קשר סוער: מה עושים?

שלום,
אני וחבר שלי חדשיים יחד..התחיל סוער,ואז אביו נפטר בפתאומיות מאז שהוא התחיל לעקל את גודל האסון הכל השתנה אנחנו לא מקיימים כבר חודש ואני מודאגת שמא זה לא יחזור...הוא אומר שלתת לזה זמן וזה יעבור.. אבל אני מרגישה שהדברים לא כמו שהיו, הוא בקושי מחבק ונותן תשומת לב, מצד שני מאוד רוצה שאני אתן.ד"א אנחנו חיים יחד לבקשתו( בסיום השבעה ביקש שאעבור לחיות איתו והסכמתי. עכשיו אין לי מושג מה לעשות ואף מצטערת שעברתי.נא עצתך בדחיפות!!תודה

אבודת עצות יקרה,
התחלת בקשר חדש וסוער, שפתאום שינה לך פאזה עוד לפני שהתאהבת בבן זוגך. ההידלקות הראשונית היא הסערה הזו והתשוקה החזקה שהרגשת. אבל אהבה היא תחושה עמוקה של מחוייבות, ורצון להיות ולעזור לבן זוגך ולחיות איתו לאורך זמן. האהבה ותחושת המחוייבות הנילווית אליה, היא שמאפשרת לבני זוג לעבור תקופות משבר. האסון שעבר על החבר שלך הגיע בשלב מוקדם מדי מבחינתך, לפני שהספקת להתאהב בו באמת. ולכן, את רחוקה מלהיות מוכנה לתיק הזה שנפל עלייך. גם כי את לא מכירה מספיק את בן זוגך, ולא יודעת עדיין אם את מוכנה להתחייב אליו כפי שהוא רוצה שתעשי. את עדיין לא אוהבת אותו מספיק, כי זה מהר מדי. במצב עניינים זה, זה בסדר שתחליטי להיות אגואיסטית ולעזוב אותו, או אולי גם לא לעזוב אותו, אבל כן להקטין את המינון ולא לגור איתו ביחד. את יכולה להגיד לו שזה מוקדם לך מדי (ולכן את רוצה להקטין את המינון), מתוך סיכון שהוא יזכור לך לעתיד שלא היית לצידו כשהיה זקוק לך, או להפרד ממנו, ולהסתכן בזה שלא לגמרי תאהבי את עצמך שעזבת אותו בעת צרה, או להסתכן בזה שיום אחד, בעוד שלוש או חמש שנים, תצטערי שלא נתת לזה צ'אנס.קראי את מה שכתבתי, מה שאולי ייתן לך תמונה בהירה יותר של התהליכים המובילים לתחושות שלך, ואחר-כך, עשי את ההחלטה שהכי מתאימה לך, מתוך הבנה שאת עושה זאת בתנאים של חוסר ידיעה מלאה של העובדות.ואגב כך, נתת כותרת "אבל ומין" לשאלה שלך, אבל לא הזכרת מין כלל. אני רק מצביע על כך שכדאי שתחשבי מה בעצם רצית לומר, ומה לא אמרת, ומדוע. אולי זה יסביר לך משהו על עצמך ועל ההחלטות שאת רוצה לעשות.

ד"ר חסון שלום,
תודה על תגובתך, אכן שכחתי להזכיר שמאז המקרה חדלנו לקיים יחסי מין וזה עורר בי פליאה, שכן בעבר היה לי בן זוג שחווה את אותו המקרה והתנהלותו היתה שונה בתחליט, אני אכן מודעת לכך שכל אדם נוהג ומתנהל באופן שונה. אך נראה היה תמוהה בעיני, נוסף לכךהחום(חיבוקים ותשומת לב פיזית) הולך ופוחת.לאחר שיחה שניהלתי איתו הבנתי שהוא כל כולו עסוק כרגע בדברים ומטלות הנוגעות לאביו שנפטר ועד שלא יסיים הוא לא יוכל לעצור ולחשוב על דברים אחרים, שכן לדבריו עליו לסיים את כל הסידורים של אביו שכן זו צוואתו.אני אכן מבינה זאת אבל לא יודעת וחוששת שאחרי דברים לא ישובו למה שהיה.במהלך כל האבל למרות הכרותינו הקצרה עמדתי לצידו בכל דבר, הייתי ועדיין אני בשבילו שם.איני רוצה להפרד ממנו בגלל הקושי, שכן אני שם בשבילו בטוב וברע.האם יש סיכוי שבסיום הדברים ההתנהלות הזוגית/אינטימית בינינו תשוב למסלולה?איני רוצה להרגיש שאני מתנהלת עם ידיד סה"כ יש לי רגש אליו ואני רוצה לעמוד לצידו.מה דעתך בנדון?תודה רבה

אבודת עצות יקרה,
אבל בדיוק בגלל שאתם בקושי מכירים, אין לך הבטחון שהוא יחזור אחר-כך להיות מה שהיה. את לא מכירה אותו מספיק זמן. ובדיוק לכן אמרתי שאת עדיין לא אוהבת אותו. את לא מכירה אותו מספיק בשביל לבטוח בו בכל מצב, ולכן עכשיו את שבויה של המוסכמות והרומנטיקה, שאת צריכה להיות בשבילו בכל מצב, בטוב וברע. זה אולי נכון, אבל באופן טבעי חסר לך הבטחון שהוא יודע להתגבר על רגעי משבר. מצד אחד, את לא יודעת מה את עלולה להפסיד, מצד שני, את גם לא יודעת אם יש לך מה להרוויח בתנאים שנוצרו. ולכן מותר לך להחליט גם לעזוב אותו אם את מגיעה לשלב שבו את מרגישה שאת מאבדת אותו ואת עצמך בדרך. פעלי לפי האינטואיציה שלך, וזכרי שאת רוצה להיות אגואיסטית, כלומר, לנהוג לפי מה שטוב לך. אלא שכרגע את לא יודעת אם לתמוך בו במאה אחוז, זה אכן טוב לך. אולי כן, ואולי לא.

אני חושבת שבטוב ובפחות טוב זו התשובה כך הוא אמרלי מאז שאני מכירה אותו כשהייתי אני בחולשה חשוב שאני גם אהיה בשבילו כך שם.....והעיקר לחשוב חיובי.. סבלנות כנראה משתלמת..מקווה לטובמודה לך עך תשומת הלב ועל העזרה.:)