שיחות קודמות: פנייה ופרטים

היי ד"ר חסון. אני בת 22 ויש לי בעיה. אני כותבת לך כי עד עכשיו כשכתבתי לך קיבלתי תשובות חכמות, מבינות ומקדמות ואני מקווה שגם הפעם זה יעזור.עד עכשיו חשבתי שאני בן אדם לא שיפוטי וזה בגלל שהייתי באינספור מערכות יחסים.. באמת, לא פסלתי כמעט אף אחד, מי שהתחיל איתי בפייסבוק, בבר, מי שהיה נראה ממבט ראשון ערס, או טיפש..וחברות שלי לא הבינו איך אני בכלל מסתכלת לכיוון שלו אני תמיד הייתי נותנת צ'אנס אפילו של דייט אחד כדי להכיר באמת לעומק.והופתעתי המון פעמים מכמה הרושם הראשוני מטעה ולפעמים צדקתי.אבל לאחרונה הבנתי שאני דווקא אולי בן אדם מאוד שיפוטי, בניגוד למה שחשבתי.. כי עם כ---ל אחד שהייתי מצאתי משהו לא טוב שגרם לי לחתוך! עם כ-ל אחד. גם כאלה שהייתה לי איתם כימייה טובה, פתאום עצבן אותי שהם לא מספיק רומנטיים, גם כאלו שהצחיקו אותי התחלתי להתעצבן שהם מצחיקים מדי ולא לוקחים ברצינות.ובסופו של דבר כשאני מסתכלת במבט לאחור אני מבינה שאף פעם לא הייתה לי מערכת יחסים רצינית! שאולי נתתי כביכול צ'אנס לכולם, אבל לא באמת נתתי צ'אנס לאף אחד כי שום דבר לא החזיק מעמד מעבר לכמה חודשים ואף פעם לא הצלחתי להתמסר לגמרי ותמיד הייתי ביקורתית ושיפוטית לגבי תכונות.לזכותי ייאמר שלא רק אצל הגברים שהייתי איתם חיפשתי שלמות.. גם אצלי אני מחפשת שלמות. יש המון תכונות שאני חושבת שהן בעייתיות אצלי ואני רוצה לשנות ואני אף פעם לא מצליחה להיות מספיק פתוחה עם מישהו ולהראות לו את התכונות החלשות שלי..זה קשה לי. הייתי בטיפול פסיכולוגי. אפילו שניים. ולא ממש הגעתי להארה, לפרצת דרך.אני מודעת לבעיות שלי. מאוד. אפילו יותר מדי. וכנראה זו הבעיה.מה אעשה? אני לא חושבת שאוכל להכנס לזוגיות אמיתית אם אמשיך בדרך הזו.אשמח מאוד לעזרה ממך. או לפחות לקצה חוט.תודה.

פרפקציוניסטית יקרה,
אם התכתבנו בעבר, אשמח אם תפני אותי אל השיחות הללו. אפשר לעשות זאת בעזרת כתיבת הקישורים אליהם - עושים זאת דרך הקשה בכפתור ימני על כותרת ההודעה, ופתיחת חלון או לשונית חדשה, והעתקת כתובת הדף, או לפחות תאריך, כותרת והכינוי שהשתמשת בו.תוכן ההתכתבויות הקודמות יכול להיות מועיל מאד לתשובתי.ועוד שאלה: כתבת שהיית בטיפול פסיכולוגי, ואפילו שניים. כמה זמן, לפני כמה זמן, ומה היתה מטרת הטיפול?

