שיקום יחסים: מה עומד מאחורי הרצון לסיים?

שלום רב,
אשתי ואני זוג נשוי בני 37, נשואים מזה 8 שנים. יש לנו שתי בנות קטנות וסה"כ עד כה הנישואים התנהלו בצורה טובה ועל מי מנוחות עם הרבה אהבה והערכה הדדית. אציין כי אשתי אומנם באה מרקע חילוני לגמרי, אך מתפיסות שמרניות יותר, בעוד שאני מגיע מרקע מאד ליברלי ופתוח. תמיד אהבתי מינגלינג, לחקור את המיניות שלי ולהכיר אנשים חדשים והייתי יותר פתוח מחשבתית להתנסויות בחדר המיטות מאחרים. לאשתי ולי תמיד הייתה סלידה עמוקה מבגידות, שקרים והסתרות, חלק מכך קשור לאירועים שאשתי ראתה וחוותה בבית הוריה שעיצבו אותה, והותירו בה טראומה מסוימת. לפני כשנה בערך ולאחר שהיינו במקום טוב ביחסים בינינו, הן בקרבה והן באינטימיות, קיימנו שיחה כנה והחלטנו לנסות חילופי זוגות כתיבול לחיי המין שלנו מתוך הבנה כי אף אחד מאיתנו לא רוצה חלילה ל"התפתות" לקיום יחסים מחוץ לנישואים, אך בא לנו לחדש קצת את חיי המין וכן כדי להתנסות ולהתפתח ביחד בחוויות חדשות. למען הסר ספק, עד לאותה נק' לא היו לנו בעיות בתחום המיני בינינו ודווקא היו לנו חיי מין מאד טובים, הן בתחושות הסיפוק והן מבחינת התדירות, מבלי שמישהו מאיתנו הרגיש חלילה מתוסכל מינית. גם היום שנינו מוצאים סיפוק רב זה בזו מבחינת התאמה מינית ואנחנו אוהבים להתנסות בינינו לבין עצמנו בצעצועים, במקומות לא שגרתיים וכו'. בחודשים הראשונים לכניסתנו ללייפסטייל, היינו באקסטזה והרבנו להיפגש עם זוגות, כמי ש"גילו עולם חדש", ואולם לאחר זמן מה הבנו שיש צורך להוריד את קצב המפגשים ולהשאיר את הלייפסטייל כתבלין לזוגיות בינינו ולא להפוך אותו לעיקר. עוד גילינו, כי אין אצלנו קנאה רבה (לכאורה), ודווקא מצאנו שאנחנו מאד מפרגנים זה לזו קיום יחסי מין עם אחרים (לרוב מעדיפים לעשות מפגש זוגי עם זוג נוסף כולם ביחד, ולא בנפרד) ואף פירגנתי מאד לאשתי שתוך כדי התהליך הבינה שהיא דו מינית. בשלב מסוים ולאחר מספר מפגשים פחות מוצלחים, שהשאירו אצל אשתי טעם רע, היא החליטה שהלייפסטייל כבר לא בשבילה יותר וביקשה לעשות הפסקה של מס' חודשים (בין היתר היא הגיעה למסקנה שמפגשים מיניים ללא היכרות מעמיקה קודמת קשים לה, וכי ייתכן והסכמתה הראשונית לשיטתה נבעה מתוך רצון לרצות אותי או חשש שמא בהעדר הסכמה, אעשה דברים בהסתר). בהתחלה מאד כיבדתי את ההחלטה, אך מפעם לפעם ניסיתי לעניין אותה במפגשים עם זוגות