קשר אינטנסיבי: מה קרה?

אני (בת 24) יצאתי עם בחור (בן 32) ,הקשר בייננו היה חזק ישנה כימייה ותקשורת מעולה.לאחר כשלוש שבועות של קשר ,כאשר השבועיים הראשונים היו ורודים ועשינו מה שזוגות בקושי עושים בשנה, כגון: קניות,מסעדות,משחקי חברה,ערבים שקטים בבית,שיחות ארוכות אל תוך הלילה, הסילבסטר,ימי כייף,ארוחות בוקר ממש הכול....והרגשתי על גג העולם והייתה כימיה ותקשורת מעולה ביננו והוא דיבר איתי על המשך חיים משותפים יחד ושהוא מעולם לא הרגיש ככה כלפי אף אחת (כשהיו לו בעבר קשרים של ארבע ושלוש שנים ועוד מערכות יחסים קצרות).והוא טען לאורך השבועיים שכרגע הוא בשבועיים של חופש מהעבודה וכשהוא יחזור לעבודה זה לא יהיה ככה....שמעתי את דבריו אבל לא היה לי מושג איך זה יראה כאשר הוא יחזור לעבודה.כשהוא חזר לעבודה, אז היינו מחוברים בשיחות במהלך כול היום עבודה דרך האינטרנט והוא הקפיד לייחס לי תשומת לב לאורך כול יום העבודה שלו.צחקנו יחדיו כמה זה אירוני שמקודם לא שוחחנו כול כך הרבה במהלך היום והשיחות אז התרכזו לשעות הקטנות של הלילה.פתאום בסוף השבוע השלישי לקשר הייתה לו פתאום נחיתת מתח כזו שנורא הבהילה אותי.זה היה בערב שישי שהוא הכין לי ארוחת ערב ואחרי קידוש ישנו ואכלנו, ואחר כך הוא החליט שהוא מנגן בגיטרה שזה מה שמחבר אותו לעצמו לפנימיות שלו....במהלך הנגינה שלו הקשבתי לשתיים שלושה שירים ואז הערתי לו שלא יישכח שקבענו לצאת לרקוד והשעה מאוחרת, הוא העיר לי: ``לא עכשיו אמרתי באחת עשרה וחצי יש עוד זמן`` והמשיך לנגן אז אמרתי לו שאני זזה להתארגן בנתיים והשארתי אותו לנגן שם.לאחר מספר דקות קצר הוא קם והתארגן בעצמו ליציאה.יצאנו לאותו מועדון והתחלנו לרקוד, הוא טען שרק אלכוהול ברמה גבוהה יכניס אותו למוזה , והוא ירגיש משוחרר, ושאל מה דעתי אז אמרתי לו שעדיף שלא.הוא אמר לי: ``הנה כול המועדון מסתכל עלייך, אמרתי לו :``אני שמה לב ומתעלמת לא איכפת לי באתי לרקוד ולא שום דבר אחר``.אז הוא אמר: ``אסור לי להשתכר בחברתך אחרת....צריך לשמור עלייך``. אמרתי לו :``לחמה, מה היה קורה לו מישהו היה ניגש אליי עכשיו?``, אז הוא אמר: ``אני כולי דלוק עכשיו רק מתאים למישהו לגשת ואני אראה לו מה זה``.(כול זה בליווי סיגריה ואלכוהול).ואז חזרנו לבסוף לרכב והוא היה צריך לקחת אותי הבייתה, והרגשתי את הדיסטנס שהוא לקח ממני, והוא רק אמר: ``אני לא רגיל לנהוג ככה אחרי משקה אז אני מעדיף להיות מרוכז רק בנהיגה עכשיו ולא בשום דבר אחר, אם אני מזלזל בנהיגה שלי ביום יום אז עכשיו לפחות אני אקפיד``.אמרתי לו :``מאה אחוז ,אין בעיה מבינה אותך``.ואז הגענו לביניין המגורים שלי וראיתי את המבט הקר שלו אליי,והרגשתי מבפנים שמשהו לא בסדר, נתתי לו נשיקה הוא לא התלהב ממנה (בדר``כ הוא מתלהב הרבה יותר) ונישק חזרה רגיל ואמר לי :``שבת שלום לילה טוב`` בצורה מאוד קרה.כשהוא חזר הבייתה שלחתי לו הודעה שניראה לי שמשהו לא בסדר ואני רוצה להבין פשוט מה קרה לו, הוא התקשר ואמר שהייתה לו נפילת מתח , שהוא הרגיש שכול היום היו עליו משימות שהוא היה צריך להספיק לבצע והוא לא רגיל לצורת חיים שכזו הוא רגיל לעשות הכול לאט לאט ובשקט...