ההודעות האלו פחות רלוונטיות, כי התמקדתי בהן בבני זוג ספציפיים ולא בבעיה הכללית, שאיבחנתי, כמו עכשיו..אבל בכל זאת בגלל שביקשת צירפתי את ההתכתבויות הקודמות:http://www.starmed.co.il/forum-93/msg-3841298http://www.starmed.co.il/forum-93/msg-3832897לפני שלוש שנים הייתי בטיפול במשך ארבעה חודשים בגלל בעיה שקרתה לאחי ועוררה אצלי פחדים ורגשות רעים, אבל במהלך הטיפול דיברתי גם על זוגיות.ובשנה האחרונה הייתי בטיפול שנמשך גם ארבעה חודשים כי הרגשתי נורא מבולבלת וחסרת כיוון.אשמח שהתשובה שלך תהיה בהקשר של הבעיה הכללית יותר ולא ספציפית בהקשר להתכתבויות.תודה.

פרפקציוניסטית יקרה,
את בעצם אומרת לי שאת גם וגם. את מבינה שמצד אחד את אדם פתוח, שמוכן לבחון אנשים למרות הרושם הראשוני. אני רק תוהה, וזה במאמר מוסגר, אם זה בגלל שאת אדם פתוח, או בגלל שאת חסרת ביטחון ולכן מוכנה מראש לנסות פשרות שלא היית מנסה לו היה לך יותר ביטחון בעצמך. זה משהו שתצטרכי לחשוב יותר עם עצמך, ולנסות להבין.מצד שני, בהמשך, כשדברים לא מסתדרים, את פוסלת. ואז נשאלת השאלה אם את פרפקציוניסטית, כפי שאת מציעה, שזה אומר שאולי לדעתך, בדיעבד לפחות, היית צריכה להמשיך ביחסים מבלי לפסול, ושאולי זה היה נכון לך יותר להישאר במערכת היחסים הזו. ואם ניקח את זה כנובע מתוך חוסר ביטחון מסויים, אז אולי דווקא כנגדו, לאחר זמן מה, כשאת רואה פגמים וחסרונות, "מרגיש לך לא טוב" שאת עושה לעצמך הנחות ו"מסתפקת במועט", ולכן את פוסלת. כך שנראה שיש אצלך דיאלוג בין חוסר הביטחון שאולי גורם לך להסתפק במועט, לבין התחושות שלך שאומרות לך שכן מגיע לך יותר, והדיאלוג הזה עדיין לא יושב לגבי אף גבר שאיתו יצאת עד כה. יכול להיות שזה יקרה בהמשך, ואולי זה יקרה יותר בקלות אם תעשי סינון טוב יותר מראש. עדיין, תמיד תהיינה אי התאמות מסויימות, אבל אולי ברמה שכן תסתדרי איתה.ואגב השאלות שלך מן העבר, הן בכל זאת שלך, ולכן יש להן משמעות בהבנה שלי אותך, ולכן תודה על שיתוף הפעולה.

תודה רבה רבה על ההשקעה בתשובה המפורטת והמדוייקת.אני באמת מאוד מתחברת למה שהגדרת כדיאלוג בין חוסר הביטחון שלי לבין ה"מגיע לי יותר" שלי.איך עליי להתעלות מעל זה?אני כרגע יוצאת עם בחור שכשאני חושבת עליו אני מרגישה שהתקדמתי מבחינת הסטנדרטים שלי- הוא נראה טוב, חכם, בעל חשיבה חיובית, אחרי שני תארים, ועוד תכונות שחשובות לי ומוערכות אצלי. זו כנראה כן התקדמות מבחינת הבטחון העצמי שלי אם "הרשתי" לעצמי להיות איתו ואם בכלל זימנתי אותו לחיים שלי.אבל אנחנו נמצאים באיזשהו מכשול שגם הוא וגם אני מרגישים לאחר 5 פגישות כבר ודיברנו על זה.שנינו לא נפתחים ואני חושבת שזה באמת נובע מחוסר הבטחון שאני משדרת בגלל שאני רוצה אותו. דווקא בגלל שאני מרגישה שהוא מאוד ראוי ומשקף איזושהי התקדמות מבחינת החיים שלי ומבחינת מה שאני חושבת שמגיע לי, לכן אני כל כך נזהרת ומפחדת מלהרוס את מה שיש לנו, מלגרום לו ללכת, וזה גורם לי להיות סגורה לידו, הססנית, לא לגמרי אני, שלא יגלה חלילה שאני לא מה שהוא רוצה ואז יחליט שזה לא מתאים לו. אני יודעת שגם הוא בחור סגור יחסית ולכן, בגלל שגם אני עכשיו בתקופה כזו של ללכת על ביצים כדי לא להרוס את ההתקדמות שלי, אנחנו לא ממש נפתחים אחד כלפי השני, נשארים בדייט החמישי בשלבי היכרות כאילו אנחנו בדייט הראשון. והוא גם מאוד לא ברור לי, מסתורי, מראה רצון , אבל גם משדר ריחוק.איך עליי להסיר את מכשול הסגירות הזו? אני באמת רוצה להתקדם איתו ולהכיר אותו יותר לעומק ובאמת להבין אם זה קשר שמתאים לי או לא.שוב תודה!

