קשר זוגי: ציפיות ושינוי

שלום
נשואה לגבר שלא מסוגל ליצור חברויות בשום מצב וצורה ,על כל אחד מבני המשפחה והחברים שלי ואנשים שעובדים איתו ובני משפחתו המורחבת ואפילו הילדים המשותפים שלנו .בעלי כל הזמן ראוה רק את הצד השלילי בכולם כולל בי , הסברתי לו שהוא מאבד את כולם, שאף אחד לא רוצה בקשר איתו כי הוא פוגע ומעליב, הוא מתיחס לכולם מגבוה ודורש שיתנו לו כבוד ויחס ויעשו כל מה שהוא מבקש.אפילו עם הילדים הוא רק דורש מהם ולא מסוגל להיות חבר שלהם , הוא לא שואל איך עבר היום, מה את/ה מרגיש/ה, הכל בסדר?, כאילו לא מעניין אותו כלום, הוא מתעלם מהרצונות המחשבות ורגשות של אנשים סביביו, תמיד מקטר שכולם רק דורשים ממנו והוא נותן ולא מקבל כלום.המצב הוא כזה שעם הבת הוא לא מדבר בכלל, עם הבן החייל בקושי רק שצריך לעשות משהו בבית , לבקש ממנו כסף ( הוא שולט בכסף בבית ) לא ניתן כי אף פעם אין לו , והוא נותן יותר מידי,.החיים בבית בלתי נסבלים , אני כאמא נקרעת כל פעם מחדש, ( גם אלי הוא מתיחס באותה צורה ) אני מנסה לדבר על ליבו בכל דרך אפשרית, לאחרונה הסברתי לו שהוא מבודד את עצמו וגורר גם אותנו ובסוף כולנו נעזוב והוא ישאר לבד, הוא מיד "מתבכיין" כמה הוא "אשם" העיקר שנעזוב אותו בשקט כי הוא רוצה לישון או לראות טלויזיה.אני אובדת עצות, מרגישה במלכודת, מתוסכלת ולא מסוגלת לראות את ילדי חיים בצורה כזאת , ( ברור לי שהם יעזבו את הבית מיד שיוכלו להחזיק את עצמם מבחינה כספית ), אני אדם חברותי ושמח ולידו אני הופכת להיות אדם עצוב ודיכאוני.אני יודעת שהחיים לא מושלמים וככה גם בני האדם , אין לי צפיות שכולם יואהבו אותי בכל מחיר והוא חושב שהוא כל כך טוב ונדיב שאין סיבה ליחס שלהם כלפיו, איך גורמים לו להתעורר לפני שיהיה מאוחר מידי ?

סליחה ששכחתי ..אבל השיא היה שהחייל בן ה19 כתב לו מכתב ונתן לו אותו ב - ( מכשיר שמחברים למחשב ורואים מה יש בפנים , מצטערת שאני לא יודעת איך קוראים לזה ) הוא לא פתח אותו , וכשבני שאל אותו עם קרא מה כתב הוא אמר שאבד לו , בני טוען שכשהוא מבקש ממנו לראות סרטים הוא מיד מוצא את המכשיר .לדעתי ( אני כתבתי לו עשרות מכתבים במשך השנים על יחסיו אליו כי הוא לא מסוגל להקשיב , נעול במחשבה שלו שהוא הבסדר וכולם טועים ) היחס הזה של להתעלם מהמצוקה של הבן שלך עברה את כל הקווים האדומים.איך גורמים/ עוזרים לבן אדם כזה שבכל מצב "צודק" וכולם סביביו "טועים" .איך אדם מגיע לגיל 50 בלי חבר לנשמה ?

