שינה נפרדת וזוגיות: המשך דיבור והערכה

היי ד"ר חסון, אני בן 42 נשוי כ-15 שנה ואב ל-2 ילדים (בת 13 ובן 11).ב-4 שנים האחרונות, עקב נחירות חזקות מאוד שלי, אני יישן בנפרד מאישתי.היא נשארה לישון בחדר ואני יישן במיטת נוער נפתחת ליד בני בחדרו.זה לא מפריע לי ונוח לי לישון שם (יש גם טלביזיה)אני חושש:א. שזה יחבל בזוגיות לטווח הארוך שכן חוסר הקירבה בשינה משותפת גורם לריחוק נפשי. מצד שני, אין כרגע היתכנות לפתרון אחר - נוסו המון אמצעים אך ללא תועלת.(ניתוח להסרת העינבל לא בא בחשבון !).ב. שזה יפגע בהתפתחות הנפשית של הבן שלי לידו אני יישן, שזה יפריע לפרטיותו בנוגע להתפתחותו המינית או להתרגלות שחייב להיות מבוגר שיישן לידו.פרט לכך- כרגע, ההסדר נוח לכולם ולא מפריע לאיש (גם הנחירות לא מעירות את בני).יש יחסי מין סבירים אחת לשבוע והבית מתנהל באופן סביר יחסית.אשמח מאוד לשמוע את חוות דעתך בנושא.

אלי יקר,
כל מה שכתבת הוא נכון, וטוב מאד שאתה מודע לכל הדברים גם יחד. אתם עושים בחירה שהיא פשרה שבין כל הצרכים שלך, של אשתך ושל הבן שלך. אבל היות שכך, והיות שהמודעות למחירים ולצרכים קיימת ונכונה – מה שצריך ככל הנראה לעשות הוא להמשיך ולדבר את הצרכים האלה, להמשיך את המודעות למחירים, להמשיך ולהחיות את הזוגיות שלך עם אשתך למרות הריחוק שנוצר בעקבות השינה הנפרדת, וכדי שההשפעה שלה על הזוגיות והרומנטיקה והקירבה שלכם תהיה מינימלית. במילים אחרות – להמשיך את הקירבה שביניכם באופן מודע מעבר למה ש"זורם" באופן רגיל, וגם את זה לא רק לדבר, אלא ליצור הרגלים ומנהגים שישאירו אתכם שם, בקשר שביניכם. ועם הזמן, להעריך את מה שמשתנה (כמו למשל התבגרותו של הבן שלך, ואולי גם עומק השינה שלו), ולחפש פתרונות אחרים לפי המאזנים החדשים שתזדקקו להם.