קשר לא מוביל לזוגיות קבועה

ערב טובאחרי שדיפדפתי קצת באתר וקראתי הבנתי שאני יכולה גם כן להתייעץ איתך על דבר מה שמעיק זה הרבה זמן וסוף סוף יש לי את מי לשאול.לפני כמעט כשנה הכרתי בחור, התחלנו לצאת ומהר מאוד התוודאתי בפניו שאני לא נמשכת אליו וזה מפריע לי . הוא אמר לי שהוא הרגיש קצת שאני לא מרגישה בנוח. הוא לא רוצה לנתק איתי את הקשר, אני מיוחדת וחשובה. לא ניתקנו את הקשר, נשארנו ידידים, אפילו חברים טובים שנפגשים כל ערב ( גרתי שנה מחוץ לבית- שם הכרתי אותו ). במהלך ההכרות איתו, העמוקה יש לציין התפתחה בניינו ממש ידידות נפש. אנחנו יודעים ומספרים הכול אחד לשני. הייתה תקופה שחשבתי שמשהו אצלי נפתח אליו, שאני מסוגלת להימשך אליו ושאני רוצה .. ניסיתי ולא הלך לי.. היה לי רע.. נגעלתי ( קצת קיצוני להגידככה אבל לשם המחשת ההרגשה שלי ). נסענו וטיילנו יחד, ארוחות ערב אצלי אצלו .. רק בלי סקס. הוא התאהב בי, מכיר אותי כל כך טוב שעברה כמעט שנה ולפני חודשיים עזבתי את מקום המגורים. החלטנו שאנחנו מפרקים את הקשר.שזה לא יוביל לשום מקום. אני הכרתי בחור אחר והוא ניסה להתגבר עליי והיום, אחרי החודשיים האלה אני והחבר נפרדנו ואני וידידי היקר חזרנו להיות שוב חברים טובים.הוא ממש בן משפחה אצלי בבית, אני לא מרגישה בנוח כל כך מול חבריו ומול משפחתו מחשש מה הם חושבים עליי. שאני מנצלת אותו. כשטוב לי אני איתו וכשלא אז אני אומרת לו " ביי " .אמרתי לעצמי מספר פעמים לא לחשוב ככה כי צריך שניים לטנגו. זו הבחירה גם שלו לא רק שלי.עכשיו אני כבר הרבה זמן שואלת. האם אפשר להימשך לאדם אחרי כמעט שנה שלא נמשכת אליו? אולי ההגדרה שלי ל -" משיכה " היא לקוייה ? אולי בכלל לא ניגשתי לזה בצורה הנכונה. לא יודעת.אשמח מאוד אם תהייה לי לעזר.תודה לךעדי

עדי יקרה,
לא כתבת בני כמה אתם, ובעיקר בן כמה הוא. כלומר, מה ועד כמה הוא מפסיד בקשר שלא יוביל אותו לזוגיות קבועה. את יכולה להיות אגואיסטית, ולהשאיר אצלו את האחריות לבחירות שלו. הוא בן אדם עצמאי ומבוגר, שיכול להחליט מה טוב לו, ואין שום סיבה שתחליטי בשבילו שלהיות בלעדייך טוב לו יותר. אבל כדי שכל זה יהיה נכון, את צריכה להיות בטוחה שאת ברורה לגמרי במסרים שאת משדרת אליו, ושאת לא נוטעת בו תקוות שווא שאולי משהו יוכל להתפתח מאוחר יותר. לא כדי שיישאר איתך כי טוב לך איתו במצב זה, ולא כדי שלא לפגוע בו.

ד"ר אורן שלום,רציתי לציין מספר דברים בפנייך: אני בת 22 והוא בן 28. אני הבהרתי לו לחלוטין לפני כמעט שנה שאני לא נמשכת אליו ושאני לא נמצאת במקום בו הוא נמצא, אני לא מרגישה את מה שהוא מרגיש ואמרתי לו. הוא אמר שהוא לא מוותר, שהוא מוכן לתת לזה צאנ'ס. אנחנו לפמעים מדברים על זה והוא מבין שאני לא מתכוונת "פתאום" להמשך אליו ואני מבינה שהוא לא " פתאום" יפסיק לאהוב אותי.אני חושבת שאני קצת אולי יותר ראליסטית לגבי המצב.הוא חדור תקווה למרות שמדי פעם זה מכה בו והוא אולי מבין שלא יצא מזה חברות, יחסי בן זוג.שיקח לבדו את האחראיות כיצב לנהוג, אני לא יכולה להלחיט בשבילו, הוא בן אדם בוגר, לא ?תודה על התייחסותך.עדי

עדי יקרה,
הוא אדם בוגר. עם זאת, את צריכה להיות ברורה לגמרי באשר לכוונותייך. אם יש לו תקוות שאולי יצא מהקשר שלכם משהו, זה אומר שאת לא לגמרי ברורה. היי יותר ברורה. אמרי לו שטוב לך עם ידידות איתו, אבלגםשאין סיכוי לקשר אחר ביניכם.

שאלה בסיסית, חשובה מאוד.האם אפשר להימשך " פתאום " ? האם טיפול יכול להביא לשינוי ? האם בעינייך זה בריא בכלל, באופן כללי לדשדש בעניין, האם זה חסר סיכוי או טעם ?תודה תודהעדי