קשר לא יציב: מבט עצמי ועל הקשר

שלום
ד"ר חסון,אנסה לקצר כמה שיותר: אנחנו בני 24, יוצאים כבר 4 שנים. הקשר חווה לאחרונה משבר גדול כשהייתה בגידה אבל אחרי הרבה זמן של ניתוק ואחרי זה חזרה, אני מרגישה פחות טינה וכעס וכשאני נפגשת עם בן זוגי זה בכלל נשכח מראשי (אבל אני מאמינה שעוד דרושה עבודה על זה).אנחנו לומדים בערים שונות (בשל מקצועות שלא מלמדים במרכז) ואנחנו נפגשים מדי פעם. אני מאוד רוצה לעבור לגור ביחד ולמסד את הקשר יותר, אבל נראה שהוא לא מוכן לזה, בעיקר כי הוא חושב רציונלית ובצדק שכלכלית זה בלתי אפשר (וזה עוד בלי לקחת את פאקטור המרחקים בחשבון).בכל פעם שעולים נושאי מיסוד לתמונה אני מרגישה רע כי הוא נגד ופעם אחת כשאמא שלו שמעה שיחה שלנו היא לקחה אותי לצד ואמרה לי שזה לא רעיון טוב כי אין לנו יכולת כלכלית בכלל וצריך קודם לסיים את הלימודים.אני חושבת שהיא צודקת וגם הוא (בהנחה שזו המניעה היחידה שלו) אבל לא מצליחה להירגע ולחשוב רציונלית..אודה לך על כל תגובה.

כבר הבנתי שגברים פחות טוטאליים במערכות יחסים לעומת נשים (סטטיסטית) אבל גם קשה לי לקבל את העובדה שהוא כולו שקוע בלימודים ואני הייתי מוכנה להקריב אותם בשבילו. אני כמובן לא יכולה לדרוש את זה ממנו, אבל הייתי רוצה להרגיש שמישהו מוכן לוותר על הכל בשבילי.. אפילו במחיר לימודים, ואיתו אין את זה ואף פעם לא היה באף תחום בעצם (עבודה, טיול, חברים..)תודה.

תותי יקרה,
את מבינה בעצמך את הבעיה שבהכרזה שלך "הייתי רוצה להרגיש שמישהו מוכן לוותר על הכל בשבילי.. אפילו במחיר לימודים". הרי כתבת זאת: "אני חושבת שהיא צודקת אבל לא מצליחה להירגע ולחשוב רציונלית".לו היית בטוחה בקשר, היה לך הרבה יותר קל להמתין, כי לימודים הם פוטנציאל לפרנסה טובה יותר, שזה גם אינטרס שלך. ומה שאת אומרת הוא בעיקר, שאת לא בטוחה שזה "זה" בעיניו. וחוסר הבטחון שלך מקשה עלייך "לחשוב רציונלית", כפי שאת אומרת.לחוסר הבטחון שלך יש הצדקות: א. הוא נגד. ב. הוא בגד בך. ג. אימו נגד, לפחות עכשיו. מכל הדברים יחד, אני מבין שהקשר שלכם לא כל כך פשוט. שאתם לא מספיק קרובים, ושכנראה גם יש ביניכם לא מעט מאבקי כוח, ושקשה לכם לוותר זה לזו (ולפחות, הוא לך). לאן זה הולך? – לא יודע. האם את שם רק כי את שם כבר ארבע שנים וזה המקום שבו את הכי בטוחה שיוליך לקשר של קבע (נישואים)? אולי. האם זה בריא? – אולי לא, אם הקשר לא טוב. את אולי לוקחת סיכון כפול: האחד, שזה בכלל יוליך לנישואים בהמשך, והשני, שאם כן, שאלו יהיו נישואים טובים.אין לי כוונה לערער לך את הבטחון, כמו לאפשר לך להסתכל על הקשר מחדש, וגם על עצמך ועל הצרכים והיכולות שלך, בנסיון להיות אובייקטיבית. האם את יכולה?

שלום
ד"ר חסון ותודה על התגובה המדהימה.אני מתלבטת המון לגבי הקשר ויש הרבה פרידות יזומות מצידי כל חודש לתקופה של שבוע- שבועיים. ביום יום לא כ"כ טוב לי ובאופן כללי אני לא מרוצה.בכל פעם שמתרחשת פרידה כזו אני מנתקת כל קשר וכשהוא מתקשר אליי אני מתפתה ועונה, אנחנו נפגשים ל"שיחת סיום" ואז מסיימים אותה במיטה (סליחה על הבוטות) בצורה חסרת אחריות לחלוטין. לפעמים אני חושבת שזה הדבר היחיד המשותף שיש לנו.בפרידה האחרונה עלו הטונים והרגשתי שאני רוצה לנתק את הקשר בצורה מכובדת כי בכל זאת יש לי איתו חיבור טוב וידידות מצויינת ושנים של היכרות שקשה לזרוק (שנים שבהם הוא היה מרכז עולמי למעשה).. אז אני התקשרתי ואיכשהו הגענו בטיפשותינו למסעדה רומנטית. כבייכול אי אפשר להיפרד ממנו, תמיד יהיה משהו שיחזיר אותי אליו. אפילו אחרי הבגידה בזמן הפרידה הארוכה הזו, אחותי התחתנה ופשוט הרגשתי צורך שהוא יהיה שותף בשמחה שלי ובדקה ה-90 התקשרתי אליו והוא הגיע לשעתיים לאולם.אני קוראת לזה מעגל קסמים שלא יישבר לעולם (אם כבר לא נשבר בעקבות הבגידה).כשאני איתו אני מרגישה כ"כ טוב ומאחלת שזה יימשך לנצח, אבל כששוב מגיע יום ראשון וצריך להיפרד למקומות הלימוד, שוב חוזרות לי המחשבות וההרגשות הרעות ויש לי הרבה זמן לחשוב על כמה שיכול היה להיות לי טוב עם מישה ואחר... אני מרגישה שהוא לא ראוי לי וקשה לי כן לראות את ההקרבות שהוא עושה למעני, דברים שעין אובייקטיבית כן רואה.אני פשוט לא יודעת אם אני עושה טעות או לא ואני מניחה שאין מי שיוכל לתת לי תשובה על זה.תודה רבה שוב וסליחה על אורך ההודעה.

