קשר ארוך: תלות במשפחה וחוסר התקדמות

אני וחבר שלי עשינו את השיחה של לאן הקשר הולךאנחנו מגיל 17 ביחדכרגע בני 22- ילדים! נכון אבל 5 שנים ביחדוכרגע גרים ביחד בחו"ל במשך חצי שנה כבר ותוהים האם להישאר כאן עוד שנהואני כי אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי כי כל פעם שקופצים על נושא חתונה וילדים הוא אומר עזבו אותי עוד 5 שנים לפחות לא רוצה לשמוע על חתונה.אז דיברנו בנינו באמת והוא אמר לי שכרגע אנחנו ילדים ועוד אין על מה לדבר מבחינת חתונה, הסכמתי לגמרי שנכון אבל עוד 5 שנים חתונה? אני חושבת שזה מאוחר מדי. אז הוא הסכים ואמר שהוא חושב שאני האחת ( הוא אמר הרבה כרגע כי אין לדעת מה יהיה בעתיד כך הוא טוען) והוא רואה אותי כקשר לטווח ארוך אבל חשוב לו שהקשר שלי עם המשפחה שלו יהיה הרבה יותר חזק כי "כשמתחתנים עם הבן זוג מתחתנים עם המשפחה" וזה משפט שהוא בעצמו אמר. אז כבר פתחתי את הנושא והסברתי לו עד כמה המשפחה שלו אינטנסיבית בשבילי לפעמים והאינטנסיביות הזאת מתבטאת בשתלטנות בחיים של הילדים שלהם ורצון עז להיות תמיד מעורב ולהתערב גם אם זה דורס את רצון האחר. אז הוא אמר לי שזה נכון לגבי אביו אז הפתרון מצידי הוא פשוט להתעלם ולהמשיך בשלי כי אין שום דרך שהוא יוכל לשנות את אבא שלו וגם אם זה יבוא לידי ביטוי בחיים שלנו כזוג שהוא ינסה להשתלט הוא אמר "אז שינסה " זה לא אומר שזה יקרה , ההחלטה היא בידנו בלבד ואני שמחה שהוא אמר את זה כי לקח הרבה שנים עד שהוא הפנים את זה!. כרגע אחותו הגדולה עומדת להתחתן והאבא מאוד לוחץ ושתלטן הוא גם מאוד קמצן אז זה בא מהמקום הזה ואני לא אוהבת לראות את זה ולדעת שבכל מה שקשור לענייני הדירה שנקנה בעתיד, ההוצאות השוטפות והחתונה הוא יתערב, אני מאוד סולדת מיזה ורוצה לנתב את החיים שלי בדרך שלי. לגבי אימו היא מאוד מאופקת ומאוד רכושנית כלפיו לפעמים שהיא קוראת לו מלאך ואהוב שלי, היא מראה הרבה קנאה אליו כאלו לקחתי לה את הילד ולכן אין בנינו אינטרקציה יותר מדי או קירבה מספיק בשביל להגיע לשיחות עומק או ללכת לשבת בבית קפה ביחד. זה קשר מאוד טפל, האחיות שלו הן "טיפוס" ומאוד עקשניות ודעתיות וקשה לי להכיל אותן אז בקיצור אני לא מוצאת את המקום שלי ומאז שהגיע החתן של אחותו שהוא הוכיח את עצמו והצליח להשתלב במשפחה העמוסה הזאת לחבר שלי יש ציפיות ממני להיות אותו דבר ועכשיו כשמדובר בחיים משותפים ורצון שזה יהיה לנצח הוא מצפה ממני לבנות מחדש את הקשר עם המשפחה שלו ולהתאים את עצמי לאינטנסיביות הזאת וזה לא משהו שאני מרגישה שלמה איתו או רוצה לעשות את זה. אני אוהבת את הבן זוג כמו שהוא אבל לא את משפחתו. מה לעשות?

דון יקרה,
את נמצאת איתו חמש שנים, והוא עדיין קשור למשפחה שלו ומתקשה ליצור את הקשר איתך כקשר יותר משמעותי. זה אומר משהו. אבל יתכן גם שהוא באמת לא בשל עדיין לחתונה וילדים. אתם בגיל 22. גברים רבים חושבים שהם צריכים להגיע לזוגיות ולהקמת משפחה רק כאשר הם בחרו מקצוע, ויודעים מה הצפי של הפרנסה שלהם, ואולי גם לאחר שחסכו לעצמם קצת כסף. בשלב הזה ובגיל הזה, יתכן מאד שהוא תלוי בהוריו כמעט לחלוטין מבחינה כלכלית. סביר שהוא ירצה לבחור מקצוע (אתם בחו"ל, ולא ברור לי אם זה בתוך המקצוע, או רק כדי לעשות כסף או במסגרת של התנסות טיול בחו"ל, כי הוריו לא יכולים לממן את השאיפות שלו להשכלה וללימודים), אולי ללמוד, ולדעת היכן מקומו בעולם. אתם חצי שנה ללא הוריו בצמוד, ועדיין הוא מאד קשור אליהם. את שואלת את עצמך אם זה תרוץ. אני לא יודע. אבל את צריכה להבין שאם המשפחה באמת חשובה לו, אז היא חלק ממנו. יתכן שכאשר יגדל עוד, ויתבגר עוד, זה ישתנה. אבל כנראה שזה ייקח שנים. עד אז, את צפויה למאבק, או להחליט שאת מקבלת את הדיל הזה על הטוב והרע שבו כי את רוצה בו. כי עד שזה לא ישתנה, את נשארת לא בטוחה במה שיקרה. בעיקר, ואל תשכחי שזה חלק מהעניין, שהנטייה שלך והרצון שלך להתחתן ולהקים משפחה מקדים אותו בכמה שנים. מכאן חלק מהקונפליקט ביניכם.כנראה שאם וכאשר תתחילו לייצב את החיים שלכם במקום ברור, במקצוע ברור, ועם עתיד כלכלי ומקצועי ברורים, יהיה לו הרבה יותר קל להתחייב. כנראה שהוא עדיין לא שם.