קשיים בזוגיות: תקשורת, כעסים וריחוק

שנינו מתקרבים ל 40, יותר מ 10 שנות נישואין.היא מוצלחת, יפה, חטובה, מנהלתאני בהייטק.שני ילדים בריאים ויפים.היא אומרת שהייתה תמימה בשנות ה 20, היא קרובה לשבירת הכלים.אני לא הסתרתי ממנה את המחלה. רקדנו בחתונה אבל עם השנים המחלה גורמת לנכות, אני בקושי הולך...האהבה הענקית התחלפה בשנה האחרונה לפשוט לנהל בית משותף. ישנים באותה מיטה אבל מזמן אין כלום .טיפול זוגי ארוך כשל. שנתיים ניסינו .אני יודע שאני תותח, ממשיך לעבוד במשרה מלאה עם נכות משמעותית. אני יודע שהיא תותחית, מנהלת 22 עובדים.מפחד להישאר לבד , איך בכל זאת ממשיכים?

תותח יקר,
אני לא יודע איך עובדת התקשורת ביניכם. יתכן שיש לה המון משמעות בריחוק שנוצר ביניכם, ואולי בכעסים שהצטברו. ואולי חלק מהקושי הוא בניהול הכעסים הללו.אבל אלה הדברים שאני לא יכול לדעת, ולא יכול לעזור לך בהם פרט לזה שאני יכול לומר לך – אלה הם דברים שיכולים להיות קריטיים כאשר קשה, או כאשר אנשים הופכים להיות פגיעים יותר. במהלך 10 השנים שאתם ביחד, נראה שהיא התחזקה, בעיני הסביבה ובעיני עצמה, ואתה נחלשת, פיזית, אבל אולי במקביל גם בעיני עצמך, ואולי גם בעיני הסביבה או בעיניה, כי לכאורה יש דברים שבהם העשייה שלך כבן זוג או כהורה מוגבלת, או לפחות מסורבלת יותר.האם היא אומרת לעצמה? – זה לא מה שציפיתי לו? – ואולי מכאן ה'תמימות', כי הנתונים היו לה, והיא חושבת שב'תמימותה' התעלמה מהם, והדחיקה?ואולי היא אומרת לעצמה: אני, במעמדי, ביכולות שלי, במי שאני, לא מגיע לי להיות כבולה או מוגבלת, ומגיע לי יותר? – ואז, זו אולי לא התמימות שהניעה אותה בעבר, לדעתה היום, אלא החולשה וחוסר הביטחון?מאד חשוב איך אתם מדברים על זה, אם היא יודעת להביע את הצורך הרגשי שלה כלפיך באופן שתוכל להבין אותו, ואם אתה יכול להכיל את הקושי והמגבלות שהיא מרגישה שיש לה, למרות שלכאורה אתה 'אשם' בהם, ואולי אפילו שתהיה מוכן לקבל עליך את האשמה, ולא להחזיר אותה אליה במילים 'הרי ידעת מראש', שהיא מחזירה לך ב'הייתי תמימה'. השאלה היא לא רק איך אתה, בתנאים שלך, חי את חייך במלואם, אלא גם איך היא, בתנאים שלך, מרגישה שבכל זאת גם היא חיה טוב מספיק, ולא מפסידה יותר מדי. כי ה'אשמה' היא לא עניין של אמת וצדק. אחרי הכל, זה באמת נפל עליך הרבה יותר מאשר עליה. אבל לך אין ברירה, והיא אולי רוצה שתבין את זה שבשבילה זו בחירה, ושתעריך את זה, ואולי גם שלא תיאבק בה בדברים שהיא חושבת שהם שוליים, לאחר שהיא, בתחושתה, מוותרת כל כך הרבה כדי לחיות אתך. כך שגם אם אתה לא מרגיש 'אשם', אולי חסר לה שתתנהג כאילו שאתה כזה, כסוג של נחמה לפחות, שהיא כנראה זקוקה לה (ראה גם את סיום הפיסקה הבאה).זה המון לדבר עליו, עם המון מטענים לא פשוטים אצל שניכם. אני לא יודע אם יש פיתרון קל, אבל הפיתרון של המשך החיים ביחד דורש המון הקשבה והבנה, ותחושה שלמרות הקשיים – זה בכל זאת שווה. בעיקר בשבילה, כי אתה אמנם זה שנפגע יותר ממה שקורה לך, אבל היא זו שתרגיש יותר את זה שיש לה אפשרויות נוספות, וזקוקה לפיצוי. האם אתה יכול להבין ולקבל את זה?זה לא פשוט לשניכם. אני מקווה שלא התרחקתם יותר מדי עדיין, ושתהיו מסוגלים לעשות את זה.