שינוי מטרות: האם אפשר לשנות?

סיפר לי פעם מטופל שלפעמים, כאשר הוא הולך לפאב, הוא פונה לאשה, אחר אשה, אחר אשה, אחר אשה, ואם האשה החמישים ושלוש מסכימה והולכת איתו, הוא מרגיש נפלא. אבל פעמים אחרות, לאחר הדחייה השנייה או השלישית הוא מתבאס כל כך, שהוא עוזב, הולך הביתה ומרגיש רע עם עצמו כל אותו ערב. והנה לכם, גבר אחד מייצג שני קטבים של הצלחהכי מהי הצלחה? והפעם אני מתייחס לכל תחום שבו אתם רוצים להצליח - לימודים, מקצוע, תחביב, להיות הורה טוב, או להרוויח הרבה כסף. מה נותן לנו תחושה טובה יותר שאנחנו מצליחים? – האם לצאת בסופו של דבר עם ה"פרס" ביד? או שמא עם תחושת ערך עצמי, זו שדועכת קצת, או הרבה, בעקבות כל החמצה, שלפעמים, כדי לשמור עליה אני מוכן לצאת מהמשחק לחלוטין? כן, גם אם אז ברור לגמרי שלא אקבל כל גמול?התשובה תלויה בכם. אם אתם רוצים להיות הכי טובים במשהו, הרי בעולם שבו כל כך הרבה אנשים, הרי מובטח לכם שתיכשלו אם מדובר במשהו "גדול" שהתחרות עליו קשה. אם אתם רוצים להיות בו "רק" טובים, הסיכוי שלכם "להצליח" הרבה יותר גדול. מצד שני, אתם בקלות יכולים להיות הכי טובים במשהו "קטן", למשל כזה שרק לכם יש נגישות אליו, כמו האמא או האבא הכי טובים לבן או לבת שלכם, או מי שיודע הכי טוב איך לתפעל את המחשב הפרטי שלכם, או למצוא כל דבר בארון הבגדים שלכם.אתם יכולים בקלות "להצליח תמיד" אם תגדירו את המטרות שלכם בדרך אחת. אתם יכולים בקלות להגדיר את עצמכם "כישלון סידרתי" אם תגדירו את המטרות שלכם בדרך אחרת. ההגדרה שלכם את עצמכם, אם אתם כאלה או כאלה, תלויה רק בכם, ובמידה שבה אתם מאפשרים אחרים להגדיר אתכם.אם נהיה ריאליים, הרי כולנו לפעמים מצליחים להשיג את המטרות שלנו, ולפעמים לא. לכן, הנטייה האישית שלכם, לתחרותיות בלתי נלאית, למשל, או לתבוסתנות, או לייאוש או לנחישות וכדומה, הן שמגדירות, לפעמים מראש ולפעמים בדיעבד את המטרות שלכם. הנטיות הללו גם מכוונות אתכם להתבוננות עצמית כזו שמשאירה אתכם זמן רב יותר עם הצלחות, או לכזו שנשארת זמן רב יותר עם אי ההצלחות. בהיותן מספקות תחושה כוללת של הצלחה או אי הצלחה, הנטיות הללו מגדירות אתכם. על הנטיות הללו, לפעמים שווה לעבוד.---הצהרה: פרט למקרים שבהם זה יהיה בלתי אפשרי מבחינתי, אעשה מאמץ לכתוב כאן בכל יום. במילים אחרות – להגיב בכל יום על שאלות שנשאלתי.בימים ללא פניות (חמישה ימי עבודה בשבוע), אכתוב בכל זאת ואעלה נושאים שעולים אצלי בטיפול, או שעלו כאן בפורום בעבר, ושהייתי רוצה לשים עליהם דגש כדי לסייע לכם לשפר את הקשר הזוגי שלכם. אלו יעלו תחת הכותרת "בואו נדבר על:".בניגוד לפניות אחרות אלי, שבהם הדיאלוג ימשיך להיות אך ורק ביני לבין הפונה אלי – "בואו נדבר על" יהיה פתוח לשאלות ולדיון.אם תרצו למצוא את כל הפוסטים שלי, חפשו 'בואו נדבר על' בפורום הזה, ותקבלו את כולם.הפורום 'אהבה זוגיות ויחסים' של סטארמד, בניהול ד"ר אורן חסון, עלה לאוויר בשנת 2005, והוא הפורום הפעיל הותיק ביותר בארץ לזוגיות, אהבה ויחסים.