פרפקציוניסטית יקרה,
העובדה שהוא מוצלח בעינייך, אינה אומרת בהכרח שהוא בטוח בעצמו. יתכן שהוא לא כל כך, וצריך את התמיכה והעזרה שלך לפתח את הקשר. יתכן שהוא מסוגר ולוקח לו זמן ליצור קשר. יתכנו עוד דברים שאינם בהכרח הדברים שאת חוששת מהם. חוסר הביטחון שלך מקשה עליך להיות סבלנית, ובכל זאת, הנה אני בכל זאת מחזיר אותך להתכתבות הקודמת שלנו בעניין הקשר הזה, זו מה 9.11, ועם תשובתי תחת הכותרת: "בסוף הרי תדעי".

היי ד"ר חסון,סליחה על החפירה אבל חשוב לי לכתוב את זה.אתמול דיברנו והייתה לנו שיחה מאוד טובה, פתוחה וחשובה.הוא סיפר לי שלפני שנתיים הוא חווה את הקשר הכי משמעותי של חייו. מישהי שהיה איתה במשך שנתיים וחצי והיה בטוח שאיתה הוא הולך להתחתן, הוא אפילו הציע לה נישואין אבל בסופו של דבר היא עברה לגור בארה"ב והמרחק הפריד בינהם.בכל אופן, הקשר הזה מבחינתו היה ה-קשר שהוא רוצה לעצמו, התרגשות גדולה, אהבה גדולה, הבנה הדדית וכ"ו.עד עכשיו במשך השנתיים האלה הוא חווה המון קשרים קצרים- כאלה שהחזיקו מעמד לא מעל ארבעה דייטים, כשהוא ראה שהוא לא מרגיש את אותה ההתרגשות שהרגיש אז הוא ישר חתך.ועכשיו, הוא מרגיש שאיתי יש אינטראקציה טובה שיכולה לפתח קשר טוב אבל מרוב שהוא לחוץ על לשחזר מודל של קשר כפי שהיה לו אז הוא לא באמת נפתח ורואה מה יש לשנינו.בכל פגישה הוא בודק: האם אני מרגיש מה שהרגשתי אליה? האם אני יותר מאוהב מאז הפגישה הקודמת? וכ"ו.הוא לא מחפש מישהי שתהיה כמוה, אלא מודל של זוגיות שיהיה אותו הדבר- מתחיל בהתרגשות שעולה ועולה ועולה וגורמת לאהבה גדולה ועמוקה.העניין הוא שהפגישה הראשונה ביננו הייתה מאוד מוצלחת ההתרגשות והציפייה אצלו באמת היו בשחקים, אבל בפגישות שבאו אחריהן היא קצת ירדה כי אני הייתי חסומה כי פחדתי להרוס וכי דווקא מרוב שרציתי אותו והרגשתי שמצאתי מישהו טוב שגם רוצה אותי אז נסגרתי כדי לא להראות יותר מדי התלהבות.. ואז הוא התאכזב, המודל שלו של התרגשות שעולה וגואה - נהרס. ולדוגמא אתמול הייתה לנו שיחה טובה ופגישה מוצלחת שוב.אז איתי הוא מתלבט ולא חותך ישר כי יש עליות ומורדות אמנם, וזה לא כמו ההתרגשות שעולה כפי שהוא רצה בדיארגמה במגמת עלייה בלבד, אבל הוא מנסה לשחזר את ההצלחה של הפגישה הראשונה.