רגשות נקמה: קבלה עצמית וכוח פנימי

לפני יומיים, היה לי את הסטוץ הראשון בחיי. לא עניין אותי לצאת עם אותו בחור ברצינות. אבל מצאתי בו חן חיצוני אז קפצתי לרעיון (מיוזמתי). הפגישה האינטימית הייתה טובה ומסופקת, אך שחזרתי הביתה, הרגשתי הרגשה איומה של ריקנות ובעיקר סוג של ערבוב בין בושה לבהלה מכך שאני לא מכירה את עצמי בתור אדם כזה. בקושי הכרתי את הבחור. בזמן האחרון אני מרגישה צורך בנקמה באיזה שהיא צורה על מה שקרה לי עם האקס. כל החיים הייתי בחורה הגונה וישרה. אך במקום לקבל את אהבה שמגיע לי, מקבלת רק אכזבות. חשבתי שאם אתנהג בצורה הפוכה מהרגיל, אולי מזלי השתפר וארגיש נחשקת. סה"כ מרגישה צורך לפרוק את זה פה. אין לי כלל עם מי לדבר על הנושא.

אנונימית יקרה,
המעשה הזה לא הופך אותך לפחות הגונה וישרה. זה אולי הראה לך שאת יותר אנושית ממה ששיערת.רגש נקמה, וגם הצורך בקבלת תחושה שאת רצויה ונחשקת הם טבעיים, גם אם בסופו של דבר את צודקת, ומבינה שהתחושה הזו מזוייפת. אבל היה חשוב לך למצוא את הרגשות והתחושות האלה, וזה הופך אותך לאנושית. אולי מזל שכך. אני חושב שעצם ההודאה בכך תעזור לך לקבל את עצמך ואולי גם אחרים, על החולשות האנושיות שקיימות אצל כולנו.אני מבין את רגש הבושה שלך עכשיו, אבל בסופו של דבר, אף אחד אחר לא יודע על זה. זה לא נשאר לך ככתם על המצח, ואין לך שום פתק על הגב שבו כתוב 'סטוץ'. אני חושב שאם תתמודדי בהצלחה עם הפער שבין מה שאת יודעת לבין מה שאחרים יודעים, תוכלי לקבל כוח פנימי שיעזור לך להתמודד גם עם מצבים אחרים.