קשיחות וגמישות בזוגיות

אשמח להתייעץ איתך בנושא מסויםאני בת 24 וחצי, אני יוצאת עם בן זוגי כבר שנה ו4 חודשים. אני מתייעצת כי אני מרגישה שזה לא כבר מה שהיה פעם. כבר בהתחלה היו לנו ריבים, אך לא ברמות כמו שיש לנו היום.הכרנו בתקופת הלימודים כשהוא רצה לעזור לי בכמה דברים, ואני באותו הזמן רציתי מישהו אחר ולבסוף החלטתי לתת צ'אנס לקשר בינינו ומאז זה נמשך ככה כבר כל הזמן הזה. ולאט לאט באמת התאהבתי בו, הוא בחור מקסים, חיובי ונותן הרבה מעצמו למעני ולמען אחרים.אם זאת, אני מרגישה שכאילו חסר לי משהו. כל הזמן מרגישה שהאהבה מתחילה להתפוגג לאט לאט, ואולי גם קצת המשיכה, הגענו למצב שאנחנו לא מתקרבים אחד לשני – ואולי פעם בחודש קורה משהו.התחלתי להכיר אותו הרבה יותר טוב ואת האופי שלו לאחר כמה חודשים. מעבר להיותו בחור מקסים וחיובי וכו', הוא גם מאוד שתלטן. הכל חייב להיות בדרך שלו, לפי הטעם שלו.למשל, עברנו לגור ביחד בערך שלושה חודשים אחרי שהכרנו, וזה בגלל שגם בתחילת הקשר הייתי ישנה אצלו במעונות במכללה כי גם ככה גרתי שם ויצא ככה, ולבסוף החלטתי להשכיר ביחד דירה ביישוב נחמד. ומאז התחילו כל העניינים.אספר לך גם קצת על עצמיאני מאוד מפונקת. אני באתי מבית שבו אמא שלי הייתה עושה הכל. אני התרגלתי לזה. לא ידעתי לעשות כביסה, לא שטפתי כלים, ותמיד היה לי שמקפל לי את הבגדים ושם בארון או מסדר לי את החדר. הייתה לנו מנקה בבית. וכשהתחלתי לגור לבד, פתאום זה קצת השתנה. אבל כשהתחלנו לגור ביחד, פתאום גיליתי שגם הדברים הפשוטים ביותר מפריעים לו. כמו: לחם בחוץ(הוא חייב שזה יהיה במקפיא), בקבוק מים, כביסה שנשארת בחוץ הרבה, כלים בכיור. עכשיו, זה לא רק הבית שלי, ואני מן הסתם מצפה שגם הוא יעשה דברים. אבל הוא בוחר לא לעשות ולהעיר לי שאני לא עושה ככה ולא עושה ככה ועוד ועוד.. ומחפש אותי על הדברים הקטנים ביותר. הוא החליט לקבוע בתחילת הדרך גם חוקי ברזל משלו, שאף פעם לא משאירים כלים בכיור, ושתמיד מי שיוצא מהבית חייב לסדר את המיטה בצורה מושלמת. עכשיו, אנחנו שנינו עובדים קשה, ולפעמים ממהרים לעבודה, אני לא הייתי עושה את זה בקביעות. אבל מאוד השתדלתי. בערך חודש אחרי, ירד לו מכל הסיפור, והוא הפסיק ואני הייתי ממשיכה כי זה באמת עשה לי טוב להגיע לבית כשהמיטה מסודרת.דבר נוסף זה העובדה שהוא נותן למשפחה שלו חשיבות מאוד גבוהה, ואין לי אפילו ספק שזה המקום שהם צריכים להיות בו, המקום הראשון – אבל , זה בא על חשבוני. קרה מקרה מאוד לא נחמד איתם שבו הוא אפילו לא הגן עליי, הוא האמין להם ותקף אותי במילים שמאוד פגעו בי וגרמו לי לרצות להפרד ממנו. אמא שלו חשבה שאני לכלכתי על הבת שלה, אמרתי כנראה משהו שגרם לה להבין ככה, אבל היא לא אמרה לי שהבינה אותי בצורה הזו אלא החליטה להפגע ולשמור את זה בבטן ומאז הם כמעט ולא מתייחסים אליי ומעבר לזה, לא נעים לי להיות בסביבתם.דבר נוסף שמאוד מפריע לי אצלו, זה שגם כשאני מדברת איתו על זה – על כך שהוא מאוד שתלטן, לפעמים קצת אלים מבחינה מילולית. הוא חלילה לא מקלל, אבל מאוד מתעצבן בקלות, לא מדבר איתי, או צועק, או לא מבין מה אני אומרת או שלפעמים הוא קצת מתייחס אליי כמו אל ילדה קטנה שלא מבינה כלום. אז כאשר אני מדברת איתו על זה, הוא מצדיק את עצמו, ואפילו לא מבקש סליחה על זה.