קשר טוב, חוסר שקט פנימי

יש לי חברה שאני אוהב אותה אהבת נפש וכל כך יקרה לי, יש לה את האופי הכי מיוחד ומדהים ואני לא יכול לדמיין את החיים שלי בלי שהיא נמצאת בהם, אני גם נמשך אליה ממש ומכור לגוף שלה ברמות שיא ושלא היה לי בחיים, מספיק לי רק להתגופף איתה כדי להיכנס לאופוריה... אבל איכשהו אני מרגיש שעוד לא מצאתי את הנפש התאומה והחצי השני שלי ושהיא היתה יותר מתאימה לי כידידה קרובה(אם אפשר עם הטבות, כל עוד לא מצאתי את האחת שלי)... שמעת פעם על מקרים כמו שלי? איך אני צריך להתמודד עם הסיטואציה והספק שאני נמצא?

בן 25 יקר,
אתה מבין, אני מקווה, שאתה לגמרי מאוהב בה, ובכל זאת אומר ש"עוד לא מצאת את האחת שלך", כשממש לא ברור למה. כי כל מי שיקרא את מה שכתבת יגיד "וואי, הלוואי עלי, זה בדיוק מה שאני רוצה!" ואם לפי מה שכתבת, הכל באמת ממש ממש טוב. מה חסר לך? מה לא כתבת?ואז אני שואל את עצמי עוד: האם זה בכלל קשור אליה? אולי זה פשוט העובדה שיש לך התנגדות לעצם העובדה שכל זה קרה עכשיו, כאשר אתה עדיין לא מוכן למחוייבות למישהי אחת? כאשר אי שם בפנים עדיין חבויה המשאלה להתנסות יותר לפני שתשקע בקשר אחד "לכל החיים", כי הרי זו המשמעות של אהבה, לא?האם זה אולי פשוט גם מהסיבה שאתה עדיין לא מוכן למחוייבות – אולי בכלל לא בגללה, וגם לא בגלל מה שקורה ביניכם, אלא כי אתה גם כלכלית ומקצועית עדיין מרגיש לא מוכן ויכול לקיים את מה שאתה מצפה מעצמך?אני מנסה לומר לך שאולי כל זה בכלל לא קשור אליה, אלא למקום במהלך החיים שלך שבו אתה מרגיש שאתה נמצא, אולי חברתית, אולי מקצועית, ואולי מבחינת החלומות שהיו לך על מהלך החיים שלך, ושאולי המקום הזה שבוא אתה נמצא, שמצאת אהבה, קצת הקדים את זמנו?ואז, אם תחליט להיפרד ממנה על הרקע הזה, סביר מאד שעם כל כישלון בהמשך החיים שלך, זוגי או אחר, תחשוב על מה שהחמצת כאן. אנילא בטוח בזה, כי אני לאמכיר אותך טב מספיק, אבל יתכן שאתה צריך אומץ לומר לעצמך שאת צריך או יכול להתחיל את הצעד הבא בחייך, גם אם אתה עדיין לא לגמרי מוכן לו, אלא כי התנאים הזוגיים בשלו – מה שבכלל אינו עניין טריוויאלי. זה דורש הרבה אומץ, והרבה יכולת שאולי אתה לא בטוח בעצמך מספיק לחשוב כרגע שאתה כן תצליח להתמודד איתם, אבל אולי זה הזמן לחשוב על כך.

אין לי בעיה של מחוייבות, להיפך, כל ההרהורים שלי התחילו מתוך מחשבות למסד את הקשר ולהציע נישואים כי אני יודע שיש לי ביד אוצר הכי גדול עלי אדמות... הסיפור פה לדעתי זה האם אני תופס את רגש אהבה שלי כלפיה ככזה שבא מספיק מהמקום הרומנטי ומה המשמעות והחשיבות של זה בזוגיות... היא הבחורה שהכי מרחיבה לי את הלב, אבל אני שואל את עצמי אם היא גם ממיסה לי את הלב כמו שאולי אהבה אולטימטיבית אמורה להיות, אני מדבר קצת מניסיון של אהבה נכזבת בעבר שהרגשתי סוג של רגש אחר, יותר מיסטי ויותר חודר לעצמות ושגרם לי להרגיש שבלעדיה העולם נגמר! כשבמקרה הנוכחי אני יותר אומר לעצמי שאני לא יכול לדמיין את החיים שלי בלי שהיא נמצאת בהם...
אני כנראה צריך עוד קצת זמן עם ההרהורים האלה, אבל לא מאמין שהם יעצרו אותי, כי כדי לוותר על מה שיש לי צריך אומץ קיצוני.