להתעצבן כמו ילדה קטנה על שטויות, אבל זה כ"כ קשה לי שהוא גורם לחצי מהמשימות שלי להתמסמס ולהתפספס כל הזמן.. זה משגע אותי ..מה אתה מייעץ לי?

מיכל יקרה,
וואו... - קודם כל לקחת אוויר. אבל אני יודע שקל לומר את זה. לפעמים זה עניין של החלטה, ובמקרים כאלה זה בתנאי שאת מאמינה שאת יכולה. אני מציע לך כך: התחילי בקטן, ותראי אם המודעות שלך מסייעת לך לשלוט בזה. התחילי מיום שבו תגידי לעצמך בבוקר - היום, בין עשר לעשר וחצי בבוקר (או בערב), אני לא נכנעת ללחצים שלו, ולא משנה מה יקרה, בחצי שעה הזו אני שומרת על קוליות. אם משהו קרה, שעלול לעצבן אותי אם אגע בו, נשאיר אותו לתום מחצית השעה.ראשית - סביר מאד להניח שתוכלי לראות שאת מצליחה לשלוט בזה, ובהדרגה להגדיל את הזמנים ולעשות זאת גם בתזמונים לחוצים יותר. שנית - אם תניחי לנושא, כי את נמצאת ב"חלון קוליות", כשתחזרי אליו בתום הזמן הזה, סביר להניח שתחזרי אליו רגועה יותר, בשליטה יותר, ואולי עם פיתרון אחר, או עם יכולת דיאלוג טובה יותר.ואם תתקשי, אולי כדאי לטפל בעצמך, כי זה יכול להיות שווה עבורך, עבור הזוגיות שלך ועבור הילדים שלך. יש יתרונות גדולים לסדר שבו את נמצאת, אבל זה גם מאד מלחיץ, ולא מאפשר לך להגיע לשלווה, למרות שזה מה שאת רוצה. להרגיש שהכל בסדר, ויש לך שקט. דרך ההצעה הזו שלי, או דרך טיפול אישי, אולי תצליחי להגיע לשיווי משקל אחר בין הצרכים הרגשיים שלך, ולכן לפחות התמודדות ועימותים עם הסובבים אותך.

אבל יש לי שאלה. אני מבינה שזה בעיקר
בעיקר בעיה אצלי ושאני פנאטית,אבל האם בזוגיות זה משהו שרק אני צריכה לעבוד עליו מהכיוון שלי?, הרי גם הוא שוכח הרבה דברים שחשובים לי וגורם לי עוגמת נפש. האם הויתור צריך לבוא רק מהצד שלי - לא להתעצבן עליו כשהוא מאחר/מפספס/שוכח, אלא פשוט 'להחליק' כל הזמן (בשאיפה..)?

מיכל יקרה,
באמת חשוב לך לקבל את הביטחון שאכפת לו, ואולי אפילו הידיעה הזו, שאכפת לו, היא שיותר חשובה לך מהסדר הסביבתי. חשבי על זה גם. אבל אולי רצוי גם שתלמדי לקבל את המגרעות שלו, שזה אומר שאת מבינה שגם אם אכפת לו, הוא לפעמים יישאר מפוזר, ובעיקר כאשר זה פחות חשוב. אם את לא יודעת בעצמך לומר מה יותר חשוב ומה פחות, תמיד יהיה לכם קשה.תמיד, אבל תמיד, בכל שיווי משקל שתגיעו אליו, תוכלי לומר, מדי פעם לפחות, שהוא לא עשה מספיק. השאלה העיקרית לכן היא אם תצליחי לומר לעצמך באיזה שהוא אופן קבוע, שייתן לך שלווה, שלפחות הוא רוצה מספיק, גם אם הוא לאתמידרוצה. ולחיות עם ההבנה שלך שאם הוא שכח, או לא שם לב, זה לא אומר בהכרח שלא אכפת לו מספיק - כי המנטרה הזו, שלא אכפת לו מספיק, תהיה תמיד זו שעלולה לזמזם לך בראש, וממנה את צריכה להיזהר.בעבודה זוגית, תוכלו ביחד לבנות את הגבולות, אבל אז יהיה לכם קל להעביר זה לזה את האחריות. ומה שאת אומרת, שגם הוא צריך לעבוד על זה מהצד שלו, הוא בדיוק להעביר אליו אחריות על כעסים שלך, וזה מה שסביר להניח שיקרה בעבודה זוגית. ייתכן שתגיעו בייעוץ זוגי לשיווי משקל אחר, שבו הוא יעשה אולי יותר, אבל זה עדיין יהיה תוך התחשבנות, ותוך המחשבה שהוא לא רוצה מספיק (כדי לעשות עוד). לכן, גם אם אפשר לשנות את שיווי המשקל בעבודה זוגית, עצם העובדה שאת לוקחת את זה לשם, את אומרת שאת לא רוצה לקחת את האחריות הבלעדית על השלווה שלך עליך. ואולי את כן צריכה.