קשר במבוי סתום: מה עושים?

היי אורן,

אני ובן זוגי לשעבר בני 26, פרודים כבר כמעט שנה.
אנחנו מערכת היחסים הראשונה אחד של השנייה (3 שנים ביחד), והאמת שלא חיפשנו
מעבר לזה. ראינו את עצמנו מתחתנים ומביאים ילדים וממש כל החבילה.
הפרידה הייתה מאוד קשה, כיוון והיא לא קרתה בגלל חוסר באהבה, בחיבה
או חוסר התאמה. היא קרתה בגלל ריבים חוזרים ונשנים על אותם הדברים,
אי יכולת לגשר, ובכללי בן זוג שהיה במצב נפשי לא נהדר בעקבות ניתוח שעבר.
הוא הרגיש שהוא צריך להשקיע כרגע בקריירה שלו, ובחיים שלו, שהזוגיות לקחה ממנו
הכל, והייתה כל חייו, ושהוא לא רואה את עצמו כרגע בזוגיות בכלל.
כ-4 חודשים לאחר הפרידה (במהלכם לא דיברנו כלל), חזרנו לתקשר אחד עם השנייה
אחת לחודש. דיבורים נעימים, מכבדים, ומאוד מהנים, תקשורת שלא הייתה לנו אפילו
בזמן מערכת היחסים עצמה. תמיד היינו החברים הכי טובים, ושיתפנו אחד את השנייה בהכל, אך לא ציפיתי שהוא יפתח בפניי בנוגע לדברים טובים שקורים לו בחיים (וגם כאלה שפחות) אחרי שנפרדנו. אבל כמו שציינתי, הדיבור הוא אחת לחודש, ולפעמים גם אחת לחודשיים, השיחות לרוב מגיעות מיוזמה שלי, למרות שהיו כמה שהגיעו ממנו, ותמיד נדמה שהוא נורא נזהר לא להיסחף יותר מידי בשיח כדי לא להישאב שוב לרגש שיש בינינו. אנחנו שולחים לבבות בהודעות טקסט, נשארנו עם אותם הכינויים אחד של השנייה, והיו שיחות שגם התנהלו לאורך כל הלילה (משהו כמו 6 שעות שיחה שזה הזוי בהתחשב במצב של שנינו).
נדמה שהולך לו יותר טוב והוא מרגיש מעולה. מהצד שלי, זה נראה שהוא חושש שלא מתאים לו מערכת זוגית שתחבל בהצלחה שהוא השיג לעצמו, שלהיות רווק זה נחמד ויכול להיות אפילו שהוא לא חושב על מערכת זוגית בכללי. אני יודעת בוודאות שאין לו קשר עם אחרות, ואני יודעת בוודאות שהוא עדיין מאוד אוהב אותי. הוא חושש שלא נסתדר כמו שזה היה.
לא דיברנו על זה, כי אני מקבלת ממנו את ההרגשה של ההתחמקות. הוא דואג להיות זה שמסיים את השיחה ראשון, והוא גם דואג להיות עסוק.
אני מאוד רוצה לקדם את זה. לא תמיד הייתי בת זוג נהדרת במערכת היחסים שהייתה לנו ועבדתי על הרבה דברים בעצמי. אני לא יודעת כיצד להתנהל במצב בעייתי כזה. אני מאוד רוצה לנסות שוב, בכל זאת עברה שנה ואני רואה שאנחנו במקום די אחר ממה שהיינו לפני כן. אבל אני מאוד חוששת מהדחייה. ומהצד השני - אני חושבת שאולי אם אראה ביטחון יהיה לי את הכוח או את היכולת ״לשכנע״ אותו או ״לתת לו את הדחיפה״ שהוא צריך כדי לא להירתע כל כך מהאפשרות הזו? מה אפשר לעשות?

