היא לא אומרת את האמת? ניתוח מצב

שלום,
אני נשוי 15 שנה, שלושה ילדים בטווח גילים 5-14. לאורך כל השנים נהגתי כלפי אשתי ביושרה, בכנות עם זאת אשתי לא מכבדת את בקשותיי, מעבר לכך היא 'מסבנת' אותי, לא תמיד אומרת אמת. כשאני אומר שאשתי אינה מכבדת אותי הכוונה לכך שאני מבקש מאות פעמים, במשך שנים רבות דברים מסוימים שאין לי בהם רווח אישי, אלא רווח משפחתי. אני מקבל הבטחות ריקות מתוכן, והסטאטוס קוו נשמר. נושא אחד הוא הגבלת הילדים בהתעסקות בטלפון. לאשתי נוח שהילד 'מועסק' והכי קל לדחוף לו לידיים טלפון. זה יכול להיות בנהיגה, או כשהיא מבקרת חברה ולא רוצה שהילד יפריע, זה יכול להיות כשיש לה משימות והדרך הקלה להעסיק את הילד הוא בלתת לו להתעסק בטלפון. הילד מתעורר בבוקר ונגש לטלפון, יכול להיות בימים מסויימים שעות בטלפון, יש לו את הסיסמה. הבהרתי לאשתי שזה מזיק, אבל ללא הועיל. הילד היום לדעתי מכור לטלפון, מבקש אותו בכל רגע, בוכה ומתרגז כשהטלפון אינו ברשותו. ביקשתי מאשתי שתחליף סיסמה וכך תמנע ממנו לקחת את הטלפון, אך בפועל דבר לא נעשה. דוגמה נוספת היא התעקשותה לאורך השנים שהילדים יירדמו אצלנו במיטה. נוצר מצב שבמשך 14 שנה כל לילה, כל לילה - חדרי אינו לרשותי. רק לאחר שהילד נרדם אני נדרש להעבירו לחדרו, ויכול סוף סוף ליהנות מקצת שקט לאחר יום עבודה. המצב בו ילד 'מקבל בעלות' על החדר עד שנרדם מלווה אותי מהילד הבכור ועד זה הקטן (שעכשיו בן חמש). זהו המצב כבר 14 שנה שאין לי יום אחד ערב בו חדרי לרשותי. שתי דוגמאות אלו הן דוגמאות למצבים בהם אני מבקש, מסביר, ממש מתחנן לשינוי במציאות אבל ללא הועיל. הדברים של 'לא לכבד' את בקשותיי יכולים לבוא גם סביב קניות של ממתקים (שאני אף פעם לא קונה אבל אשתי דואגת לצייד את הבית) וכו'. בנוסף, אשתי לא אומרת לי תמיד את האמת. לדוגמה במשך חודשים רבים היא מספרת לי שהיא מחפשת עבודה, אבל לא כך הדבר. היא מסתכלת לי בעיניים אומרת לי שהיא מחפשת אבל בפועל היא לא. אני יודע כשאשתי מסבנת אותי, אני למדתי אותה, היא מתרצת וחושבת שאני 'אוכל' את מצגי השווא שלה. אני באמונה שאשתי רואה את עצמה מעבר למה שהיא רואה אותי ואת התא המשפחתי. דוגמה קיצונית היא לפני שנים רבות הבכור היה בן שלוש, האמצעי היא בן שנה ושניהם היו חולים עם חום, הם בכו וסבלו ואשתי התעקשה לצאת לאימון. לא מדובר בלפספס חתונה אלא באימון של כמה שעות כפי שעשתה על בסיס קבוע פעמיים בשבוע. למרות שהפצרתי בה להישאר וכעסתי עליה היא בחרה בעצמה והשאירה אותי עם שני קטנים בוכים. לא יודע מה לעשות עם משבר האמון הזה. השאלה שלי האם אני מצפה ליותר מידי? האם לגיטימי להתנהג ככה? האם יש טעם להאמין למי שמבטיח במשך שנים לשינוי המצב אך דואג לשמר את הסטאטוס קוו? תודה מראש

דני יקר,
אני מאמין לכל מה שאתה אומר, ומבין את התסכול שלך. יחד עם זאת, אם אתה מוכן לתרגיל קטן, אולי הוא יעזור לנו טוב יותר איך לפתור את העניין.אני מבין שהיא לא אומרת לך את האמת, ולא פעם מסבנת אותך. אני בטוח שהרבה דברים עוברים לך בראש בעניין הזה. הייתי רוצה שתכתוב לי אותם. יותר במפורש - אנא עשה מאמץ לכתוב לי את כל הסיבות האפשריות שבגלל אתה חושב שהיא לא אומרת לך את האמת בעניינים השונים, וגם למה אתה חושב שהיא נוקטת בטקטיקה הזו בדרך ההתנהלות ביניכם.על כל אחת מהסיבות האפשריות שעלו בדעתך, נסה גם, בבקשה, לכתוב מה הסיכוי שהסיבה הזו נכונה.

אני רואה שאת השאלה ששאלתי אפשר לפרש גם בדרך אחרת.מה שביקשתי הוא שתכתוב לי מה לדעתך הן כל הסיבות האפשריות שבגללן היא לא אומרת את האמת בעניינים השונים, וגם למה, לדעתך, היא נוקטת בטקטיקה הזו בדרך ההתנהלות, או התקשורת שביניכם.