אני תוהה באמת אם כשאתה באמת רוצה להצליח אתה מצליח, בהקשר של מה שדיברת אליו, יש אנשים כמו הבן אדם הזה שהזכרת שיכולים לצאת ולצאת שנים ולא להכיר, או להכיר וזה לא הופך לזוגיות, גם אחרי טיפולים והדרכות, יכול להיות שזה פשוט המזל שלהם, ואין להם תפקיד בזה כי תכלס אין לנו באמת בחירה חופשית, יכול להיותשזה דטרמיניסטי, והם תמיד יסיימו אותו דבר, % 99.9999 שאנשים בכללי לא משתנים, גם עם מאמץ , כן...יכולה להיות איזשהי הצלחה אבל מה הם יעשו איתה זה כבר גם תלוי רק במה שהמזל שלהם יחליט, הנסיבות יכולות במקרה להשתנות...זו תהייה שלי

מדוע הכשלון צורב יותר מהסיפוק שמביאה עמה הצלחה?הכוונה שמשקל הכשלון גדול יותר ממשקלה של ההצלחה.למשל, במקרה שלי, מדוע הערך העצמי שלי כל כך נפגע מחוויית הדחיה של אותו הגבר עימו ניהלתי רומן ואילו העובדה שיש לי בעל שכל כך אוהב אותי אינה מצליחה להביא עימה סיפוק בעל אותו משקל?

איילה יקרה,
אנשים משתנים כל הזמן, השאלה היא באיזו מידה, והשאלה באיזה כיוון. אבל מה שהתכוונתי בשאלה של הצלחה, הוא בעיקר לשאלת הגדרת המטרות. ואם את שואלת אם אנחנו בכלל יכולים לשנות את המטרות שלנו, או שהן קבועות מראש? – אז אפשר לשנות. לא תמיד זה קל, וחלק ניכר מהטיפולים הפסיכולוגיים עובד על הגדרת המטרות ועל שינויים שלהן, בין אם במגמה כללית של מטרות, או באבחנה בין מטרות לטווח ארוך או קצר.אני לא מקבל בקלות את שאלת הדטרמיניזם, אבל כרגע זו שאלה פילוסופית מאשר שאלה אחרת. היות שאם העולם דטרמיניסטי לגמרי, נניח לרגע, בכל זאת, אנחנו יכולים "להחליט", דרך קביעת המטרות, שקובעת גם הישג או אכזבה, ותחושה אם הצלחנו או לא. זה שהתוצאה נקבעה מראש לא שייכת לעניין, היות שאנחנו לא יודעים אותה מראש.

אפריל יקרה,
בסופו של דבר – הזיכרון שלנו קיים כדי ללמד אותנו לנהוג "נכון יותר" בעתיד, בהנחה שאנחנו פחות או יותר יודעים (או מרגישים!) מה זה נכון, ומבלי להכנס כרגע לשאלה של מה נכון ומה לא, כי זו שאלה מאד מורכבת. אנחנו משתמשים בזיכרון שלנו כדי ללמוד בשני אופנים – לומדים לעשות עוד את מה שעושה לנו טוב (חיזוק חיובי), ולומדים להימנע מלעשות את מה שעושה לנו רע.הטיעון האבולוציוני הנפוץ הוא שאנחנו צריכים יותר להיזהר מצרות, מאשר לחפש את מה שטוב. האם זה נכון? – זה נראה מאד הגיוני, כי אם לא נגיע ל"הכי טוב", אנחנו עדיין יכולים להסתדר, אבל אם נגיע ל"הכי רע", אנחנו עלולים לא לצאת מזה.זה אולי לא מתחבר אחד לאחד לשאלה שלך, על הדחייה של מאהב, ואהבה מבן הזוג, אבל אם נחבר את כל זה לתנודות חזקות של אדרנלין ואוקסיטוצין ואולי גם תוסיפי לזה נוירוטרנסמיטורים כמו דופמין, לעומת גלים קלים במזג אוויר יציב, אז זה יכול להסביר לך את זה.