הלחץ הזה בעיני הורס לו והורס לנו באמת לבחון את מידת ההתאמה שלנו.דיברנו על זה, אמרתי לו שינסה לפתוח את הראש ושהוא לא מבזבז זמן (הוא בסך הכל בן 26). ודווקא הלחץ הזה של להרגיש בד-יוק את אותו הדבר באותו המודל גורם לו לפספס גם אם משהו טוב יבוא לו מול העיניים במודל במתכונת שונה.אני רוצה להצליח להיות בתוך קשר זוגי אמיתי ומכיל ואני מרגישה שפה יש לי פוטנציאל ובסיס טוב.האם לדעתך יש משהו שאני יכולה לעשות כדי באמת לגרום לשנינו להיות משוחררים ו100% בתוך הסיטואציה של ההיכרות? משהו מעבר למה שעשיתי?חוץ מזה שלאחרונה אני מתחילה לחשוב מחשבות כמו- למה אני מתאמצת כל כך? למה אני בכלל צריכה קשר? לתלות את האושר שלי עכשיו בגוף אחר ואז לפצל אותו לעוד כמה גופים (משפחה)? ואני לא יודעת אם אלו מחשבות שנובעות מתוך פחד או מתוך רצון אמיתי שלי להיות לבד , הבנה שאני לא צריכה לחיות בתוך המסגרת הזו. זה טבעי בכלל? זה אנושי<?פתאום חושבת שאולי זה לא נחוץ לי, אולי יותר טוב יהיה לי להיות מאושרת לבד. או לפחות בכל פעם עם מישהו אחר.המחשבות מתערבבות לי ... אשמח לעזרה אם תוכל לעזור ואם זה לא משהו שנחוץ לו טיפול אחד על אחד

פרפקציוניסטית יקרה,
אני מחזיר אותך לאותה תשובה בדיוק, "בסוף הרי תדעי", אבל עם התאמה קטנה: את העבודה, את צריכה לעשות עם עצמך: ראשית, זה באמת לאסוף קצת יותר ביטחון. אבל החשוב יותר, ואולי גם זה יוסיף לך ביטחון אם תצליחי: לסמוך על עצמך שתדעי להתמודד עם אכזבה, אם זה לא יצליח. כי רק זה יחזיק אותך שם, וימנע ממך לברוח, כל עוד יש סיכוי שזה יצליח. בעניין הזה, את לא לבדך, כי רבים חוששים מתחושת הכישלון שאחרי, ושלא יצליחו להתמודד איתה, ומסתלקים מקשר, מעבודה, מלימודים, בגלל הפחד שיצטרכו להתמודד עם דחייה או עם כישלון. מרבית הכשלונות הם תוצאה של בריחה מההתמודדות. את בודקת את אפשרות הבריחה, את מפלרטטת איתה, בגלל החשש שלך שיהיה קשה אחר-כך, או שיהיה קשה לך להתמודד עם חוסר הודאות בזמן. זה רק הפחדים שלך, וזה הדבר שאיתו את צריכה להתמודד ולעבוד עליו. האם תוכלי לעשות זאת לבדך, ללא טיפול? - יכול להיות. בדקי זאת עם עצמך. היית רוצה להיות מסוגלת לעשות זאת לבדך, אבל אם לא תרגישי תחושת כישלון אם תביני שאת צריכה עזרה, יהיה לך קל יותר בחיים.

אוקיי,תודה רבה !