ושלא היו לו אפילו את הכמה דקות עם הגיטרה להתחבר לעצמו ולאגור כוחות.אמרתי לו שאני מקווה שזה לא קשור אליי, שזו רק נפילת מתח אצלו, הוא היה שתוי עדיין ואמר לי: לא ניראה לי שזה קשור אלייך, אני עוד לא בדיוק בטוח מה בדיוק קרה לי שם, אני צריך לחשוב מה קרה בדיוק, וכשניסיתי להוציא ממנו עוד כמה מילים הוא אמר לי :``אני מסטול ומה שאני לא אגיד לך עכשיו אני תמיד אצא לא בסדר`` ואז הוא אמר: ``שניינו באים ממקומות שונים, ממנהגים שונים, מסגנון חיים שונה תני לזה זמן הכול באיזי, אני מאמין שאם היינו שבוע שלם יחד כול היום היינו ניפרדים אחרי השבוע הזה``.כול הדיבור עוד הלחיץ אותי, ואמרתי לו שאני לחוצה וקשה לי עם המצב, אז הוא ויתר על הכדורסל שהוא רצה לראות בטלויזיה ודיבר איתי כמה שעות בניסיון להרגיע אותי, אחרי זה סיימנו את השיחה לפנות בוקר ונירדמתי מעט.אחר כך הוא לפתע דיבר איתי קריר פעם ביום ולא הגיב להודעות שלחתי לו של לילה טוב לדוגמא וכששאלתי מדוע להודעת לילה טוב הוא לא הגיב הוא ענה: ``ראיתי שיש הודעה, אבל לא טרחתי לפתוח אותה, שאלתי: ``למה?`` הוא ענה:``כי עכשיו חוזרים לשיגרה ואני רוצה לעשות הכול טוב ,ללכת לישון מוקדם ופחדתי שאם אני עכשיו עונה לך או מתקשר זה שעות שיחה ושוב מסיימים שיחה לפנות בוקר וגם קיבלתי 1700 ש``ח על הוצאות הפלאפון וחייבים לחסוך``.אמרתי לו: ``בסדר, אוקיי אז אתה לא רוצה שאני אתקשר אשלח הודעות וכ``ו?`` הוא אמר: ``לא, למה? תשלחי חופשי אין בעיה, פשוט תביני שזה לא אותו דבר כמו אז ושצריך לקצץ ואי אפשר לשוחח שעות עד אור הבוקר, ואין הודעות SMSשל בוקר ולילה``אמרתי לו :``בסדר,טוב``.אז הוא אמר שהוא צריך זמן לעצמו כי הוא מרגיש שהוא נבהל מעוצמת הרגש שסחפה אותו כול כך חזק, וחבל שלא לקחנו את זה לאט יותר וזה היה כול כך אינטנסיבי, ושהוא כועס על עצמו שהוא לא עשה את הדברים בצורה שונה, שהוא רוצה להמשיך את החיים שלו כרגיל כמו שהיו ופלוס להוסיף אותי למשוואה הזו, והוא צריך לראות בדיוק איך הוא עושה את זה והוא צריך זמן עם עצמו....והוא אמר:``היום אני רוצה זמן לעצמי לשבת ערב עם עצמי ולבדוק מה קרה לי``, אז אמרתי לו: ``בסדר ,אז היום לא לשלוח הודעות ולא להתקשר לתת לך ספייס ,כן?``הוא ענה לי:``כן, בדיוק``.(ובאותו שבוע תיכננו להפגש ביום שלישי והוא הציע ביום ראשון לא הסכמתי, והספייס שהוא לקח לעצמו זה היה יום שני.)אמרתי לו:``דיברנו על להפגש ימחר(יום שלישי) אבל ניראה שאתה זקוק לזמן עם עצמך, אז אולי לא ניפגש ותיקח פסק זמן לחשוב על הדברים לבד``.הוא אמר לי: ``לא ממש לא, אני לא צריך פסק זמן בכול זאת אני חוזר לשיגרה ויש עבודה וחברים ודברים לעשות, אני לא יכול להסגר ולקחת את הזמן לעצמי ובטח אני לא אוותר על לראות אותך, אז ניפגש רגיל מחר כמו שקבענו``בשיחה אחרת אני אמרתי לו שהוא מנסה לרצות את כול העולם וזה לא אפשרי וברגע שהוא עושה את זה הוא עלול פשוט לאבד הכול מתוך הלחץ הזה של לרצות את כולם, כי תמיד יהיו כאלו שיהיו לא מרוצים, קנאים ,תמיד מישהו לא יהיה מרוצה והוא צריך להבין ולקבל את זה פשוט ולא לנסות כול הזמן לנסות לרצות את כול העולם, הוא אמר שאני צודקת,אמרתי לו שאני לא אומרת את זה סתם אלא מתוך ניסיון חיים שהייתי שם וככה זה.