דבר נוסף שקורה בזוגיות שלנו, זה שמאחר ושנינו משלמים על שכר דירה אז עולים גם נושאים כלכלים. זה בטח משהו שאתה מתמודד איתו בכל פעם מחדש, שרוב הזוגות נפרדים או מתגרשים בגלל זה, אבל זה לא ככה אצלנו. אני פשוט מרגישה שאני מבזבזת הרבה כסף על הזוגיות הזו ולא מקבלת תמורה. והכוונה לתמורה, זה הערכה מינימאלית. הוא לא מעריך את ההוצאות שאני מוציאה על שנינו, אני מרגישה שהוא לא באמת הגבר שהיה בהתחלה, שלא רצה לתת לי לשלם וכו'. זה פשוט הפך כבר מהחודש החמישי שלנו ביחד למצב שבו אני משלמת כמעט על הכל, מלבד שכר דירה וחשמל וזה הגיע כמובן למצבים שבהם אני במינוס ולא מצליחה לצאת מזה כי הוא במינוסים מאוד גדולים. והריבים הגדולים שלנו היו על מצבים בהם הוא קנה משחקי מחשב ופלייסטיישן כשלא היה לו כסף. אז זה מאוד ביאס אותי. כי זה כבר הפך להרגל.דבר שככה התחיל לקרות ממש לאחרונה, בחודשיים האחרונים, זה שאנחנו בקושי מדברים ביום- יום. הוא אומר שהוא מתבאס לדבר איתי בווטסאפ כי אני מאוד שלילית ומחפשת לריב כל הזמן, ויכול להיות שזה נכון, אבל האם זו סיבה לא לדבר איתי בכלל?וכשאני מגיעה הביתה כאילו זה לא כמו פעם שהוא מחבק אותי ומתגעגע אליי, הוא כזה מאוד רגיל אליי, ולרוב אני רואה אותו ישן או משחק ומתעלם מקיומי. ואז אני כמובן מתעצבנת כמו כל אישה טיפוסית כשלא מתייחסים אליה.הייתי רוצה שדברים ישתנו. בגלל החוסר זמן אני מרגישה שאין לנו את האופציה להשקיע ביחסים שלנו. הוא מתעצבן עליי שאני לא מסוגלת לקום מוקדם מספיק בבוקר כשאני עובדת ערב כדי לעשות משהו למען הבית, ולפני יומיים אפילו העליב אותי שאני לא יודעת לנהל בית כמו שצריך ומה יהיה בעתיד . אני באמת מרגישה שאני לא עושה מספיק, אבל לא תמיד יש לי את האופציה. ואני לא יודעת מה לעשות בנושא הזה. אני מאוד רוצה שיהיה לי זמן יותר כדי שכל פעם שהוא יחזור הביתה יהיה לו אוכל חם וטעים, אבל העבודה לא מאפשרת לי את זה ולכן רוב הזמן אני מגיעה הביתה בשעות מאוחרות שלא מאפשרות לי להכין לו משהו או לפנק אותו בצורה כזו או אחרת.

מאמי יקרה,
אני מבין שקשה לך. המעבר למגורים משותפים הוא מבחן משמעותי לזוגיות, שכן בזמן הזה ההרגלים השונים עוברים ניסיון להתחבר ביחד, וכך גם נמדדת היכולת להכיל את ההבדלים, ולהתמודד עם אי הסכמות. אני לא יודע עד כמה משפיעה עליו הרגישות שלך, ואני לא יודע עד כמה בא לידי ביטוי הפינוק שאת רגילה אליו, ואולי לכן אי עשייה. אבל את מספרת יותר במפורש על הקשיחות שלו, ועל הצורך שלו שדברים יתנהלו בדרך שלו, ועל חוסר היכולת שלו להתגמש. האם זה הטבע שלו, ולא ראית זאת כל עוד לא היו קונפליקטים ביניכם קודם? האם האגואיזם שלו בכלל, ובהתנהלות הכלכלית שלכם בפרט קשור ליאוש שלו ממה שקורה ביניכם להבנה שלו שממילא הקשר שלכם לא משהו, כך שאם אתם עומדים להיפרד ממילא מתישהו, אולי, אז למה להיות נדיב ולהשקיע בשוויוניות כשאפשר בלי? - אני לא יודע. אבל ברור שאתם מתקשים בנתינה, ואתם מתקשים בגמישות - וכרגע באמת מבלי להטיל אשם בך או בו - זה הרי משהו שאת יודעת להעריך הרבה יותר טוב ממני. אני כרגע אומר משהו על המערכת, שהיא הזוגיות שלכם.עם כל זה, אני שומע ממך רצון טוב שזה כן יעבוד. התחושה שלי, המאד ברורה, היא שאתם זקוקים לעזרה. עצם העובדה שאת רוצה את הקשר הזה למרות הקשיים, היא זו שנותנת בי תקווה ששווה לעשות את המאמץ. אנא ראי את הדף שלי עלייעוץ זוגי בתחילת הדרך.