קשיים בזוגיות: לחץ ותקשורת

היי ד"ר חסון, נשואים שנה , ביחד כבר 3 שנים, באזורי גיל ה30.מאז הפעם הראשונה שהכרתי את בן זוגי ידעתי שקשה לו להתמודד עם כאב וקושי, כמו לכל בני האדם בעצם... אבל אצלו זה יותר קיצוני, או שאני חשה את זה ככזה כי אני יותר אחת שמתמודדת עם קשיים, היו לי לא מעט קשיים בחיים ואני מוכנה לדבר עליהם, לחוות אותם , לבכות אותם ולפעמים להתגבר עליהם ולפעמים לא. הוא מההתחלה תמיד אהב שנושאי השיחה ביננו יהיו קלילים, לא אהב להכנס לעימותים, ונמנע מלהתדיין כשהעלתי איזשהו קושי כמו חוסר הסכמה ביננו על נושאים מהותיים. עוד כשיצאנו אמרתי לו שזה מפריע לי... ושהחיים מורכבים מיופי ומקושי ושצריך להתמודד גם איתו והוא אמר שהוא יודע שיש לו את הנטייה הזו לא לדבר עם קושי כי לא יודע כיצד להתמודד ונישאנו... היום כשאנחנו יחד גרים ביחד ונשואים יש פעמים שאני מרגישה שאם יש ביננו איזשהו שיח שלא נעים מהצד שלו הוא פשוט מתנתק וזה גורם לי להרגיש שהקשר שלנו חלש ורק כשטוב לנו יחד אז הוא אוהב ומדבר וכשלא טוב הוא פשוט "רוצה מנוחה ממני" אלה המילים שלו. אני אתן דוגמא, הבוקר הוא קם עם חוסר מצברוח, טוען שזה בגלל שלא ישן טוב, אבל אני חושבת שזה בגלל שהוא יודע שיש לו משימות לעשות והוא לא רוצה לעשות אותן ודוחה אותן כבר תקופה, המשימות הן אישיות שלו שקשורות ללימודים שלו ולא לביחד שלנו, לכן כביכול אני לא אמורה להתערב... אבל כשקם אני כן שאלתי אותו מתי הוא מתכנן לעשות את זה מתוך רצון לדרבן אותו ושלא יזניח, וכששאלתי הוא פשוט הפנה את המבט לטלפון והתעלם מהמבט שלי וככשאלתי בשנית ענה בקול מנומנם "מה אמרת...?" כאילו לא שמע, יש לו ממש שיטות ילדותיות להתעלם מהבעיה. אחרי ששאלתי כמה פעמים הוא אמר שאני לוחצת ושהוא לא רוצה לדבר על זה כי זה לא נעים לו, אמרתי לו שגם על דברים לא נעימים צריך לדבר והוא כמובן לא ענה ואז פשוט ישב כל היום לראות טלוויזיה ולא עשה מה שהיה צריך לעשות ושוב דחה למחרת. במהלך כל היום הייתה ביננו אווירה מתוחה כשהוא לא פונה אליי ואני מתוסכלת ממש, כי אני יודעת שאם הייתי רק מחבקת ומנשקת אותו ורואה איתו טלוויזיה ולא מזכירה כלום לגבי הלימודים, אז הכל היה טוב ויפה. אבל אני לא חושבת שזו זוגיות מקדמת, כזו שרק טופחת על השכם מבלי לדרבן את הבן זוג לדברים שחשובים לו, גם אם לא נעים לבצע. בקיצור אני מניחה שאנחנו זקוקים לטיפול זוגי להתגבר על זה כי אני באמת עצבנית נורא, הוא מתנהג לדעתי כמו ילד קטן וזה גם מוריד לי ממנו כאדם וגם גורם לי להרגיש שרק כשהכל על מי מנוחות הקשר שלנו טוב וכשיש משהו לא נעים לדבר עליו אז הוא מתנתק, מה יהיה כשיהיו ילדים? יהיו עוד נושאים פחות נעימים במהלך החיים. אשמח עד אז לראייה החכמה שלך לדעת אולי איך עליי להתנהג אחרת במצבים האלה כדי לצלוח אותם.. תודה מראש , שבת שלום.