אמר לי :``מה אני אעשה, כזה אני``.אמרתי לו :אתה יודע שזה פוגע בי, כי אתה עושה כרגע קפיצה מאוד קיצונית מתוך קשר אינטנסיבי מאוד לתוך שיגרה שהכול מקוצץ כמעט לגמרי, הוא אמר: ``אני ידעתי שתפגעי, וזה הורג אותי שאת ניפגעת מזה אבל אין לי ברירה אחרת, חייבים לחזור לשיגרה, אני חייב להשתלט על עצמי, אני לא מרוכז, אני לא מצליח לסיים יום עבודה כמו שאני מצפה מעצמי, אני לא מפוקס אני חייב להכניס דברים לשליטה``.ואז באותו יום חשבתי על כול המערכת הזו, ולמחרת שהיינו צריכים להפגש בערב, הוא שלח ליSMS שאל מה קורה, ואמרתי לו שאנחנו חייבים לדבר.הוא התקשר ואמרתי לו כך: ``תיראה, חשבתי על הכול היה לי מלא זמן להתחבט ולדון עם עצמי בדברים, והגעתי בסופו של דבר להחלטה``.הוא אמר:``מה ההחלטה?``אמרתי לו :``שאנחנו צריכים לפרק את החבילה``הוא היה בשקט כמה דקות ואז אמר: ``אני לא מסכים עם ההחלטה, אבל אם אני אגיד משהו זה יכול לשנות את ההחלטה?``אמרתי לו :``לא, כי כבר החלטתי, אבל אתה יכול להרגיש חופשי להביע את דעתך אין בעיה עם זה``הוא אמר: ``אז אין לי טעם להביע את דעתי כי ממילא למרות שביקשתי שלא תהיי הסנגור והקטגור בהחלטות את החלטת בלעדיי אז אין טעם להגיד כלום``אמרתי לו :טוב, איך שאתה רוצה, לא מונעת ממך את זכות הדיבור``הוא שתק שוב לכמה דקות, אז לקחתי אומץ ואמרתי לו: טוב אז מה שנישאר לי זה לאחל לך בהצלחה ושתמצא את החצי השני שלך``.הוא המשיך לשתוק כמה דקות ואז אמר: ``טוב....אז ....תשמרי על עצמך``אמרתי לו :``גם אתה``וניגמרה השיחה.הפרידה הייתה ביום שלישי והיום אני עדיין מנסה להבין מה בדיוק קרה שם אחרי הכול, שידענו שאנחנו יחד לתמיד, שאנחנו החצי השני שהרגשנו את זה, ושפתאום הכול בבום התפוצץ ככה.מצטערת על המכתב הארוך, אבל חשבתי שזה יכול לשפוך אור על הקשר הזה ומה שקרה בו.אשמח לשמוע את דעתךבתודה מראשעידית.

עידית יקרה,
רצית שאספר לך מה קרה כאן. אנסה:אני מתרשם שאת עדיין לא מכירה אותו, ושהוא עוד לא מכיר אותך. אמנם הייתם ביחד שבועיים-שלושה אינטנסיביים, אבל בתנאים אידאליים, שבהם היה לו את כל הזמן אליך. כאשר התנאים השתנו, בהחלט ייתכן שהוא נלחץ על-ידי הצורך שלך באינטנסיביות, מה שהפריע לו לתפקד בעבודה, והוא היה צריך לשים לך גבולות. השינוי הזה הכניס אותך ללחץ, ובהחלט ייתכן שמוקדם מדי, ומרוב חרדות להיפגע, החלטת לקחת שליטה ולהפרד עוד לפני שאולי הוא יעשה את זה קודם.הוא מצטייר בעינייך כגבר לא עקבי, שיצר בך ציפיות גבוהות לעוצמה רגשית שמתאימה לך, ולא עמד בהן כשהגיעה השיגרה, מה שיצר בך אכזבה עצומה. את מצטיירת בעיניו כאשה רגשנית ולא יציבה, שחיה או בשמיים (כי הקשר ביניכם חייב להיות ירח דבש ניצחי – שזה אוטופי ביחסים יומיומיים) או בתהום (אם לא השמיים – אז לא כלום), ושקשה לה להסתגל לחיי שיגרה.לפי מה שאת מתארת, נראה שזה פחות או יותר מה שקרה. הדקויות, של איך ומדוע הוא נלחץ, ואיך ומדוע את נלחצת כאשר הוא התרחק קצת, פחות חשובות.