נוספים או וריאציות אחרות שיגרמו לה להרגיש יותר בנוח (בין היתר, לאור העובדה שהיא לא ביטאה מפורשות את רצונה להפסיק כליל), מה שהביא אותה לכעוס עוד יותר על הכניסה ללייפסטייל ולפתח טינה כלפיי על כך ש"הכנסנו ראש בריא למיטה חולה" ואת עצמו לסיכונים מיותרים. בנוסף, כשהתחלנו ב"תחביב" המשותף, הבטחנו זה לזו, שתמיד נעשה את הדברים ביחד ובהסכמה וכשמי מאתנו ייבקש מהשני להפסיק מכל סיבה שהיא, אנחנו נכבד את ההחלטה של האחר. אציין כי כניסתנו לסצנה הנ"ל, חייבה אותנו גם לדבר בשיח רגשי, להיפתח ולהוריד מגננות, לבטא עצמנו באופן פתוח וישיר וכן תרם בתחילה מאד לאינטימיות ביננו. לאחרונה, ובין היתר לאור אמירות עבר של אשתי על כך שהתיאבון המיני שלי כנראה יותר מוגבר משלה, ביקשתי לדעת האם היא תהיה מוכנה לפתוח את היחסים באופן שאני לא ארגיש שאני דוחף אותה למפגשים שכרגע היא אינה רוצה בהם והולכת אליהם רק כדי לרצות אותי, ומנגד בכל זאת אוכל להמשיך להתנסות מינית עם אחרות מבלי לפגוע באמון שלנו וביחסים בינינו, כשטרחתי להרגיע אותה שמבחינתי מדובר בסיפוק יצר מיני ותו לא. לצערי, אשתי קיבלה את זה מאד קשה, על אף שהיא העריכה את העובדה שפתחתי את הנושא הרגיש מולה ולא עשיתי דברים מאחורי גבה, אך נוצר בינינו נתק של מספר ימים. למרות שלא עשיתי בסוף כלום, כי מבחינתי הזוגיות איתה והמשפחה שהקמנו קודמים לכל סיפוק מיני וציינתי בפניה כי אהיה מוכן לוותר על כל התענוגות עבור המשפחה שלנו, היא הטיחה בי שהיא מרגישה נבגדת, במובן של ההבטחה שהפרתי כלפיה להפסיק מתי שמי מאיתנו ייבקש, וכי היא מבינה היום שלא אוכל באמת לוותר על החוויות המיניות הנ"ל עבורה, באופן שהפך אותה פסימית לגבי המשך היתכנות הקשר בעתיד. אציין כי ביקשתי את סליחתה מספר פעמים ואני מנסה מזה מספר שבועות לקבל את מחילתה. כמו-כן, שנינו מאד מעוניינים לתקן את הקרע שנוצר, ובפרט את אובדן האמון שלה בי, אחרי שלשיטתה אכזבתי אותה, אך משום מה לא מצליחים לצאת מהלופ הזה ולהמשיך הלאה. עוד אציין, שמזה כמה שבועות מאז התעוררו בה התחושות הללו, אנחנו לא מקיימים יחסי מין בכלל, שכן לטענתה היא פגועה ממני מאד ולא יכולה להביא את עצמה כרגע לאינטימיות איתי. לא משנה כמה אני מתנצל על שאכזבתי אותה, נראה שקשה לה לשחרר את הכעסים כלפיי. איך משקמים את האמון ואת היחסים בשלב זה, בהנחה ששנינו לא מעוניינים לפרק את הנישואין והמשפחה?

