ריחוק בזוגיות: מה עושים?

שלום,
בעלי מעדיף את הבילוי עם החברים שלו על פניי. הוא טוען שהוא לא יכול בלי חברים ויציאות ולא מעוניין בהגבלות . אני מבקשת ממנו לצאת איתי לבלות והוא טוען שהוא צריך פרטיות עם החברים. הוא מעדיף להתגרש ממני מאשר להתפשר ולהיות עם החברים בזמן פרופורציונאלי. מצידו לחיות עם חברים שלו כל היום. ברגע שאני אומרת לו להתמתן ולהעניק לי קצת מהזמן שלו הוא טוען שהוא לא אסיר ואני חונקת אותו ומתחיל להתנפל עליי ולטעון שהוא לא יחזור הבייתה. אני מתוסכלת ומיואשת ולא יודעת כבר מה לעשות.בבקשה תעזור לי

חסוי יקרה,
לא כתבת כמה זמן אתם נשואים. יש לזה משמעות. האם אתם נשואים טריים, שהוא טרם התרגל למשמעות של זוגיות כחיים משותפים, או שאתם כבר שלושים שנה ביחד, והוא מחפש תכנים אחרים וחדשים לחייו?תהיה הסיבה אשר תהיה, כרגע יש ביניכם פערים של תקשורת מחד, ושל אי הסכמה על תכני הזוגיות מאידך. הדברים כרוכים זה בזה, שכן התקשורת יכולה לשפר את יחסי האמון ביניכם, ולמצוא דרכים לגשר על פערים ולאפשר לשניכם ללכת זה לקראת זה באופן שתרגישו איתו טוב, גם אם לא הכי טוב. לפעמים יש צורך ללמוד להשלים עם "לא הכי טוב", וגם זה לא קל. אם אתם לא מצליחים לעשות זאת אחרת, העזרו באיש מקצוע, ולכו ליעוץ זוגילהשגת המטרות האלה. הן חשובות, כי כעסים מתמשכים נוטים לגרור אחריהם ריחוק רגשי שקשה יהיה לגשר עליו.

אנחנו נשואים טריים- חודשיים.עומדים להיות הורים עוד מעט.אני דיברתי איתו כמה פעמים על כך שצריך להתפשר אחד עם השני כלומר לצאת בשעות סבירות - (לא לחזור מבילוי בבוקר או 12 שעות אצל חבר ובגבול מסוים . הוא טוען שאין בעולם מי שיקבע לו גבולות וייעוץ זוגי מבחינתו לא בא בחשבון כי "אצלו הכל בסדר וזאת אני שלא הגיונית"- כך הוא טוען.תודה רבה ד"ר אתה עושה עבודת קודש.

חסוי יקרה,
זה היה נראה כך. קחי בחשבון שאם לא תלכו לייעוץ כדי ללמוד לדבר ולתקשר ולגשר על קונפליקטים, יהיה יותר קשה לאחר הלידה כאשר העומס יגדל, ולשניכם יהיה יותר קשה.ראי, אגב, את הדף שבאתר שלי ליעוץ זוגי לזוגות צעירים בתחילת דרכם.