ריחוק זוגי וחוסר אמון

שלום רב,
אנו נשואים כבר 17 שנים . יש לנו 3 ילדים. שנינו עובדים. הזוגיות שלנו בסה"כ הייתי מגדירה אותה בסדר גמור. תמיד היו עליות וירידות. בשנתיים האחרונות חלה הדרדרות , עד כדי שעכשיו בימים אלו אנו לא מדברים היום כמעט בכלל, רק דברים טכנים. זה מגיע ממני יותר , מבחינתו הכל בסדר....יחסינו האינטימיים ידעו תקופות טובות יותר. ואנו מסתדרים טוב מאוד בין הסדינים.בעלי טיפוס לא דברן , אינו מציע מיוזמתו לעשות דברים, לעזור בבית, לא מרים טלפון אף פעם. ותמיד מבחינתו הכל בסדר. אני זאת שתמיד פותחת בשיחה בשעת משבר, הוא אף פעם לא יבוא מיוזמתו וידבר כשישנה בעיה, כאילו מובן מאליו שאני זאת שצריכה לבוא לדבר ובסופו של דבר "נשלים", זאת בעיה אחת מיני רבות שאני איכשהו למדתי להסתדר, להשלים ולוותר. אך ישנן 3 בעיות שצצו ועליהן אני לא מוכנה לעבור לסדר היום: בעלי ישן בסלון כבר תקופה מאוד מאוד ארוכה, תשובתו: "אני נרדם ולא מתעורר", זה נעשה כבר בצורה כזאת שבימים שחשקו המיני גבר עליו, נכנס למיטה בלי להסס .... וכך הדבר חזר על עצמו. גם אחרי כל מריבה הכי קטנה, הוא נשאר בסלון לישון. דבר זה פוגע בי ואני לא מצליחה להבין ממנו מה הסיבה האמיתית. לאחרונה גיליתי שהוא גולש באתרי פורנו, ונכנס לאתרי הכירויות, דבר שמאוד נפגעתי ממנו.אני מבינה שיש רצונות לגוון , לשנות ואני גם מבחינתי פתוחה ורוצה,... אבל למה לא לבוא ולדבר על זה? תמיד אני צריכה לגלות הכל אחרי תחושות ואינטואיציות שמובילות אותי לכך, והכל נעשה אצלו בסתר. יש פעמים שאנו מדברים והוא משקר לי בפנים, דברים קטנים , דבר שמטריף אותי, משום שאני מאבדת את האימון בינינו- מבחינתי זה אחד הדברים הכי חשובים. אמרתי לו שיש לי הרגשה שהוא בוגד בי, וזאת אחרי שגיליתי את הדברים הללו . הוא הכחיש כמובן ואני נשארתי עם התחושה הלא ברורה האם הוא דובר אמת או לא - פשוט דאג שבטחוני התערער לגמרי.מבחינתי ביקשתי ממנו לעשות הפסקה ושיעזוב את הבית לתקופה מסויימת, משום שאני לא מסוגלת להמשיך בשגרת החיים הזו - כאילו לבד. דיברנו והוא הבין שאני רצינית, למרות שהוא לא רוצה לעשות זאת, מבחינתו הכל בסדר פחות או יותר , אבל הוא לא עושה שום צעד (אני גם לא שלמה עם זה שהוא צריך לעזוב את הבית) אבל אני מרגישה מרומה, ופגועה ולא יודעת מה לעשות....תודה רבה מראש על התשובה.

היי מיכל,אני פונה אלייך כאדם שהיה במקום שאת נמצאת בו.חבל שבעלך לוקח אותך כמובן מאליו. כנראה שהמחשבה שתמיד את תיהיה שם בשבילו גוברת על הכל , ועל כן החשש שאכן יום אחד הוא ישאר לבד אינה אופציה קיימת עבורו.כבר בשלב מוקדם הייתם צריכים לטפל בתיקשורת בינכם ולהגיע להבנות.אצלנו התגברנו על מכשול דומה כאשר פנינו לחוות דעת חיצונית (יועץ לחיי נישואין) למרות שזה נשמע מוזר (גם לנו היו המון התלבטויות ) זה עובד.בהצלחה.

מיכל יקרה,
את מתארת מצב של ריחוק ביניכם, שהגיע עד לכך שהוא התחיל לפזול החוצה כדי לקבל ריגושים, ולא ברור לך עד כמה רחוק הלך. מכיוון שגם כך הוא שתקן, על אחת כמה וכמה כך הוא כאשר הוא לא רוצה להכנס איתך לעימותים. ולכן, הסיבה לחוסר האמון שלך היא גם החיפושים שלו אחר "מה עוד יש?", וגם הריחוק הפיזי, וגם בחירתו בשתיקה ובהסתרה - שנובעת בעיקר מחששות מעימות, מכאב שלך, או ממסקנות שתסיקי מכך. יכול להיות שעכשיו כבר מאוחר מדי, ואולי עדיין לא. אבל אני כן ממליץ להגיע ליעוץ זוגי, כדי לתת לזה צ'אנס. זה לא יהיה קל, כשהוא לא פתוח, אבל יש סיכוי שבכל זאת תיצרו תקשורת טובה אחר-כך.