קריירה מול נישואין: דילמה אישית

שלום,
אני בת 25, לומדת לימודים בתחום העיצוב , נשארו לי עוד שנה וחצי לסיומם. הלימודים האלו הם החלום שלי מגיל צעיר, תמיד ידעתי מה אני רוצה ללמוד והיכן, הכנתי את עצמי עוד מזמן התיכון ללימודים אלו, תרגלתי, לקחתי שיעורים פרטיים, זה היה הדבר היחיד שרציתי וחלמתי, ומשאת נפשי הייתה תמיד להגיע לטופ, לעבוד בחו"ל באחד המקומות הנחשבים ביותר ותמיד האמנתי שאצליח לעשות זאת וכל מעשיי היו מכוונים למטרה הזו. התקבלתי למקום מבוקש מאוד בארץ הנחשב מאוד גם בחו"ל במטרה לסיים את הלימודים פה ולעזוב אחריהם לחיות כמה שנים באירופה או בארה"ב, להתקדם, להגיע גבוה למקום שבו אוכל באמת לממש את עצמי ולחוש גאווה וסיפוק. אף פעם לא שללתי גם את האפשרות אף להשאר לחיות בחו"ל לתמיד (יש לי אזרחות). בתחום הזה אי אפשר להגיע יותר מדי רחוק פה בארץ, בעוד שבחו"ל ההזדמנויות הן עצומות.הבעיה החלה כאשר לפני כשנה פגשתי את מי שהיום חבר שלי, שאחרי פחות מחודשיים להכרותנו כבר ידענו שנינו שאנחנו רוצים להתחתן בעתיד. אנחנו כבר יותר משנה ביחד והקשר שלנו מדהים! הדבר היחיד המעיק עלי הוא הידיעה שבעוד שנה אני אצטרך לקבל החלטה בלתי אפשרית ואצטרך לבחור אם לוותר על חלום הילדות שלי ולהגשים את הקריירה שתמיד חלמתי עליה (ואני יודעת שאם לא אגיע להגשמת חלומותיי או לפחות אנסה- תמיד אהיה מתוסכלת וארגיש מפוספסת) או להשאר בארץ איתו (יש לו כאן עבודה מבוססת וקבועה בתחום שלו, ולטענתו אין לו מה לחפש בחו"ל.) רוב הזמן אני מנסה לא לחשוב על זה, כי זה עוד רחוק, כביכול, ואין לדעת מה יקרה עד אז. אבל זה מתקרב. ישנן החלטות שאני צריכה לקבל בקרוב, לחפש, לשלוח קורות חיים וכו'. המחשבה על העתיד שתמיד חלמתי עליו שיכול להתגשם בקרוב מרגשת אותי מאוד! ומצד שני יש את מה שתמיד מעכיר את הרגשתי, כשאני נזכרת במה תהיה כרוכה ההחלטה הנוראית הזו, כשאני יודעת שבשביל לקבל אותה אצטרך, כנראה, לוותר על אהבת חיי.בינתיים אנחנו לא ממש מדברים על הנושא כי נראה שאין פתרון וכביכול יש עוד זמן, (ועוד לא התקבלתי לשום מקום בחו"ל, אבל אני יודעת שכשיגיע הרגע אני אתקבל), והעלאת הנושא רק מביאה אותי למצב של בכי ותסכול והוא לא ממש יודע מה לומר כי זו הרי בחירה שלי. אני לא יודעת מה לעשות..

עינב יקרה,
כאשר יש שני צרכים חשובים ומנוגדים, זה אכן לא פשוט, כי אחד מהם נפגע. אבל הרשי לי להיות קצת פחות קונוונציונלי בחשיבה. את רוצה קריירה, ו"הגשמה עצמית", משהו שייתן לך גם עצמאות וגם פרנסה טובה, וגם הערכה שלך ושל אחרים, מקצועית וחברתית. זה משהו שאם הוא מצליח, הוא הולך איתך לכל החיים. נישואים, כפי שאת יודעת, גם כן, אם זה מצליח, זה הולך איתך לכל החיים. אלא שגם חתונה עם הרבה אהבה ותקווה, לא תמיד תהיה לכל החיים.ובצד המחשבה הזו, חולפת בי גם מחשבה אחרת, שנעורה בי בעיקר כאשר את כותבת שזו בחירה שלך, כאילו שהיא שלך בלבד. למה בעצם? כלומר, האם אין זו גם בחירה שלו, באותה מידה, לצאת איתך לחו"ל, אם תרצי לפתח שם קריירה, או להישאר פה בלעדייך?הוא אומר שאין לו מה לחפש בחו"ל. אבל גם לך אין מה "לחפש" בארץ, ובודאי שלא באותו קנה מידה של הצלחה...אני יודע שלא פתרתי לך את הדילמה. אני הרי לא יכול. אבל הרחבתי לך קצת את היריעה.