עידו יקר,
קרה שכנראה לא היית רגיש מספיק כדי להבין מה היא רוצה.יש אפשרויות שונות, כך שבאמת קשה לי לדעת מה היא באמת מרגישה. לי הרי אין מספיק מידע על החוויות שלה, וגם לא על השיחות שהיו ביניכם לפני, תוך כדי, וגם לא מה בדיוק דיברתם ובאיזה אופן מאז החליטה שהיא רוצה לצאת מזה. קיימת גם האפשרות שקרה לה משהו בתהליך הזה של חילופי הזוגות, והיתה לה שם חווייה שהשפיעה עליה מאד, ושהיא החליטה שלא לספר לך עליה. האם זו חווייה טראומטית קשה, או דווקא חווייה רגשית חיובית שהפחידה אותה? – שתיהן אפשריות. יתכן גם שמה שקרה לה בתהליך זו החוויה שלה לראות אותך רוצה או חושק במישהי אחרת, ואולי תמונות שקשה לה לשכוח. אפשרות אחרת, שסבירה יותר (וייתכן שגם זה וגם זה נכונים) שהיא ראתה לאן זה לוקח אותך מבחינת העניין והקשב שלך, ואולי גם שהרגישה שהיא פחות מרכזית עבורך, וזה מה שהפחיד אותה, לפחות כאשר הריגושים הראשונים כבר חלפו לה. יתכן שהבינה שהיא מראש החליטה החלטות לא נכונות, ובחרה להפסיק את זה.העניין הוא שכך או כך, כנראה הרגישה שאתה לא קשוב לה מספיק, בין אם כי היא אמרה חלש מדי, ובין אם כי היית עסוק בצרכים ובריגושים שלך. אם היא איבדה בך אמון, זה כנראה בגלל התחושה שלה שלא הקשבת לה גם לאחר שהבהירה באופן ברור שהיא רוצה להפסיק את התהליך, והצעת להמשיך את התהליך האישי שלך בכל זאת. היא רואה זאת כחוסר רגישות לצרכים שלה, והיות שהיא כל כך פגועה מכך, אזי כנראה במידה רבה של צדק. כי לו היית יודע זאת, היית עוצר מיידית. אמנם כתבת שמבחינתך "הזוגיות איתה והמשפחה שהקמתם קודמים לכל סיפוק מיני", אבל זה לא הרגיש כך. כי בתחושה שלה נשארת לא מרוצה, ואם התעקשת להמשיך "לבד" בתהליך הזה כשהיא לא רוצה, אתה משאיר אותה חשה רגשי אשם, שלא לדבר על חרדות שמא היא לא טובה לך מספיק. כך שגם אם הסכמת להפסיק בסופו של דבר את החוויות שלך, היא יצאה מכך בתחושה שאתה לא מספיק מרוצה ממנה ומהנישואים שלכם. זה משהו שנותן ביטחון בהמשך יציב של הנישואים.העניין הוא שלא פשוט להשיג מחדש את אמונה בך, כי הדברים שאמרת כבר נאמרו. כי התחושות הלא פשוטות שלה מכך, כבר נחוו. לכן זה תהליך שבו תצטרך לרצות אותה ולהתגבר על הכעסים שלה גם כשקשה לך. זה תהליך לא פשוט.היות שאני חושש שאם המצב הזה יימשך הוא יהיה קשה יותר להגמשה בהמשך (ואני מתייחס לרגשות שלה כלפיך), קצת כמו גיד כואב שצריך להפעילו ולהגמישו כי אחרת הוא ימשיך ויתקשה עד שיהיה הרבה יותר קשה לשחררו. אני לא מאשים אותה בזה שקשה לה לשנות או להגמיש את רגשותיה כדי לבטוח בך כמקודם, אלא מציין את זה כעובדה. אבל בדיוק בגלל זה, חשוב לנסות לעבוד על זה כבר עכשיו. היות שזה לא קל, אולי זה אפשרי אם תצליחו לשנות את סאטוס הענינים ביניכם באופן שיבהיר לכם שכללי המשחק משתנים – כמו למשל ללכת לטיפול זוגי. היתרון של זה יהיה בכך שקצת מהאחריות על עתיד היחסים שלכם יורד מכתפיה, כי יש עוד מישהו שיוכל להפחית את הפחדים שלה מחד, ולעזור לך להבין אותה, מאידך. כרגע, יתכן שכל זה מאד כבד עליה.

ד"ר חסון שלום,
קודם כל, תודה רבה על המענה לשאלתי ולהסבר המפורט.אני אציין שהיינו אצל מטפלת זוגית (3-4 פגישות), אך אשתי ביקשה להפסיק עם אותה מטפלת, כי לשיטתה, הטיפול לא היה מוצלח/ לא עזר ורק הציף נושאים למחלוקות וכעסים. להשלמת התמונה, אשתי לא רצתה לספר למטפלת על ה"תחביב" שלנו, כי היא לא רצתה לחשוף את העניין בפניי "זרים", מה שגרם לי עוד יותר לתסכול. מבחינתי ללכת למטפל/רופא או כל גורם מקצועי בבקשה לעזרה, תוך שחוסכים ממנו פרטים מהותיים, וכאלו שבוודאי השאירו חותם על מערכת היחסים, זה טיפול עקר ולעשות שקר בליבנו. כרגע המצב הוא שהיא חושבת שהמטפלת לא טובה וגם כשניסיתי להגיד לה אוקי תבחרי את מטפל אחר, היא אומרת שצריך אך לא טורחת לפעול בעניין. מצד שני אני גם לא יודע כמה אוכל להמשיך כשכל יום אני חשוד, בחזקת בוגד בפוטנציה, או כזה שאין אמון בו. הצעתי לה להסתכל לי בטלפון ולראות את ההודעות שלי, והתשובה שקיבלתי זה שהיא יודעת שאני מוחק (לכאורה) הודעות מפלילות....איך משכנעים אותה לכל הפחות שנלך לקבל עזרה מקצועית?

