רומן מחוץ לנישואים: מה עכשיו?

שלום
דר' יקרבת 44, נשואה 15 שנים+ילדים .כבר חודשים ארוכים חשה במשבר. לפני 3-4 חודשים יצרתי קשר עם גבר מעברי הרחוק במטרה שהיתה ברורה לי - רומן.אותו הגבר חשק בי בעבר תקופה ארוכה אך אז לא הייתי מעוניינת בו כלל. הייתי סוג של פנטזיה עבורו.כשהתחלתי איתו, היה בעננים. חיזר אחרי במרץ. שלח לי הודעות בלי סוף. ביקש תשומת לב. למרות שמלכתחילה הבהיר שהוא מתכוון להישאר נשוי.התחלנו קשר אינטנסיבי של התכתבויות בעיקר . ואני לאט לאט, או אולי בעצם די מהר, נסחפתי אחריו עם הרגש..נפגשנו פעמיים במסעדה ובבית קפה אך אז החלה הקורונה והכל הפך מסובך יותר ומורכב.לבסוף הצלחנו להיפגש שוב, ושכבנו. אני לא יכולה לומר שאחרי ששכבנו הוא איבד עניין. הוא לא. ומבחינתו היה מעוניין להמשיך אך החיזור שלו פחת ואני נהייתי כל כך כרוכה אחרי ההודעות שלו ואחרי תשומת הלב והרגשתי איך אני הולכת לאיבוד בתוך זה...אתמול התוודיתי בפניו על רגשותיי - על כך שיש רגש וקשה לי להמשיך קשר בצורה הזו. הוא אמר לי "אם חיפשת קשר מהצד זה קשר מהצד. אם חיפשת חיים אחרים אז זה לא זה"...אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון אך מרגישה כאילו נחשפתי בחולשתי. וגם לגבי הסקס, כאילו מימשתי לו פנטזיה של שנים מהר מדי ובקלות מדי.. ולכן איבד מעט עניין או את האתגר..

מיכל יקרה,
חשפת בפניו שאת מאוהבת בו, או מתאהבת בו. ונניח לרגע שהוא עד לרגע זה, ואולי גם יהיה אחר כך, נהנה מהשהייה איתך, כיף לו איתך, אבל הוא שומר על עצמו מלהתאהב בך, כי יש לו כוונה ברורה להמשיך את החיים המשפחתיים שלו, וכל מה שהוא רצה היה מה שאת רצית בהצהרת הכוונות שלך – לנהל רומן מחוץ לנישואים. האם זה אמור להשתנות בשל החשיפה שלך?יתכן שאת רצית לא רק רומן, אלא גם אופציה לבחון שינוי, ואולי להחליף את הנישואים לקשר זוגי חדש. או אולי אפילו רק להתרגש מספיק עד כדי להיות מוכנה לקחת את הסיכונים שכרוכים ברומן מתמשך, סיכונים הנובעים כמובן מאפשרות הגילוי שלו על כל ההשלכות המעשיות והחברתיות, המשפחתיות והכלכליות שתהיינה לזה (נסי רגע לדמיין מה יקרה אם בעלך יגלה זאת באקראי או יחשוד ואז יגלה). כאשר האפשרות לא קיימת שהאיש הזה יילך איתך באש ובמים, אם וכאשר הסיפור יתגלה לעין כל, הסיכון והנזק עלולים להיות רבים מאד. זה כמובן מורכב עוד יותר כאשר יש ילדים לשניכם, שגם הם עלולים להינזק, ומאכזב לך, ומקשה מאד כאשר האיש הזה לא באותו מקום איתך, ולא מוכן לקחת את אותם הסיכונים שאת מוכנה לקחת, בעיקר כאשר את נסחפת רגשית, או לתת לך את מקדם הביטחון שיהיה לך עם מי להיות. כמובן שזה מאכזב.האם זה משנה שחשפת את זה בפניו? בכלל לא בטוח. לפי תגובתו הפושרת, אז לולא הייתם שוכבים עכשיו, זה היה נמתח לעוד זמן מה, ובסופו של דבר היה כנראה קורה בדיוק אותו הדבר שקרה עכשיו, אבל מאוחר יותר.את מחפש לעצמך אושר. הפתרון שחשבת עליו הוא פתרון חלקי. יותר חלקי ממה שרצית, כי הוא נגמר מהר מדי. בלי קשר לזה שהתוודית או לא. אולי בעצם עם קצת קשר, כי אולי הוא אומר לעצמו שהוא לא רוצה לקחת את הסיכונים שאת אולי תהיי מוכנה ואולי תלחצי לקחת, בגלל הרגשות כלפיו. אבל התוצאה הסופית היתה ככל הנראה אותה התוצאה.אני לא יודע אם תמצאי לך אושר. כרגע את לא מאושרת, לא עם המאהב, ולא עם בעלך.ואולי את מחפשת אהבה, כי אהבה יכולה לתת לך אושר, והתייאשת מאהבה עם בעלך, בין אם כי היא רגועה ומשמימה מדי, ובין אם בשל כעסים שהצטברו לך ומרחיקים אותך ממנו. . אני לא יודע מה הקשיים שלך איתו, אבל אולי כדאי לראות אם שווה, אפילו בעזרת טיפול, להגיע למקום טוב יותר מזה שאתם בו היום. אולי לא ל"אושר", אבל יותר טוב. האם זה יספיק לך? – שאלה טובה שתצטרכי למצוא לך שאלה בינך לבינך, ואנשים רבים שואלים אותה בינם לבין המטפל שלהם.את לא במצב רגשי פשוט, כנראה עוד לפני שניסית לבנות רומן. הפתרון הזה שחיפשת נתן לך משהו, אבל לא מספיק. זה אומר שאת צריכה להמשיך ולחשוב עוד. אני יכול לקחת חלקים ממה שכתבתי למעלה בערבון מוגבל, כי כתבת בסערת רגשות על משהו שנאמר רק אתמול. אמירות שכאלו יכולות להשתנות. אבל הוא היה מספיק נחרץ בתגובה האוטומטית שלו כדי להצביע לך על הצורך שלו להיות זהיר בקשר איתך.

