קשיים בזוגיות: מה לעשות?

שלום רב.
אנחנו זוג חרדי (התחתנו כחרדים אבלחזרנו בתשובהכל אחד בנפרד) הורים ל2.אני מנסה להבין אם להתגרש אולא. התקשורת בינינו לא טובה- אני ריגשית, חמת מזג, ומאוד תקשורתית וגם ביקורתי כלפי עצמי. בעלי חנון במלוא מובן המילה, אבל גם מאוד ביקורתי כלפיי.נשואים 6 שנים ואף פעם לא הרגשתי שזה זה- חשבתי שזה משהו שיחלוף.. שהקשר ישתפר.לאחר הלידה השניה קרו כמה שינויים אצלי:חשתי שאני רוצה לחזור בשאלה ושאני לא נמשכת לבעלי בשום אופן ונמאסו עליי החיים החרדים, נתקפתי בצורך אדיר בסקס ויחד עם זאת דיכאון אחרי לידה(היה לי קשה עם הילדים). אני מטופלת בציפרמיל. התחושות האובדניות שככו מעט והמצברוח יותר טוב.הקושי העיקרי שלי עם בעלי- הוא התקשורת ויחסי המין. בכל ויכוח אני עושה את הצעד הראשון בפיוס- כי חשוב לי לנסות לפתור דברים. בעלי, לעומת זאת, משאיר הכל פתוח, שותק רוב הזמן, או אומר "בסדר" ובתוך תוכו הוא עדיין חולק עליי (וזה שנוא עליי מאוד-שהוא לא אומר מה מפריע לו ואז...משום מקום הוא "מתפוצץ" עליי וזה ממש לא נעים לי)אני תמיד מנסה להסביר לו שכדאי להיות יותר ברורים בזוגיות- וחבל שתהיה לנו עוגמת נפש מכל אי הבנה קטנה. נמאס לי כבר להיות הפסיכולוגית של הזוגיות הזאת.בכל אופן- כל הבעיות שהיו לי בזוגיות עם בעלי מההתחלה פשוטהתעצמומאוד לאחר הלידה! ואני ממש שוקלת גירושים בכל הרצינות!למשל- כבר תקופה שאני מנסה לשכנע אותו שנעשה מין אוראלי אחד לשניה (הסקס איתו גרוע ביותר)..לבסוף הוא התייאש והסכים- לא גמרתי לא נהניתי, והוא כעס ש"הידרדנו" ככה (כי זה אסור הלכתית ובלה בלה בלה) ומאז כבר שבוע הוא לא נוגע בי,מרוחק ,בקושי מדבר. פעם ראשונה בהיסטוריה שלנו שהוא לא ממזמז אותי בכל פינה בבית!יש לציין- שהביטוי היחיד של האהבה שלו אליי זה רק פיזי. כשאמרתי לו שאני עם נטיות אובדניות הוא כמעט ולא התייחס. ובכלל- אי אפשר כמעט לנהל איתו שיחה- כי הוא כל הזמן שותק!!! זה מטריף!! הבנאדם לא יודע לענות בחזרה!! אין דו-שיח! כאילו הוא ילד בן שנתיים. יש לציין שאמא שלו מאוד דומה לי באופי, וגם לה קשה עם המופנמות יתר הזו שלו (איתה הוא בכלל לא אוהב לדבר)ד"ר, אני פשוט לא מבינה- מצד אחד הוא לא בוגד ולא מרביץ(תודה רבה באמת) - ומצד שני אין לי איתו כמעט כלום! יש רגעים שצוחקים ביחד,אבל אם אני כנה עם עצמי זה ממש לא מה שרציתי. האם להמשיך ולהתפשר? או לחשוב על גט? ליעוץ הוא לא יילך- הוא אמר לי. כל מילה שאני אומרת, הוא מייד נכנס למגננה ותוקף כי הוא חושב שאני באה לריב איתו. ואני נורא עייפה מזה- כי ני לא מחפשת לריב אף פעם. והוא תמיד מעניש אותי ע"י השתיקות הארוכות שלו והוא גם ככה חוזר מאוחר הבייתה. איפה הזוגיות שלי בכלל? בקושי חיים ביחד,הוא לא מבין לא איכפתי.. וכשאני שואלת אותו אם הוא אוהב אותי- הוא אומר שכן.אני הגעתי למצב שהוא כ"כ הרתיח אותי באדישות שלי שפשוט במהלך ריב גדול סטרתי לו פעמיים! אני יודעת שאני צריכה לעבוד על עצמי ואני למעלה מחצי שנה מטופלת אצל מטפלת ריגשית שמאוד עוזרת לי- הוא הזוגיות הזו מוזרה. אני כ"כ מתחרטת שהבאתי ממנו שני ילדים! בא לי לברוח או לבגוד או לא יודעת מה...אני מרגישה שכל המצב הזה- מקשה עליי לצאת מהדיכאון, אני אוכלת את הלב מקנאה שיש לי חברות שיש להן על מה לדבר עם הבעל!!אני בת 27 הוא 37 תודה מראש

עצובה יקרה,
את מדברת על קשיים רגשיים ונפשיים לא פשוטים שלך, ועל חוסר יכולת שלו להתמודד עם זה ועם הצרכים שלך. אני לא יכול לשנות אותו, אני יכול לדבר איתך. אבל אני מבין שאת גם מטופלת. כתבת שאת בטיפול רגשי, ואני מקווה שמדובר בטיפול מקצועי.את מטופלת בציפרמיל, את מאוכזבת מאד מהאינטימיות ביניכם ויש ביניכם שם קונפליקט ממשי, בין אם הוא על רקע דתי, ובין אם הוא על רקע פער בעולם הרגשי והמיני ביניכם. לא התמודדת עם הכעס שלך, וסטרת לו פעמיים. זה חמור מאד, כי זה פתח ללגיטימציה לאלימות דו צדדית ביניכם, שלא לדבר על כך שבין השורות אני יכול להבין מכך, ואני מקווה שזה לא נכון, שחלק מההתפרצויות והחיכוכים ביניכם קיימים גם מול הילדים שלכם. נפשית, זה יכול להיות לא פשוט להם, ואתם צריכים לדעת לשים גבולות לעצמכם.את הולכת לטיפול, ושם את צריכה לדון בכל הדברים הללו, עם המטפלת שלך. היא מכירה אותך הרבה יותר טוב ממני. המשיכי להעלות את הדברים שם.אני מבין את הקשיים שלך עם בן זוגך, אבל יש לך קושי להתמודד עם העולם בו את נמצאת, וכנראה עם אכזבות בכלל. אלה לא החיים שלהם ציפית, לא בזוגיות, לא בשמחת האינטימיות שחסרה לך, ואולי גם לא באופן תרבותי. אולי אתם צריכים טיפול זוגי. האם זה אפשרי?מה חסר לך בטיפול, שאת מעלה את כל זה כאן?