היי סיוון,זה נראה כאילו את והוא נמצאים במקום אחר מבחינת ראיית המשך הקשר שלכם, ולא מדברים על זה עד הסוף. אני לא באמת יכול לדעת למה, ובעיקר אם אתם לא מדברים על זה בעצמכם עד הסוף.יכולות להיות כמה אפשרויות, כמו למשל שהוא מבין או יודע משהו על עצמו שלא נעים לו לספר לך, אולי בגלל מצבו הבריאותי ואולי לא. יתכן שהוא אולי אפילו חוסך ממך "זוגיות לא מוצלחת", או כאב לב, לפי ההערכה שלו, דווקא כי הוא דואג לך. האם זה המצב? – לא יודע. איך אני יכול לדעת, נכון?או האפשרות שהוא חושב שעם כל האהבה שביניכם, אתם לא מתאימים. האהבה הרי היתה גם קודם, ובכל זאת רבתם הרבה. האם זה כי רצית ממנו תשומת לב וזמן, שהוא, בגלל זה, לא הקדיש להמשך הלימודים ו/או הקריירה שלו, ואשר בגלל זה הוא חושש להכנס לקשר איתך היום? שמא שוב תריבו, על הזמן שהוא צריך למען הקידום שלו, למען בניית האישיות שלו והזהות המקצועית והאישית שלו, שאולי יהיה קשה לך להניח לו לקחת, בגלל הצורך שלך בתשומת הלב שלך, ובראייה שהוא אוהב אותך, ובצורך שלך להיות בטוחה שהוא מחוייב אליך. האם זה המצב? – איך אני יכול לדעת?העליתי רק שתי אפשרויות. יש בודאי עוד. לא דיברתם עליהן עד הסוף, לכן גם אני לא יכול לדעת, ולכן גם לא לומר לך מה לעשות. פרט לזה שאולי כדאי לדבר על זה. ולקחת חשבון שיתכן שיעלו דברים לא נעימים, שאולי יסיימו את זה באופן סופי. ואולי להיפך. אבל כך או כך, נראה שלא כדאי להישאר לנצח במקום שבו את נמצאת, שבו את רוצה שזה יהיה הוא, אבל לא יודעת אם זה כך, ושאם זה לא הוא, להמשיך בחייך, עם כל האכזבה והכאב, ולהתמודד איתם, כי כך עדיף לך.

היי אורן, תודה רבה על ההיענות המהירה!
האופציות שהעלת הן אופציות שבעיניי נכונות, ואני גם לא חושבת שקשה כל כך להבחין בהן.
עם זאת, בעיניי יש את האופציה השלישית. וזו האופציה של הבילבול.
האופציה השלישית היא למעשה שילוב של 2 האפשרויות הראשונות, כפי שאמרת
שהוא מרגיש שהוא מונע ממני כאב לב, שהוא מרגיש שאנחנו לא מתאימים, שהוא מרגיש
שהוא לא במצב בחיים שמאפשר לו זוגיות, לא משנה כמה אהבה קיימת.
אני באמת מאמינה, שלפי ההתנסחות שלו, יש מצב שהוא מנסה לא לפגוע בי, אבל הוא גם
מנסה לא לפגוע בעצמו. הוא לא החזיר לי את הדברים שלי עד היום, וכששאלתי אותו
לגביהם, הוא שאל אותי בתגובה ״את רוצה שאחזיר אותם?״ ואמרתי שלא. בנוסף, כשציינתי אם יהיה סיכוי בעתיד לקשר, הוא לא שלל ואף אמר שכרגע הוא לא רואה מישהי אחרת שזו או אני או אף אחת. אלה תשובות מאוד מבלבלות, וכמו שאמרת, לא אני ולא אתה יודעים מה עומד מאחוריהם ומה באמת הוא מרגיש, ועד שלא אשאל אם יש סבירות שנחזור, אחרי שלא העלתי את זה במשך חצי שנה, כנראה שלא תהיה לי תשובה.
אז אני אמקד את השאלה שלי - האם יש דרך נכונה או לא נכונה לשאול את השאלה הקשה הזו? האם יש חשיבות להתנסחות שלי במקרה שכזה? או שדברים שאומר ישנו משהו אצלו, על אף הפחד מלאכזב אותי או אותו. על אף הפחד מלהרוס לעצמו את מה שהוא בנה עכשיו כשהיה רווק. האם יש דרך ללב של אדם להראות את השינוי שעברת בעצמך, להראות שעשית דברים מחוסר ביטחון ולא כי באמת היה חסר לך משהו בזוגיות. היה לי די הרבה זמן לחשוב על עצמי, ואני מסתכלת אחורה ולא כל כך מזהה את מי שהייתי אז. אני מרגישה חזקה יותר היום, ומודעת יותר - מודעת לכעס שלי, מודעת לתקשורת שלי, מודעת לדברים שפגעו בו ויכולתי לעשות אותם אחרת לגמרי, ובסופו של דבר מאמינה שזה גם עניין של בגרות וניסיון חיים. אנחנו הראשונים אחד של השנייה. זה אומר די הרבה. האם יש משמעות או חשיבות לדברים שאומר בפניו כשאפתח את זה?