לילי יקרה,
תרשי לי לנסות לשנות את הניסוח שלך, ותגידי לי איך את מרגישה עם הניסוח שלי:כתבת שהוא מתקשר איתך רק "כשטוב ביניכם". ואציב כנגד זה את הניסוח: הוא מתקשר איתך רק כאשר "את לא באה אליו בטענות". האם זה מדוייק יותר?את רוצה שיעשה דברים שלא קלים לו לעשות, או שהוא חושב שהוא לא יכול, או שהוא צריך הכנה נפשית מוקדמת, ואת אולי מאיצה בו, או מלחיצה אותו עוד בדברים שגם כך הוא לחוץ מהם. יתכן שהוא מתנתק ממך כדי לשחרר לפחות את הלחץ הזה, ואם זה בא על חשבון אי עשייה, אז שיהיה על חשבון אי עשייה, כי הוא מרגיש שאם גם כך לא קל לו, אז בודאי שיותר קשה לו כשאת מפעילה עליו לחץ נוסף.אני מבין גם את המטרה שלך – לעודד אותו ולדרבן אותו כשקשה לו. איכשהו, כנראה שאת לא עושה את זה בדרך הנכונה. עובדה, הרי זה לא עובד לך, אלא יוצר מתח ביניכם – ומבלי לפתור את העניין שאותו את רוצה לפתור ממילא. אז זה לא עובד.כאשר עשיתם הסכם, שאתם מתחתנים למרות העובדה שיש לו נטייה שלא לדבר על קשיים שלו, שניכם הסכמתם לזה. אני חושב שלך יותר קשה להתאפק ולהבליג, ואז הוא מגיב בדרכו ומתרחק. יתכן שאת אומרת לעצמך: "קשה לך להתמודד עם קשיים? – אז אני אעשה לך עוד יותר קשה, כך שלא תהיה לך ברירה אלא להתמודד, כי זה יהיה עבורך הפיתרון הקל מבין השניים!" ואולי זו לא הדרך, כי את לא באמת מבינה מה כל כך קשה לו כשהוא נמנע או דוחה עשייה, ולא באמת מוכנה לקבל אותו כשקשה לו, כפי שהוא, או אולי את לא יודעת את הדרך לחזק אותו אחרת, ולא דרך הסברים למה הוא לא בסדר. את אולי לא רוצה לעשות את זה כך, אבל לפי התגובה שלו את יכולה להבין שכך הוא רואה את זה. ואולי להיפך? - אולי, לאחר התוכחה שלך, הוא אפילו רואה את עצמו כעוד פחות ראוי (אולי גם פחות ראוי לך), ומאבד את הביטחון כאשר את מראה לו את הטעויות שלו או הכשלונות שלו או חוסר ההעזה והמוטיבציה שלו. אני לא בטוח שהיית עושה את זה עם ילד, כי עם ילד את יכולה להבין שצריך גישה אחרת. יתכן קשה לך לקבל את זה עם בן זוג, וזה לא דבר שאני שומע לעיתים נדירות, כלומר, את האמירה: "אני רוצה שבן הזוג שלי יהיה גבר, אני לא רוצה ילד." אלא שקשיים וחוסר ביטחון, וחרדות, וחוסר סבלנות, וכעסים, ועוד ועוד, יש גם לאנשים מבוגרים.יתכן שבאמת טיפול זוגי יכול לעזור לכם. אולי שניכם זקוקים בתהליך הזה לפרופורציה – של מידתיות של קושי להתמודד עם קשיים, ומציאת דרכים שבעזרתן ניתן לעשות זאת באופן יעיל יותר, מחד, ומידתיות של ביקורת ודרכים לחזק את הצד השני באופן יעיל יותר מצד שני, ועם כל זאת – גם לשפר את התקשורת ביניכם, כך שתוכלו להעלות דברים שאתם רוצים לדבר עליהם, ובאופן שבו תוכלו גם לומר וגם להקשיב טוב יותר לצרכים זה של זה. אחרי הכל, חלק גדול מהמניעים שלך בתקשורת איתו נובע מהחרדות שלך (או אם את רוצה מהפחד שלך) שעלולים לקרות דברים לא טובים או לא טובים מספיק בזוגיות ובהתפתחות המשפחה שלכם, אם הוא לא יהיה חזק מספיק להתמודד עם קשיים חיצוניים, או עם החרדות שלך כאשר את רואה שהוא לא עושה זאת לטעמך. לשניכם יש על מה לעבוד, לבחון את הפרופורציות של הפחדים שלכם, וללמוד לתקשר את זה אחרת, ולהתמודד עם ניגודים ביניכם מבלי לשבור את הכלים.