ריחוק רגשי בזוגיות: מה יכול להיות?
עדי
הרבה מחשבות
⌄
היי, אני בת 23 ובן זוגי בן 26(*חשוב לציין שזה קשר רציני ראשון של שנינו)אני סטודנטית בבאר שבע והוא גר בירושליםאנחנו כבר 3 שנים ביחד. אני אוהבת אותו מאוד וכיף לנו ביחד וטוב לנו ביחד. בזמן האחרון אני מרגישה קצת ריחוק ממני. הוא תמיד היה מרוחק יותר ממני ואף פעם לא הביע רגשות מרצונו(אלא רק כאשר אני הבעתי)לפני כמה זמן פתחתי איתו שיחה על איפה הוא רואה אותי ואותו אחרי שנסיים את הלימודים, אני דיברתי על זה שאני רוצה לגור איתו ושנתחיל את החיים שלנו ביחד כמו שצריך והוא הגיב שגם הוא רוצה אבל שיש לנו קשיים..(לכל זוג יש קשיים מן הסתם, אבל האם זה סותר את הרצון לראות חיים ביחד?) בנוסף, בזמן האחרון הוא בקושי שוכב איתי.. אני זאת שיוזמת כל הזמן את זה וגם כשאני יוזמת 85 אחוז מהפעמים אני מקבלת ממנו דחייה.גם נשיקות הוא בקושי מביא לי, וגם כשהוא מביא אני מרגישה שהוא עושה לי טובה .דיברתי איתו על זה ושאלתי אותו אם הוא לא אוהב אותי/לא נמשך אליי, והוא ממש התעקש שלא ושהוא יודע שהוא ככה ושהוא ''עובד על זה''.גם בתקופה האחרונה הוא מרבה להיפגש עם חברים שלו ולפעמים אני מרגישה שזה בא על חשבוני ושהוא מעדיף להיפגש איתם על פני פגישה איתי.אני אובדת עצות, כי מצד אחד הוא מראה לי אהבה בדרכים שלו ( פינוקים חומריים יותר) אבל מצד שני, זה לא מספק אותי שהייתי רוצה משהו יותר רגשי.אשמח לעזרה . תודה.
ד"ר אורן חסון
לפתור פערים בצרכים הזוגיים
⌄
עדי יקרה,
אם זה אכן רק בזמן האחרון, אז כנראה שמשהו עובר עליו, והוא לא משתף אותך. זה יכול להיות שהוא אכן מתרחק ממך רגשית, אבל זה יכול להיות גם משהו אחר.קיימת גם האפשרות שהוא אף פעם לא היה רגשי במיוחד, כפי שאת מציינת, אלא שבתחילת הקשר הנטייה לחזר, להתאמץ, ולנסות להבין את בת הזוג גדולה יותר, גם בשל הקירבה המינית, ובשל החידוש שיש בזה. האם זה נחלש, כי זה נחלש באופן טבעי, והוא "נסוג" לברירת המחדל שלו, ועוסק לכן יותר בעניינים אחרים שגם הם מעניינים אותו? – זו אפשרות. האם זו ההבנה שאת מצפה ממנו לחיים משותפים, והוא לא רואה זאת כמטרה משמעותית עבורו, או אולי שהוא לא רוצה זאת (איתך ובכלל) כי זה לא המועד הנכון עבורו (אם בכלל)? – גם זו אפשרות, ואם זה כך, הוא יכול להרגיש שאם הוא מחזר אחריך, הוא "מרמה" אותך, והוא לא רוצה לעשות את זה. גם זה עלול לגרום לריחוק רגשי, מבחינתו כדי שלא להוליך אותך שולל, למרות שרגשותיו באמת לא השתנו, אבל הרצון להיות הוגן כן עלול להרחיק אותו ולשנות אותם בהדרגה.כאמור, משהו כנראה עובר עליו. מהו? אני לא יכול לדעת. יתכן שהשיחה שאת רוצה לעשות איתו צריכה לבוא ממקום יותר מקבל, מאשר דורש ומאשים. נסי לעשות שיחה שבה את לא מדברת על מה שאת רוצה לעשות בעתיד (ולמעשה, הוא הרי כבר יודע), אלא שיחה שמטרתה להבין מה הוא רוצה בחיים מעצמו, כלומר, מקצועית קודם כל, ואחר כך גם את חיי החברה שהוא רוצה בעתיד, וזוגיות ומשפחה, על פי הסדר הזה. האם תוכלי לנהל שיחה שכזו מבלי להפגין אכזבה בכל פעם שמשהו שיגיד יעמוד בסתירה לצורך שלך? אם כן, תדעי הרבה יותר בסוף השיחה הזו. אם תצליחי גם לסיים את השיחה בחיבור טוב יותר אליו ולו רק כי את מבינה אותו יותר, תעודדי בכך פתיחות גם להבא. אם תביעי בסיום השיחה את האכזבות שלך, יתכן שהוא ילמד מכך שלא להיפתח כלפייך.לעומת זאת, אם תביעי את חלומותייך שלך, ובעיקר אם תעשי זאת ללא תביעה ישירה ממנו, אלא כהסבר על החלום הכללי שלך לחיים, ובדיוק על אותם דברים, מקצועית, חברתית, זוגית ומשפחתית, ובסדר הזה, ולא בהכרח בשיחה אחת, ולא בהכרח בסיום הפתיחות שלו, ותשאירו את הפער שלכם באויר מבלי להתווכח עליו, יש סיכוי שעם הזמן תחפשו דרך לגשר על הפערים. אחרי הכל, הוא לא טיפש, ואם הוא באמת רוצה להיות איתך אבל גם ללא רגשי אשם משמעותיים, הוא יבין שהוא צריך ללכת לקראתך. זה יכול לעבוד טוב יותר אם זה יהיה ללא לחץ. מצד שני, וכאן הקושי, ייקח לך הרבה יותר זמן לדעת מה יהיה הפתרון.
עדי
לפתור פערים בצרכים הזוגיים
⌄
היי, תודה על המענה המהירהשאלה אם היא לפתוח בפניו את התחושות שלי לגבי ההתנהגות שלו, האם להגיד לו שאני מרגישה דחויה ולא נאהבת כמו פעם ? מרגישה שהוא לוקח אותי כמובן מאליו דווקא בגלל כל הדברים האלה שהוא יודע שאני רואה איתו עתיד ורוצה איתו עתיד. לדעתך אני צריכה להגיד לו את הדברים האלה ולשמוע מה הוא חושב ולמה הוא השתנה ככה בזמן האחרון , או באמת לבוא ממקום פחות ביקורתי ולשאול אותו את השאלות שאמרת קודם
ד"ר אורן חסון
איך לא לתת תחושה שאת מאשימה אותו
⌄
עדי יקרה,
אני חושב שאם תקראי עוד פעם או פעמיים את תשובתי, תביני שאת שואלת שאלה המנוגדת למה שייעצתי לך לעשות. אם תגידי לו שאת מרגישה דחוייה ולא נאהבת כמו פעם, הוא ירגיש שאת מאשימה אותו. אני מבין שלא פשוט לבצע את מה שחשבתי לנכון, אבל את צריכה לחשוב על כך היטב, עוד ועוד, לפני שתצליחי להכין את עצמך לזה. אם בכלל. אם לא – אולי נכון יותר לעשות את מה שייעצתי לצילה, שמייד אחריך – ללכת לטיפול זוגי לבד. קראי גם את תשובתי אליה.