שיתוף רגשי: כשקשה לבן הזוג להכיל

היי, נשואים כבר חצי שנה. בני 27 בתחילת הקשר היה לנו מאוד כיף ושמח כל הזמן ותמיד כשרציתי לדבר על דברים קצת יותר עמוקים, או כואבים הוא ברח מזה.. העביר נושא, עשה צחוק... הוא מרבה לטפל באחרים אבל לא מטפל בעצמו. זה כאילו כל פעם שעולה משהו קשה הוא מעדיף שלא להתמודד ומאוד קשה לי עם זה. אני מרגישה לא מוכלת. מרגישה שהוא מתרחק ממני כשקשה לי , נהיה חסר אונים. אני לא מצליחה לשתף אותו כי אני לא מרגישה שהוא יבין. הוא אומר שהוא רוצה להבין אותי אבל בפועל הוא מתרחק, לא שואל שאלות כדי להבין, מחכה כאילו עד יעבור זעם.. ואז אני מרגישה לבד. וגם מהצד שלו כשמשהו עובר עליו הוא נסגר, שומר בפנים, לא משתף אותי, ואני מרגישה רחוקה ממנו... פעם הוא אמר שהוא אוהב רגשות טובים כמו שמחה ולא אוהב רגשות לא טובים, אני חושבת שכבר התפיסה שלו שיש רגשות לא טובים היא ממש בעייתית מהשורש. אני ממש חוששת מהדפוס הזה. אני לפעמים מעירה לו אבל זה כאילו תהליך בתכלס שהוא צריך לעשות עם עצמו וצריך לרצות לעשות. אני מרגישה שאני לא יכולה להמשיך ככה... מרגישה שזו לא הזוגיות שרציתי. רציתי שיתוף כן ואמיתי, להרגיש אחד, להרגיש שאנחנו תומכים אחד בשנייה בהכל, שאני יכולה להיות לגמרי אני על כל צדדי.. ואני לא מקבלת את זה. איך אפשר להגיע לזה?

נשואה יקרה,
אני יכול להבין אותך. את מתארת פער בין הצורך שלך לשתף אותו ברגשות שלך, והצורך שלך להרגיש בו שותף שמבין אותך, לבין היכולת שלו להקשיב, קודם כל, ואחר כך גם להבין, לקבל ולהכיל.מה שאני לא יודע, ואני חייב לשתף אותך בזה, הוא האם הפער הזה נובע מכך שהוא באמת לא מסוגל להבין רגשות של אחרים, ולכן גם לא מבין אותך, ולא ברור לו מה פתאום את נסערת כאשר את נסערת, או משום שאת נסערת יותר מהרגיל, אולי אפילו הרבה יותר מהרגיל, לוקחת דברים שקורים לך באופן קשה מהרגיל, ולכן הוא לא רגיל לזה ולא מצליח להתמודד עם הצרכים הרגשיים שלך. על פי מכתבך, אני לא יכול לדעת מה נכון יותר. אני רק יודע שיש ביניכם פער.מצד שני, את גם אומרת שכאשר קשה לו, הוא מעדיף לשמור את זה לעצמו, ומתגבר על זה בעצמו. וגם עם זה קשה לך. זו דרכו, ויכול להיות שזה בסדר דווקא, אבל ברור לי מדוע את רוצה שיתוף. זו דרכך להבין אותו טוב יותר, ואולי קשה לך להתמודד עם אי ודאות ביחס למה שקורה אצלו בפנים. אולי גם התחושה שלך היא שאם הוא ישתף אותך, יהיה לך גם קל יותר וראוי יותר לבקש ממנו להקשיב לך כשאת זקוקה לאוזן קשבת ולאמפתיה. כך או כך, אם הוא ישתף אותך בקשיים שלו, את תרגישי בטוחה יותר בקשר שלכם.אני לא בטוח שאני מסכים איתך לגבי העניין של רגשות טובים ולא טובים. לפחות לא כפי שניסחת את זה. כאב הוא רגש לא טוב, והוא שומר עלינו כי אז אנחנו נמנעים מכאב ומפגיעה. את בודאי יכולה להבין את זה כאשר אנחנו פוחדים מכאב פיזי, ולכן נזהרים שלא ליפול, או מאש או מחפצים חדים. כך זה גם ביחס לכאבים נפשיים – שאני חושב שאליהם בעיקר את מתייחסת. כי את אולי אומרת – אם אתה פוחד מכאב, איך תוכל לאהוב?אבל אולי בהקשר הזה כדאי להתייחס גם לכעס, שהוא גם טוב וגם רע. כעס מוציא אותנו למלחמה על דברים חשובים לנו, כי אחרת אנחנו נפגעים. זה טוב, כל עוד זה במידה הנכונה ונותן לנו כוח לשלוט במה שאנחנו רוצים שיקרה. זה רע כשזה מוגזם, כי אנחנו עלולים להזיק לעצמנו יותר משנועיל במלחמה שאין לנו סיכוי בה, או שהדבר היחיד שנרוויח הוא תחושה של כוח וצדק, אבל נפסיד ביחסים שיש לנו עם אחרים, ובמאזן כולל של רווח והפסד מעשי וחברתי. אני יכול להבין למה את רוצה שאולי לא יפחד מכעסים, כאשר את רוצה שיילחם איתך כנגד עוולות, אבל מצד שני, אני לא בטוח שתרצי שיילחם בך, כאשר הוא חושב שאת לא צודקת. כך שכאן – הרבה תלוי בהקשר. ומה שאני רוצה לומר כאן הוא שלדעת להבחין בין רגשות טובים ללא טובים זה דבר מאד חשוב, כי המבנה הרגשי שלנו והרגשות שלנו מתעלים אותנו לנהוג באופן הגיוני בסביבה שבה אנחנו חיים, כל עוד אנחנו לא מקצינים מדי.היות שאני לא יודע היכן בדיוק הגבולות שלכם, וגם לא מה בתחום הסביר, ומה חורג מזה, ולכן מהם הגבולות שבהם כדאי לכם להיות, קשה לי לתת לך תשובה ברורה לגבי האיזון שאתם זקוקים לו. הייתי ממליץ לכם ללכת לטיפול זוגי, כדי לעזור לכם למצוא את האיזונים הנכונים לכם, בתנאי מה ומי שאת ובתנאי מה ומי שהוא.אולי תקראי את המאמר שלי "טיפול לזוגות צעירים" שאולי יקטין את הפחד מפני פנייה לטיפול כאשר אתם בתחילת הדרך שלכם.

כעס הוא גם רגש שעלול לגרום לנו לפגוע בצד השני, גם זה שאנחנו אוהבים. יש מי שמתקשה או נמנע מלהביע כעס, או נרתע ממנו, כדי שלא לפגוע באחרים. זה יכול להיות כדי שלא לפגוע בבן או בבת הזוג, כאשר אנחנו כועסים עליו או עליה, או שלא לפגוע באחרים, כמו חברים לעבודה, בני משפחה, ועוד - מה שמצד אחד מצמצם את יכולת העמידה שלנו על זכויותינו, ומצד שני, שומר עלינו להרגיש טוב יותר כבני אדם ערכיים. האיזון הזה יכול להיות איזון לא פשוט. לא ברור לי אם גם אליו את מתייחסת, אבל היה חשוב לי לציין גם אותו כדי להרחיב את התשובה שלי למשהו שאולי גם הוא רלוונטי.