קשיים בנישואין: מהי התקווה?

שלום,
אנו בני 40, נשואים פלוס 3.
בעלי מעביר מסרים של פרידה.
הוא אומר לי: לא יכול לחיות איתך, תתעוררי, יש בינינו רק את הילדים המשותפים וזהו!!!
המצב ככה כבר תקופה ארוכה.
לפני 4 שנים עשה כך ויצא מן הבית לחודש וחזר.
כעת הגיהנום שלי חוזר על עצמו ואני במשבר.
ניסיתי לעשות הכל בעיקר לקחתי על עצמי את נטל עבודות הבית
כך שהוא לא מרים כפית, הכל, הכל, לרבות נקיונות, קניות וכו
רק כדי שלא יסבול ובכל זאת זה לא עוזר לי.
מתנהגת אליו יפה מאוד, משתפת בחוויות הילדים.
הבעיה שעכשיו ניטלים ממני כוחותי וכאילו בלעדיו אין לי מוטיבציה
לתפקוד בבית. כאילו שעצם הזוגיות נותנת לי כוחות פיזיים לכל המטלות וכעת פוחדת מהיעדר הכוחות
כי יש ילדים ממש קטנים. יש תינוק בן 10 חודשים.
אנו נשואים 10 שנים.
אישה אחרת מזמן היתה מסלקת אותו מחייה. אבל השקעתי את הנשמה.
הוא עדיין בבית וזה גורם לי לחץ כי הוא לא רק עם רגל בחוץ אלא רק עם רגל אחת בפנים.

מה לעשות? זה סרט רע בהמשכים.

תודה

ענת יקרה,
אם הנישואים האלה כל כך קשים, מה מונע ממך להיפרד ממנו? מהיכן התקווה שזה ישתפר?ואולי שאלה מובנת מאליה עוד יותר: אם המצב קשה, ואם עדיין קיימת תקווה, למה שלא תלכו לייעוץ זוגי כדי לבנות עליה ולנסות למצוא את מה שנשאר עדיין ביניכם, לפני שגם זה כבר לא יישאר? (והתשובה אינה יכולה להיות "כי כבר אין תקווה", כי תשובה זו מחזירה אותנו אל הפיסקה הראשונה שלי)