רצינות ביחסים: טיפים וגישה

שלום ,
למרות שאני תמיד קוראת חלק מההודעות שלך , אך הפעם בחרתי לשאול .אני בת 33 ורווקה , וכבר תקופה ארוכה אין לי זוגיות , עובדת ומנהלת את החיים שלי באופן עצמאי , מצד שני אני קשורה רגשית למשפחה , ולוקחת כל דבר ללב לכל מה שקורה מסביבי ובמיוחד במשפחה כלומר הורים אחים ואחיות ומה שקורה איתם , יש שלוש אחיות אחת גרושה , אחת נשואה לא באושר ואחת רווקה ושלא מסתדרת בשום עבודה ויחסי אנוש שלה לא משהו , ויש לה התקפי זעם וכו' .ועד לפני כמה חדשים היינו גרות ביחד ואז היה לי הרבה תקופות קשות איתה .. הבעיה שלי שכל מקרה או טלטלה שקוראת עם אחד/אחת מבני המשפחה הופך לי את החיים , נהיית חרדה ועצבנית , וכאילו זו הבעיות האישיות שלי או כאילו שהעולם שלי התהפך ונהיית חרדה ועצובה ואולי זו הסיבה שגם לא מצליח ה למצוא לי זוגיות ..הבעיה השניה , אני בנאדם רציני , ולא ממש מצחיקה , ומאוד קשה לי להתחבר לאנשים מהר מדיי , וכאילו בסופו של דבר יש לי חברה אחת או ששתיים קרובות , ואני לא מצליחה לקחת יוזמה ולהכיר אנשים חדשים , מה שקורה שיש לי חברה , מאוד כיטיית וחייכנית , ןמתחברת מהר מאוד עם אנשים , ותמיד שאנחנו ביחד היא תופסת את הבמה וכאילו היא מנהלת את השיחה שאנחנו עם אנשים ותמיד מצחיקה ומוצאת עלן מה לדבר , אפילו שזה אנשים חדשים שרק הרגע הכרנו , ואני מוצאת עצמי כאבן בקושי יודע להכניס מילה אז כל הפוקוס וכל ההתייחסות עוברת אליה , אפילו בטיולים ובחו"ל אני רואה שדווקא תמיד פונים אליה , כי היא בדרך זו או אחרת מתחילה עם האנשים ומחייכת תמיד , למרות שאני משתדלת להשתתף בשיחה ולהציג נוכחות , אך אני רואה שזה לא מצליח לי ואני כאילו עושה דברים בעקבותיה , בהתחלה היית מקנא בה , או הייתי מרגישה שהיא קלילה מידיי וצוחקת על שטויות ועל כל דבר אך אחרי זה החלטתי שדווקא אני רוצה ללמוד ממנה ודרכה אכיר יותר אנשים , אך זה לא בא בקלות , מאחר שהאישיות שלי רחוקה ממש מלהיות דומה לה .אז מה שקורה שכל פעם שחוזרים מבילוי יחד , אני מרגישה מבואסת ובמיוחד אם היינו עם עוד אנשים ולא רק היא ואני , וכל פגישה עם עוד אנשים אני מרגישה כאילו אני שומר ראש עומד ומתבונן בצד ולא מצליחה למשוך את תשומת לב האנשים אליי ..סליחה על אורך המכתב , אשמח אם תוכל לכוון אותי

אלין יקרה,
נכון שלאנשים שיכולים לקחת את החיים בקלות, ולא להכנס לסרטים מיחסים שמתקלקלים מדי פעם, יותר קל לפתח שיחת חולין קלילה. עם זאת, זה לא בדיוק אנשים "מצחיקים". אני מכיר אנשים שהם חייבים להיות מסמר הערב, ולהצחיק כל הזמן, אבל הם עצובים וחסרי בטחון ביתר הזמן. אז את אדם רציני, ובעיקר, אולי, מופנמת, וחוששת "להתמסר" לשיחה כי את צריכה להציג תדמית מסויימת, וחוששת לאבד שליטה על מה שאת אומרת. אבל הסתכלי סביב: האם את מכירה גם אנשים רציניים שהם מצליחים? סביר להניח. הרי לא הרבה אנשים הם קלילים באמת ומצחיקים באמת. אני חושש שאת בעיקר שומר הראש של עצמך, ושוכחת להרשות לעצמך ללכת לאיבוד לפעמים.האמת היא שזה קצת דומה ל"פחד קהל". לא לגמרי, אבל כן דומה בחשש להיות משוחררת לפני אנשים, ובפחד מ"אילתורים". אני חושב שבמצבך כרגע, אולי כדאי לך ללכת לטיפול, קודם כל כדי לקבל את הבטחון מחדש, וביחד עם זה קצת יותר קלילות – שאומר להפסיק לפחד שלא יהיה לך מה לומר או לא להיות מעניינת. אם תרצי לעשות זאת, ואת גרה באזור המרכז, צרי איתי קשר ונראה איך ליצור מסגרת טיפולית.

תודה ד"ר אורן , אני מאוד מכבדת ןמעריכה את עבודתך , והרשים אותי מאוד את התגובה שלך שמאוד נגעה בי ובאמת מה שציינת בקצרה זה ההרגשה שלי וזה מה שעובר עליי , ואני מאוד רוצה לעבוד על עצמי או להיעזר באיש מקצוע , לצערי הרב אני מהצפון ולא אצליח להגיש אליך , טך אשמח אם תכוון אותי , לאיזה סוג של טיפול אני צריכה , האם אצל פסיכולוג או מסגרת אחרת ..או כל המלצה שתתן לי מקובלת

אלין יקרה,
אני מניח שיש כמה אפשרויות שונות, והביטי בעצמך ובמה שיש בסביבתך, ונסי להיות גמישה ויצירתית. כלומר – זה לא חייב להיות בהכרח טיפול פסיכולוגי (ואם כן, אז אולי דווקא ביהביוריסטי, בגלל האקטיביות שתידרשי לה – אבל אם תמצאי מישהו כזה שם, דברי איתו קודם כדי להתרשם). זה יכול להיות בכלל אולי חוג תאטרון לחובבים, או סדנה לאימפרוביזציה, או משהו אחר בכיוון הזה שיאפשר לך להשתחרר יותר בחברה. הכוונה שלי איתך, לו היית כאן, היתה באמת לשלב בעבודה גם פעילות מסוג דומה.