קשר ארוך טווח: שינויים ומשברים

שלום
!אני רוצה להתייעץ בנוגע למשהו שעובר עלי ואני לא מרבה לדבר עליואני בת 21+ ויש לי חבר מזה 7 שנים מגיל 14זוגיות שהתחילה כשהייתי בת 14 הוא היה בזמנו 15 ההפרש בינינו הוא שנתיים כיום הוא בן 23.עברנו תקופה מאוד ארוכה יחד ואף עברנו את תקופת הצבא ביחד כאשר שניינו היינו בבסיסים סגורים והוא היה לוחם שיצא לא מעט פעם בשלושה שבועות הביתהאך גם את התקופה הזאת עברנו והאהבה פרחה לה לא הססנו לרגע אני ידעתי רק אותו והוא רק אותי .לפני שנתיים נפרדנו מתוך כך שהרגשתי שהוא משקר לי מדברים מאוד קטנים לדוגמא כששאלתי אותו אם הוא מעשן והוא התחיל לעשן בשלב מסויים בצבא והרחתי זאת על בגדיו וגם חבריו אמרו לי והוא טען שלא עד לשקרים טיפה יותר גדולים והרגשתי שאני כבר לא מכירה את הבן אדםחשוב לי לציין שאני והוא מסוג הזוגות "שמשלימים" אחד את השני אין לנו שום דבר במשותף הבדל שמים וארץ כדגומא אני אוהבת לאכול חריף או מוזיקה מסויימת והוא שונא חריף ואת המוזיקה שלי ואוהב דברים אחריםהיינו פרודים במשך שנה שבמהלכה עשיתי מס' טיולים ארוכים לארה"ב ולמזרח הרחוק למס' חודשים בתקופה זו לא הפסקתי לחשוב עליו ולא יכולתי אפילו להפתח או להתחיל משהו עם מישהוא חדש וגם הוא היה ככה ולאחר שנה חזרנו להיות יחד אך זה עדיין בשלבי החלמה .איכשהו כשהדברים התחילה קצת להסתדר וכן התחלתי לראות את האור בקצה המנהרה הוא החליט לטוס לדרום אמריקה לטיול של חצי שנהחשוב לציין אני מועמדת לטוס ללמוד רפואה באירופה ( 6 שנים)בעקבות הלימודים שלי הוא החליט לקצר את הטיול בחודשיים כדי לבלות איתי בארץ לפני שאני אטוס לשם ואז החלה התדרדרות השיחות עברו להיות אחת לכמה ימים לפעמים שיחה אחת בשבוע וזה לא שהוא בטראקים בג'ונגלים הוא התחיל לעבוד שם ולהשתקע בדרום אמריקה והחליט שלא רק שהוא לא מקצר אלה שהוא גם לא חוזר לאחר כחצי שנה או בעצם כרגע הוא לא רואה את עצמו חוזר לארץ.אני לא מפסיקה לבכות והשיחות איתו הופכות להיות קשות יותר ויותר והחלטתי לנסות להתקבל ללימודים בארץ כדי לגרום לו לחזור לכאן ולהיות איתי כך שאני לא אעזוב לאירופה ואכן התקבלתי בארץ אבל הוא לא מוכן לשמוע על כך שאני אהיה רופאה .הלב אומר לי שאני אוהבת אותו אבל הראש אומר לי שאני צריכה להפרד ממנואך אני פועלת עד כה עם הלב ולא מסוגלת להקשיב לראשרציתי להתייעץ איתך בנוגע לבאלגן הזה ולשמוע עד דעתך בנושא

א יקרה,
אתם מכירים מגיל 14, ומן הסתם, משנים ומשתנים, ביחד אבל גם בנפרד. בגילאים הללו, 7 שנים שבין 14 ל- 21, נוצרים הרבה יותר שינויים מאשר בזוגיות שבכל גיל אחר, מאוחר יותר. ולא כל הבדל "משלים" זה את זה. העובדה שאת אוהבת חריף והוא לא, לא יוצרת השלמה.העובדה שנפרדתם לזמן מה, לא מועילה בקשר. בין אם חשבתם זה על זה כל הזמן ובין אם לאו, עצם המחשבה שהצד השני היה מוכן ואולי רצה להיפרד, מערערת את הביטחון בו להמשך הדרך, ובעיקר כאשר יתגלעו קשיים. העובדה שיש ביניכם מרחק, אולי גם גרמה לו לחשוב על חיים אחרים בלעדייך. את לא יכולה לדעת זאת בודאות, אבל את רואה את הסימנים. לכן גם ניסית לשנות משהו, בתקווה שזה ישנה משהו אצלו, וכנראה שלא. גם לא ברור לי למה מפריע לו שתהיי רופאה, ובעיקר למה זה חשוב, בין אם תהיו ביחד ובין אם לא. נראה לי שיש עוד דברים מתחת לפני השטח. העובדה שאת אוהבת אותו אינה מספיקה. כדי שזה יעבוד גם הוא צריך לחשוב על עתיד משותף איתך, ושניכם צריכים להתגבר על כעסים מן העבר ועל חוסר אמון הדדי ברצון הטוב שלכם ללכת זה לקראת זה בעניינים חשובים.במצב כזה של חוסר ודאות, בדרך כלל נכון יותר לדאוג לעתידך העצמאי. ואם בהמשך הדרך תצליחו להתחבר מחדש, יופי. אבל חשוב שלא תהרסו זה את זה בדרך. אם הדרך לחיים משותפים דורשת הרס של חלומות אישיים אחרים, והרס הדדי של קריירה ואישיות, עדיף לוותר. את צריכה לקחת גם את זה בחשבון, כי זה אומר שגם הזוגיות לא תהיה טובה. במקרה כזה, אף אחד מהחלומות לא יתגשם, גם לא זה של הזוגיות.אני לא יודע מספיק על מה שקורה ביניכם, ועושה רושם שיש הרבה מאד מטענים שלא דיברת עליהם. קשה מאד לאבד תקווה בקשר של אהבה שיש לך, אבל לפעמים קשר של אהבה יכול להיות הרסני, ולכן אין ברירה אלא לנטוש אותו. תני יותר מקום גם למחשבה הזו, ואולי היא תתן יותר מקום "לראש" במקום "ללב".ואם זה המצב, יתכן מאד שתצטרכי לעשות עבודה קשה עם עצמך להתרגל, מתישהו, לאפשרות של קירבה לגבר אחר, ושל התאהבות במישהו אחר. האם תצטרכי סיוע מקצועי לכך? - אני לא יודע. יתכן. אני כן רואה שכרגע החשש שלא תצליחי בזה, מפריע לך בפרידה, אם תגיעי למסקנה שאת צריכה.