סיוון יקרה,
כי עיקר הבלבול הרי מגיע מכך שאתם לא מדברים עד הסוף. אולי בגלל הפחד לשנות את הסטאטוס קוו שיש לכם לרעה. אולי משום שלפחות אחד מכם מעריך שהצד השני לא יוכל לעמוד במה שיש לו להגיד, וינתק את הקשר המועט שיש לכם, או ייפגע.אבל את אומרת דבר חשוב: למדתי, את אומרת. אני כבר יודעת לנהל את עצמי טוב יותר, להיות מאופקת יותר, לתת מרחב יותר, לשלוט בפרצי הרגשות שלי, ולנהל את התקשורת אחרת. איך אני יכולה לומר לו את זה, כדי שיאמין שבפעם הבאה יהיה אחרת?זה אכן לא פשוט. כי אם תאמרי לו רק את זה: השתניתי, אני אחרת, אני הרבה יותר חזקה ומודעת, אין לו כלים לסמוך על זה. אולי כי אמרת הרבה דברים בעבר, שחלקם תפסו וחלקם לא.אם את באמת מאמינה הפעם, שאם תהיו ביחד, הוא יוכל לקבל את המרחב שלו, ושהקריירה שלו לא תיפגע גם אם תצפי שגם הוא יקריב משהו בשבילך (והרי תצפי לזה, כי אי אפשר שלא), ושתדעי לסמוך עליו שגם הוא רוצה בטובתך, ושאם הוא מחליט ברגע מסויים אחרת, אז תצטרכי לסמוך עליו, ולתת לו להוביל, גם אם תיפגעי מדי פעם – כי תראי ממנו בכל זאת סימנים אחרים לאהבה, ושתדעי לשמוח בשמחתו כשהוא שמח גם בדברים שמגיעים לפעמים, לפחות באופן חלקי, על חשבונך – ולהרגיש בכל זאת שאת במקום הנכון, אז איך אומרים את זה? ובכלל איך מוצאים את השיווי המשקל הנכון בין נתינה לקבלה, מבלי לאבד את עצמך "למענו" לגמרי? אם מתחילים בקצה אחד, איך לא עוברים, מתוך פחד לחזור לשם, לקצה השני, במקום למצוא איזונים טובים?אני לא בטוח שנכון לשאול אותו כרגע מה הסבירות שתחזרו להיות ביחד. כי אז הוא יהיה מחוייב בתשובה עכשיו. אני חושב שאת רוצה שהוא יבין קודם שעברת תהליך, ואולי עוברת תהליך. כי תהליך כזה לא מסתיים מהר, והוא צריך להימשך כל החיים.אולי נכון לומר לא הכל בבת אחת. אולי לומר לו שבזכותו, ואולי בזכות הטלטלה של הפרידה שלכם, למדת לבחון את עצמך. להתבגר. להפסיק לתת לחוסר הביטחון שלך לנהל אותך. להיות מודעת יותר לפגיעות שפגעת בו. לבקש סליחה. ולהקשיב גם לו.האם בשיחה ארוכה פנים אל פנים? האם בכל פעם להוסיף עוד נדבך לאמירה הראשונית וללא לחץ, כדי שגם יראה שאת סבלנית יותר, ושמה שאת אומרת גם מגובה במעשים? – אולי. האם שיידע שהיית רוצה שתהיו ביחד בהמשך הדרך, אבל שזה צריך לבוא באופן טבעי, בלי לחץ, כי כך יהיה נכון יותר לבנות מחדש את היחסים? – גם אולי. זו התקשורת ביניכם שצריכה לעבוד, ועם הרבה קשב, ועם הרבה פחות החצנה של אכזבות, כאשר משהו לא מסתדר, וגם אם זה לא יסתדר לגמרי. כי את באמת אחרת. וזה יהיה גם המבחן שלך לעצמך, להתמודד עם מצבים שבהם את צריכה להתמודד עם אי ודאות, ואולי אכזבה.