שיווי משקל בין צרכים בזוגיות

שלום,
אני בת 31, שני ילדים. הקטן בן 5 חודשים ואני מסיימת חופשת לידה שבוע הבא.כשאני לא בחופשת לידה אני עובדת חצי משרה ואמונה על הילדים והבית. החלטנו שבעלי יהיה זה שיפתח את הקריירה ואני אהיה בעיקר עם הילדים והבית. יש לציין כי היה לי פוטנציאל לפתח קריירה מרשימה (כמו גם לבעלי, אולם יש לציין כי לו פוטניצאל רווח הרבה יותר גבוה ממה שהיה לי וזה היה חלק ממערך השיקולים) אבל באופן טבעי הדברים התגלגלו לכך שאני אהיה אחראית על הילדים, וזה כמובן בא על חשבון הקריירה בסופו של יום..השאלה שלי היא כזאת: בסוף היום, בעלי בא הביתה בשעות מאוחרות מאוד מהעבודה (בין 2100-2300). אני מרגישה מותשת כ"כ מהילדים שהייתי איתם כל היום. ממש שחוקה. אני יודעת שהוא עובד קשה מאוד, והוא גם מודע לעבודה הקשה שלי ולא מזלזל בה. כשהוא מגיע, אני פשוט מוציאה עליו את כל התסכולים והמרירות שלי. עם הבנים כל היום יש לי סבלנות ואני תמיד אראה להם אהבה גם אם כבר אין לי כוח לראות אותם. אבל אני כבר לא מוצאת את הכוחות להיות נחמדה לבעלי. כשהוא בא אין לי כוח אפילו לתת לו נשיקה. ומעבר לזה - כשהוא בא הביתה כל דבר קטן מעצבן שהוא עשה במשך היום (לדוגמא - לא היה סבלני בטלפון) או שעשה כשהגיע (למשל - קנה חיתולים לא במידה הנכונה) הופך להיות טריגר להמון עצבים שאני מוציאה עליו, וזה בעצם הוצאת התסכול של כל היום עם הילדים, והמון מרירות שמצטברת בי.מאיפה המרירות? אני מרגישה שאני צוברת מרירות כל היום שאני איתם ושקשה לי ואני מגדלת אותם והוא בינתיים מפתח את הקריירה שלו. עיקר המרירות היא מהקושי להיות איתם כל היום, אני מרגישה שאני ממש סובלת רוב היום.בעלי אומר שזה חבל שאני הורסת את היחסים שלנו ושהוא יודע שכל היום אני סבלנית ונותנת לילדים אבל הוא מצפה שבסוף היום, למרות שקשה לי, שאני אאזור כוחות ואהיה נחמדה אליו לרבע שעה ואתן לו לפחות נשיקה. (אין בכלל מה לדבר על סקס.. חח..).זהו נמאס לי מה עושים???????? אני מרגישה שהחיים שלי פשוט סיוט כרגע ואין לי מושג מה אעשה כשאחזור לעבוד, האם הדברים ישתפרו או לא..

דפנה יקרה,
השאלה שלך דומה מאד לזו של דנה, 9 שאלות למטה. התשובה שלי גם כן די דומה, בעיקרון, כך שבבקשה קראי אותה.האם זה יהיה טוב יותר כאשר תחזרי לעבודה? - אני לא יודע. האם את אוהבת את העבודה שלך? ואולי את לא, ולכן המחשבה על הצורך לחזור לעבודה לא מספקת הוא שמעצים בך עכשיו את תחושת חוסר ההוגנות שאת מרגישה ממילא ביומיום.אני חושב שיכול מאד להיות שאת צריכה לפתח את עצמך, מבלי לתת לעצמך הנחות כאילו הוא לא מאפשר לך זאת. קחי את האחריות על הפיתוח העצמי שלך. מבלי שתדעי מה את רוצה לעשות, אין ספק שתמשיכי להיות רק ממורמרת. כשיהיה לך משהו ששווה להילחם עליו, וכשתהיי משוכנעת שהוא טוב לך ושאת רוצה אותו, אני חושב שיתכן מאד שתוכלי לעשות זאת עם שיווי משקל בין הצרכים שלך לאלו של בעלך. ואם הוא ירוויח בת זוג שמסוגלת שוב להתקרב אליו, יהיה לו יותר קל.