תודה על תשובתך.כמה שאתה צודק.אני כבר תקופה ארוכה לא מאושרת. בעלי אדם טוב ואין בינינו מריבות אך התחתנתי אתו לא מתוך אהבה גדולה ובשלב מסוים בחיי, הרגשתי צורך מאד חזק לאהוב ולהיות נאהבת.אני לא יודעת אם זה רק זה, או שזה נובע מעוד איזשהי תחושת חוסר בחיים, אחרי שהילדים גדלו קצת והסתיימו הריגושים. או שזה אולי גם קשור לאיזשהו משבר גיל. הצורך להרגיש נחשקת ונאהבת. למרות שבעלי מאד אוהב אותי.ונכון. חיפשתי פתרון אבל מהר הבנתי שאני עלולה למצוא את עצמי במקום מאד פגיע ואף להיפגע ונבהלתי מזה. כשהתחלנו את הקשר הוא היה קרוב ואינטנסיבי ויכולתי להפליג במחשבות ולמלא את עצמי בקשר הזה. אבל אחר כך , כשהתחילה הקורונה והוא היה מחויב וצמוד למשפחתו , ואני למשפחתי ולא יכולנו להיפגש ובקושי לתקשר, היה לי קשה להסתפק בזה. הבנתי שאני רוצה יותר. אני חושבת שהקורונה העצימה את מה שהוא מנת חלקו של קשר כזה. ואז היה לי קשה להפעיל את הלב על הראש, שאמר לי כמה כל זה לא הגיוני.

איך אפשר לשמור על עצמך מלהתאהב? כפי שכתבת...

