קשר סוער: חוסר אמון וחרדות

יש לי דילמנה האמת שאני לא יודעת אך להתחיל ואך לנסח אבל אנסהאנחנו זוג בני 33 אני מכירה את בן זוגי מזה כ 5 שנים ולא מתוך כל השנים הינו ביחד זהו קשר שמלווה בפרידות וחזרות ולאחרונה הקשר ביננו התחזק עם זה טיולים ומפגשים עם המשפחה והחברים שלו וכמעט חיה אצלו בבית אני אישה האידיאלית בשבילו (ככה הוא לפחות טוען) הוא מכיר אותי כבר בכל המצבים שלי (אך אני בחברה או בבית, מצבי רוח וכו.. )אני יודעת שהוא אוהב אותי ויש לו רגשות אליי וכשהעלתי את נושא העתיד שלנו לאן מוביל הקשר הוא אומר לי שהוא לא יודע ופוחד לפגוע בי למרות שאני מספקת אותו מבחינה מינית נראת טוב (ושזה חשוב לו) מבשלת לו לדעתי משביע את רצונו. עם כל זה שהוא מעריך אותי הכפת לו ממני וכו.. הבן אדם מאוד לא יודע מה יהיה אתנו ולי מאוד קשה לחיות בצורה כזו כל רגע יש לי הרגשה שהינה היום אני אקבל את המכה שלי (אני מרגישה כמו אסיר שמחכה לדין שלו) אני לא יודעת אם אני האחת שלו, (למרות שאני לא מאמינה במשפט הזה) אני מודעת שיש לו מס' בעיות שיש לו עם הקשר אך הוא לא משתף אותי בלבטים שלו הוא טוען שהן בעיות שקשורות אליו ומצד שני פוחד לפספס אותי אך. אני ממשיכה מכאן לתת לו זמן לחשוב? אני לא ממש רוצה להציב אולטימטום ובלי איומים האיומים שלי אף פעם לא עבדו :) אני די עייפה מהקשר הזה וחבל לי לפספס אותו כי השקעתי לא מעט אשמח לקבל יעוץ מה עושים במצב הזה אך ממשיכים/או לא ממשיכיםשאלה נוספת, באחד מהימים הלכתי לסופר לקניות אחרי יום עבודה בשעות הערב המאוחרות הוא גם כן הגיע יותר מאוחר ולא ממש היתי מאופרת אח"כ הוא שאל אותי למה אני לא מאופרת, לא ממש התיחסתי לזה כעבור מס ימים זה הציק לי והעלתי את הנושא למה אני צריכה לסופר להיות מדוגמת-אז אין לי חשק אחרי יום עבודה להתיפיף ובטח לא לסופר הוא התנצל ואמר אני מצטער ומצד שני חשוב לו שאם מישהו יראה אותנו במקרה שהוא יוכל להשויץ בי האם חשוב לו רק החיצוניות? מה אתה חושב על הסיטואציה הזואני אשמח לתגובות ובמיוחד שלךתודה רבה לתשומת לב

סבטלנה יקרה,
קשר שהתחיל בפרידות וחזרות, יש בו מידה לא קטנה של חוסר אמון, כמו זה שאת כותבת עליו. יש בו מידה רבה של חוסר יציבות, ומזה את פוחדת. ובכל זאת את כותבת דבר והיפוכו באותו משפט, שאת עייפה מהקשר, וחבל לך לפספס אותו.אני מניח שקריאת היחסים שלך היא נכונה. כלומר, שאת היא זו שרוצה יותר, או לפחות זו שמרגישה שרוצה יותר. אולי בגלל שהוא ביקורתי כלפייך, ואת מרגישה שהביקורת הזו היא סימפטום למשהו עמוק יותר שיום אחד יגיע לידי ביטוי בפרידה. לא קל לחיות בחוסר ודאות, ועוד יותר קשה לחיות בחוסר ודאות שנובע מכך שאת חוששת שמסתכלים עליך כל הזמן עם זכוכית מגדלת כדי להחליט אם זה טוב לך או לא. אנשים במצבך, לאחר שמתחתנים בכל זאת, מרשים לעצמם לכעוס על בן/בת הזוג שלהם על כל התקופה הזו שבה הרגישו אקדח צמוד לרקה, והכעס הזה משפיע על היחסים לרעה.אני לא יכול לומר לך מה לעשות, כי את נמצאת במצב שבו כך רע, ואחרת לא ממש טוב. אני יודע שאפשר להעזר ביעוץ מקצועי (זוגי), אבל גם ברור שיש בזה אמירה הצהרתית (שרוצים להיות ביחד), ולכן אני לא בטוח שתצליחי להביא אותו ליעוץ. במקרה כזה, אולי כדאי שתגיעי לבדך לטיפול, כדי להעזר במישהו להגיע להחלטות, או אפילו להניע דברים בעדינות לכיוונים שיהיו יותר רצויים לך.