תותי יקרה,
בעצם, את אומרת שיש לך בעיה, שהיא בעיקר שלך. כי כאשר את איתו הכל ממש טוב. זה רק כשאת לא איתו, המחשבות הרעות מחלחלות. קחי לעצמך שני כיווני חשיבה להבנת מה שעובר עליך:האחד, שאת רוצה לגור ביחד, כי את יודעת שאת חלשה מדי מכדי לשמור על הקשר.השני, שאת דורשת את המגורים ביחד, וכשאת לא מקבלת את מה שאת רוצה, את כועסת מדי, והכעס שלך הוא שמרחיק אותך ממנו. במקרה זה, אולי גם כאשר תגורו ביחד, והוא לא יסכים איתך בדברים מסויימים, תרגישי בעצם אותו הדבר, כי העולם צריך להתנהג בדיוק כפי שאת רוצה, אחרת את כועסת, או מאבדת בטחון שאוהבים ורוצים אותך.בשני המקרים מדובר במשהו שקשור יותר אליך מאשר אליו. את לא באמת רוצה להיפרד ממנו. אבל את רוצה אותו בתנאים שלך, וזה לא עובד. אני רק חושש שאם תמשיכי כך עוד ועוד, בסופו של דבר הוא יחליט לסיים, ואז זה יהיה סופי, במקום המעגל שאת תחליטי ותתחרטי ותחליטי ותתחרטי.

תודה ד"ר חסון, לא חשבתי על הדברים בצורה הזו.מה שכן ארצה להוסיף זה שכאשר אנחנו ביחד המצב טעון שיפור כי הוא מתרכז מאוד בלימודים שלו כרגע. כשאמרתי שטוב לי כשאנחנו ביחד אני מדברת על מעט הזמן בסופש שבו הוא לא מרוכז בלימודים ובעניינים שלו.שוב תודה.

אז באמת יש את ה"קטע" לפיו אם אנחנו לא נפגשים כשאני רוצה או אם הוא מעדיף ללכת למקום אחר- אני מרגישה שהוא לא "שם עליי" ומתפרצת.אז אני מאמינה שכן יש בעיה אצלי, אבל אני גם יודעת שהוא יכול היה לתת לי יותר יחס (בין שאר הדברים להראות נכונות לגור ביחד) אבל הוא לא עושה את זה.

תותי יקרה,
ואז את צריכה לחשוב אם את רוצה יותר גבר שיעשה בדיוק את מה שאת רוצה, או גבר שכנראה אוהב אותך, אבל גם מספיק חזק כדי להתמודד עם הקשיים שאת מערימה בפניו ועם מצבי הרוח שלך, ולעשות את מה שהוא חושב שצריך לעשות. ואת צריכה גם להחליט אם הוא מספיק חכם ויציב, לדעתך, לדעת מה נכון לעשות.

תודה על התגובה.. הייתי רוצה להוסיף משהו אחרון ואודה לך אם תתייחס אליו.כמו שכתבתי בהודעה הבחור בגד בי במהלך טיול שעשה עם חברים. אני לא יודעת כמה פעמים\ עם מי וכו'..קשה לי להתמודד עם זה עד היום (עברו כמה חודשים טובים). אני מוצאת את עצמי בוכה וכואבת כמו ביום הראשון הרבה פעמים. אני מרגישה שלא הגיע לי מה שהוא עשה לי אחרי כל מה שאני עשיתי בשבילו.אפשר בכלל לשקם מערכת כזו שבה אני רואה רק את הרע ופשוט לא מצליחה להגיע לטוב?

תותי יקרה,
אני חושב שזה די ברור שכל עוד את רואה רק את הרע, ולא מצליחה להגיע לטוב, אין מה לדבר על שיקום. אלא שזה לא נכון. את לא רואה רק את הרע.אנא קראי את המכלול, גם את הטיעונים שלך, והחליטי מה טוב לך, וקחי, בתוך מערכת השיקולים שלך גם את היכולת או חוסר היכולת שלך להתמודד עם הקשר הזה, והבגידה שהיתה בכלל זה. ואם את מבינה שבעצם את רוצה לעשות משהו מסויים, ולא מצליחה, אולי כדאי שתלכי לטיפול, כי לכך הוא מיועד.