מיכל יקרה,
את כותבת על הצורך להרגיש נחשקת ונאהבת, אבל יש לך בעל שמאד אוהב אותך, כדברייך, ואולי אפילו חושק בך. נדמה לי שאת מדברת בעיקר על הרגשות שלך – שאת רוצה להרגיש חושקת ונאהבת, אבל גם – ובמקביל – שזה יהיה הדדי, כלומר, ללא תחושת האכזבה, אם אין הדדיות. לכן, את מדברת על העולם הרגשי שלך, ועל העובדה שהיית רוצה שהוא יהיה תואם את המציאות, ואת העולם הרגשי של בני הזוג שלך, וכרגע, איך שלא תרצי, בין אם זה עם בעלך, ובין אם זה עם המאהב, זה לא תואם.האם מול הגבר האחר זה היה ממשיך כך לאורך זמן? אצלך, או אצלו? קשה לדעת. כאן הקושי שלך. בחרת להתחייב לעולם אחד, עם בחירות מסויימות שאולי ויתרו על היבט נפשי מסויים, ועכשיו את הלכת לבחון אפשרויות אחרות. מה מהן יכולה לתת לך אושר רב יותר? לא יודע. כי השאלה היא לא רק זאת, אלא גם כמה זמן זה יימשך, ואולי גם 'אז מה אחר-כך'? - על כך כתבתי, ולכך התכוונתי כאשר דיברתי איתך על חיפוש האושר שלך.ובאשר לשאלתך: איך אפשר לשמור על עצמך מלהתאהב? – הרבה אנשים עושים זאת בעזרת אמירות ברורות במישור הקוגנטיבי, כמו: "זה לא באמת מה שאני לאורך זמן", "אני לא מוכן/מוכנה לשלם את המחיר של היסחפות רגשית", "אני כאן רק באופן זמני, כי כרגע זה מתאים לי" – ביחד עם יכולת טובה יותר, אולי בעזרת אותן אמירות קוגניטיביות, לשלוט ברגשות – או להיפך, בגלל יכולת עלובה יותר להיסחף אחר העולם הרגשי שלי. תלוי מאיזו נקודת מבט מגיעים לזה.

שוב אתה כל כך צודק.יש בי צורך מאד חזק לאהוב ולהרגיש נאהבת באותה המידה. אהבה חזקה כזו. אמיתית.זה לא היה לי עם בעלי. וגם לא בקשרים שקדמו לו בחיי.אני בנוסף מרגישה רע שבזה אני עסוקה. במקום להיות בשלב זה של חיי מרוכזת לחלוטין בילדים ובמשפחתי, כפי שהיה אמור להיות.חשבתי שמאהב יספק לי את התחושה הזו. את הצורך הזה. וחיפשתי. אבל אני יודעת שזו טעות. להיות במקום הזה, לאהוב גבר של אישה אחרת, להסתפק בכל כך מעט , רק גורם לי להרגיש עוד יותר רע. (ועדיין אני מתקשה לנתק...).חשבתי גם שמאהב יעזור לי להחזיק את הקשר עם בעלי טוב יותר. וגם בזה טעיתי.אני לאחרונה מתחילה להבין שיהיה עלינו להיפרד. אנחנו במצב עכשיו ששנינו סובלים.הכי קשה לי עם הפערים שיש בינינו בנוגע לרגשות שלנו זה כלפי זה .ובנוגע לתשובתך על איך אפשר לשמור על עצמך מלהתאהב - אני מבינה את היכולת לחתוך כשמרגישים שזה קורה או את היכולת להתכחש לזה אבל לא את היכולת לשלוט בזה.

מיכל יקרה,
האפשרויות שלך הן לדבר על זה עוד, והרבה, עם עצמך, ואולי עם חברות שאת יכולה לסמוך עליהן שתדענה לראות אותך, ולא לבוא בהכרח מן העולם שלהן ולהשליך עלייך. או לדבר עם איש או אשת מקצוע בתחום הנפש (מה שנקרא 'טיפול'), שיחות שיעזרו לך לסדר את הדברים אצלך. כי כן, את צודקת בכל מה שאת אומרת. הכל נכון, ומה שמבלבל הוא שבתוך הבלגן הרגשי הזה את גם שואלת: איך מקבלים החלטות? איך משפרים את מה שיש? איך משלימים עם מה שיש? איך מחליטים לשנות? ואת מחפשת תשובות לכל השאלות האלו במקביל. כדאי לברר אותן ביחד עם איש מקצוע, שיעזור לך למצוא את דרכך.