עידו יקר,
אתה עדיין קורא לזה "התחביב" שלנו, ומעניין בעיני שזו המילה שבחרת. היא יותר משקפת את דעתך ואת מה שאתה הרגשת, כאשר אני די בטוח שאשתך לא היתה משתמשת במילה הזו כדי לאפיין בעזרתה את המסע הלא פשוט שהיא עברה. היא עברה טלטלה כלשהי בדרך הזו, וכנראה שהעוצמה של הטלטלה הזו שלה לא מובנת לך. מכאן חלק מהפער.כמובן שאתה צודק, ושהחשיפה של הארועים והתהליך צריכים להיות חלק מהתהליך הטיפולי. מצד שני – בהחלט יתכן שמשהו ביחסים שלכם עם המטפלת הזוגית, או האישיות של המטפלת הזוגית גרמה לה לא לתת בה אמון, ולכן התקשתה לחשוף את העניין בפניה.אני חושב שהריחוק ביניכם כרגע גדול, וכך גם חוסר האמון. אני חושב שיש גם הרבה דברים שהיא מרגישה, חושבת, מקווה או חרדה מהם, שאתה לא מודע להם. בתנאים האלה, הייתי מציע גם אולי להתחיל את הטיפול עם פגישות בנפרד, לאחר הפגישה הראשונה המשותפת, כדי להשיג את האמון המשותף במטפל/ת, כדי לשנות משהו בהתנהגות הזוגית שלכם, וכדי לאפשר לכם, עם הזמן, את הכנות והפתיחות הנדרשת. לא יודע לאן זה ייקח אתכם, אבל מתישהו תצטרכו להיחלץ מהפקק שבו אתם נמצאים, ואולי יפה שעה אחת קודם, שאולי גם היא תהיה בעוד כמה שבועות, מאשר כמה שעות מאוחר יותר, שזה אומר אולי בעוד כמה חודשים.למרות הניסיון הראשון הלא טוב, יתכן שבכל זאת אשתך תרגיש שמטפלת אשה תהיה לה עדיפה על מטפל גבר, אבל בתנאי שיהיה לה בה אמון. כך שעשית נכון בכך שהצעת לה לבחור בעצמה מטפל או מטפלת. אבל זה תהליך לא קל, שכרגע היא מעדיפה לדחות אותו כדי לדחות את העימותים אתך, שלכאורה יהיו בלתי נמנעים בטיפול. אבל בדיוק לכן גם הצעתי להתחיל את התהליך בנפרד, כדי לאפשר הן את בניית האמון בטיפול, והן את השינויים ההדרגתיים ההכרחיים, לפני שתהיו מסוגלים לדבר ביחד על דברים שאולי יהיו קשים לאמירה או לשמיעה.אני מציע לך גם לתת לה לקרוא את ההתכתבות שלנו, כחלק מהתהליך שאולי יעזור לה לבחור את המטפל/ת הנכון/ה, ואולי לתת לה כיוון נכון על מה לדבר עם המטפל/ת העתידי/ת בשיחה טלפונית, לפני החלטה על בחירה.

תודה רבה על המענה,אני חושב שבאיזשהו מקום הסמנטיקה לגבי ההגדרה, אכן משקפת את הפער. כרגע קבענו להיפגש עם מטפל שהיא בחרה, בתקווה שנצא לדרך טובה יותר.תודה רבה על העזרה ועל זווית הראייה החיצונית,

עידו יקר,
יפה מאד. בהצלחה לכם!