שולמית יקרה,
לא ברור לי מתוך מכתבך אם מדובר באדם אטום ואגוצנטרי, או בגבר שנמצא בסוג של דיכאון חלקי, שאיבד את שמחת החיים שלו, או נפגע בקלות מאנשים ומעדיף להיות לבדו ועם פחות קשרים.מצד שני, יתכן גם שהוא לא נמצא במצוקה, כי טוב לו כך, וכי השקט הזה שבו הוא נמצא עדיף לו על המאמץ ליצור קשרים, ואת היא זו שנמצאת במצוקה, כי את חוששת מכך שכל זה יקרין עלייך ועל הקשרים שלך עם חברים ובני משפחה. ואולי את רואה בצד זה גם את הקושי של ילדיכם איתו, אם כי אני מניח שהם התרגלו כי הם גדלו איתו כך. לא אתפלא אם האכזבה שלך ממנו גדולה מזו של הילדים, כי את מצפה ממנו ליותר ממה שהם מצפים. ויתכן שהעובדה שהוא השולט בבית, וה"צודק", בעיניו לפחות, מפריעה לך יותר ויותר, ועכשיו זה הזמן, עבורך, לנסות לשנות משהו, רגע לפני שיהיה לך מאוחר מדי.רצוי שתלכו לייעוץ כדי לנסות לגשר על הפערים, אבל במצב הזה ייתכן מאד שהוא לא ירצה כי הוא לא רוצה לשנות, וכי נוח לו במצבו. הוא יהיה מוכן לעשות זאת, לייעוץ זוגי או לטיפול פרטני אולי רק עם יחשוב שבאמת יש לו בעייה, ושהוא רוצה לשנות משהו. ואם לא, ואת לא חושבת על פרידה, אז אולי כדאי להנמיך ציפיות, גם שלך וגם של הילדים, כי כך יהיה לכם קל יותר. אל תצפו למה שהוא כנראה בלתי אפשרי. והשאלה היא איך בכל זאת, גם בלי להוכיח לו שהוא טועה, תוכלי את להרגיש חזקה ושלמה עם עצמך. חשבי על הנקודה הזו, כי אולי, אם תעבדי על העניין הזה, ייתכן שייפתרו לך גם דברים אחרים.

אני מאבדת את הילדים שמבקשים שוב ושוב שאתגרש ממנו כי הוא כמו תינוק מבקש שאהיה כל הזמן איתו ועם אני מתיחסת לילדים הוא ממש מתעצבן וטוען שאני אוהבת אותם יותר ממנו , אני אבדתי את כל המשפחה המורחבת שלא רוצה לבוא אלי בכלל , אבדתי את החברות שלי שלא רוצות לבוא אלי כי היחס שלו פוגע ומעליב, אני לא מסוגלת גם ללכת אליהם כי לא נעים לי רק להתארח ולא לארח, השבתות והחגים מאוד בודדים לי כי הוא רק רוצה שאפנק ואתן לו יחס של מלך הוא לא מוכן לעשות כלום וטוען שהוא המפרנס ולכן כולם חייבים לו.להתגרש ממנו ילך רק בדרך קשה ביותר, שבו שנינו נפסיד את כל מה שיש לנו , פרנסת הבית העיקרית היא עליו כי הוא מרוויח הרבה יותר ממני ואני מודעת לקושי הכלכלי .אני מנסה להבין איך יש אנשים שאומרים שהם אוהבים אבל לא עושים כלום להוכיח זאת, ולא אין לו בעיה של דכאון הוא פשוט אטום ואין לי דרך לעורר אותו, אני לא מסוגלת לעזוב את הבית כשהוא נמצא כי אז הוא מציק לילדים והם מתחננים שאחזור, החיים שלי הפכו להיות משנה לשנה יותר ויותר קשים ולא הוא לא מוכן להודות שהוא "טועה" כולם טועים והוא הצודק היחידי, האם זאת יכולה להיות הפרעה נפשית ?כאמא לראות ילדים גדולים בוכים מכאב ולי אין את היכולת להראות לאבא שלהם שהוא פוגע בהם הורג אותי.איך אפשר לטפל בבעיה זאת , ניסתי את כל הגישות , הנחמדה, הכועסת, המאיימת, האוהבת וכלום לא עוזר , האם לוותר האם אפשר לשנות ?

שולמית יקרה,
נדמה לי שאת מחפשת שאתן לך פתרון פלא, או אולי גלולה שתשימי לו במשקה, ותפתור את הבעיה. אלא שזה לא הולך כך, לכן השבתי לך את מה שהשבתי. יש יותר מדי דברים שיכולים להשפיע עליו, עליך ועל הילדים, ולכן אני לא יוכל לתת לך תרופת פלא אלא להפנות אותך ליעוץ מקצועי.