קצת פסיכולוגית

שלום,
אני בת 28, והתחתנתי לפני 3 חודשים. לי ולבן זוגי (באותו גיל) מערכת יחסים די טובה בכל הנושאים למעט נושא אחד מאוד מאוד בעייתי. אני קצת חסרת אונים לגבי הנושא כי הוא לא ממש משתף פעולה בנושא, אפילו בשיחה פשוטה.לפני שהתחתנו קצת חששתי מזה שהוא לא כל כך סבלני לילדים ושלא עושה רושם שהוא רוצה בקרוב.. ואמרתי לו שזה קצת מטריד אותי, והוא אמר שאין מה לדאוג ויכול להיות שזה יהיה לפני שאצפה בכלל וכו' וכו'.אני מנסה לפעמים לדבר איתו על הנושא ואני לא מתכוונת על להביא ילד היום, אבל הנושא עולה עבורי בטבעיות כשיש מקרים שצריך לחשוב על זה.. למשל , אני שוקלת להחליף מקום עבודה, וציינתי בפני בעלי את האפשרות שאם אשאר שם עוד חצי שנה, ואז אעבור למקום אחר אצטרך לעבוד שם לפחות שנה כדי שבכלל אוכל לחשוב על זה..מה שאומר שבמקרה הטוב בעוד שנתיים וחצי רק נוכל להביא ילד..כמו כן, היתה לי איזו שהיא בעיית נשים שלא אמורה להשפיע על כניסה להריון, אבל אי אפשר לדעת בכל מקרה אם ילך חלק או לא.. ובנוסף, הוא אומר שהוא רוצה 3-4 ילדים.אין לי מושג בדיוק מתי.. כי גם לי יש קריירה ואני לא מתכוונת להכנס כל שנה להריון או ללדת בגיל מאוד מאוד מאוחר, הייתי מעדיפה לסיים עם לידות בגיל 35 לערך, אני לא רוצה להיות גם אמא מבוגרת.בכל מקרה, אמרתי לו היום בערב אם אפשר לדבר איתו בסבלנות, למרות שזה לא הנושא החביב עליו.. אמרתי לו שאני לא מדברת על עכשיו אבל שנראה לי עוד שנתיים וחצי שזה הרבה זמן.. אז התשובה שלו הייתה "רגע, אז מה את רוצה ממני עכשיו?" , ממש נפגעתי מזה, הוא לא רואה אף פעם כמה צעדים קדימה, לא היה לי מה להגיד מרוב שנפגעתי אמרתי שום דבר ואז מצאתי את עצמי מול המחשב והנה אני כותבת לך..בלתי אפשרי לדבר איתו על הנושא, זה ממש מפחיד אותי, אני שומעת על כל כך הרבה מקרים שזה לא הולך כזה חלק, ואני לא רוצה לדחות את זה לעוד המון זמן. זה גם הגוף שלי, וגם מה לעשות אי אפשר אח"כ להחזיר את הזמן.אני מאוד מוטרדת מהנושא ולא יודעת איך להתמודד עם זה, כי זה "הנושא האסור" לשיחה אצלנו, הוא פשוט לא מצליח לדבר על זה גם אם מאוד יתאמץ, זה כנראה רחוק שנות אור ממנו.אודה מאוד לעצתך...

לים יקרה,
הקצר שלך בתקשורת עם בן זוגך, מזכיר קצת, למרות הנושא השונה, את הקצר שלmבתקשורת שלה עם בן זוגה. אני מפנה אותך לשאלה שלה ולתשובה שליכאן. הוא כנראה נלחץ בעניין הילדים וקשה לו לדבר על זה. ולכן, אם את אומרת לו שאת מתכננת זאת לעוד שנתיים וחצי, אז מבחינתו – למה לדבר על זה עכשיו, כלומר, למה להלחיץ אותו בנושא שהוא לא רואה את עצמו נכנס אליו עכשיו. זה שהוא רוצה 3-4 ילדים לא אומר שהוא רוצה אותם עכשיו. יכול להיות שמבחינתו שיגיעו גם עוד חמישים שנה. כמו המשיח, לפי לייבוביץ', שאומר שהוא לעולם "יבוא", כלומר, תמיד בזמן עתיד ולעולם לא בהווה. לכן, עוד הרבה לפני שתדברי איתו על המתי (ויש לך זמן), את צריכה להבין את המדוע. כלומר, מה בדיוק מלחיץ אותו בעניין הזה. וככל שתהיי פחות לחוצה בעצמך (אני מניח שמה שמפעיל אותך זו החרדה שהוא בסוף לא ירצה, ואז את "מבזבזת" כמה שנים), כך יהיה לך קל יותר להבין אותו. את צריכה, בשביל זה, להיות קצת פסיכולוגית, ולנסות לפתוח אותו בעדינות ובהדרגה. ואני יודע שזה לא קל. אבל אף זוגיות אינה "קלה" אם לא יודעים להיות בתוכה קצת פסיכולוגים.

זהו ששנתיים וחצי נראה לי המון זמן, אני הייתי רוצה קודם לא עכשיו אבל נאמר עוד שנה - כלומר ללדת בגיל 30. מה לעשות אני לא נעשית צעירה יותר, ואם יתכן שמבחינה פיזית עלולים להיות סיבוכים אז למה לקחת את הסיכון הזה. חוצמזה שאם הוא מעוניין בהרבה ילדים איך זה מסתדר עם הזמן... אולי מבחינתו זו לא בעיה שאכנס כל שנה להריון, אבל לי זה לא מתאים.. ואני ארצה קצת מרווח .אני מנסה להיות קצת "פסיכולוגית", וגם דיברנו על זה מאז שכתבתי לך , אבל הוא אומר שצריך לחכות עד שהוא ירצה.. ואני חוששת שזה יקרה עוד הרבה זמן..

לים יקרה,
כתבת לי מכתב ראשון, ולא הבנתי ממנו מתי את רוצה להביא ילדים. גם במכתב השני התמונה לא לגמרי ברורה. אם הוא קצת חושש מזה, ואת לא לגמרי ברורה לעצמך, לא פלא שהוא ינצל אי בהירות כדי לדחות את הדיון. זה החלק שלך עד כה. אם הוא דוחה את ההחלטה, גבשי לעצמך תמונה ברורה הרבה יותר, ואז תלחצי להשיג אותה. לא תצליחי בזה כל עוד את עצמך אינך החלטית.לגבי החלק שלו, אם הוא הופך הפעם להיות ברור יותר, כלומר – שצריך לחכות עד שהוא ירצה, שזה בעצם די לא ברור, אתם זקוקים לשיחה הרבה יותר רצינית, כדי לדעת מה צריך לקרות כדי שהוא ירצה. שיחה של יומיים לא מספיק. היא הספיקה לך כדי לדעת שהוא דוחה אותך באופן יותר נחרץ, מה שאומר שלא היית מספיק "פסיכולוגית" אלא שהלחצת אותו עוד. במקום זה, היית קודם צריכה להבין מדוע הוא דוחה את ההחלטה או מדוע הוא רוצה לחכות? מה מפחיד אותו בילדים? בלי שתביני אותו, לא תוכלי לדעת מה באמת הבעיה, ואיך אפשר לפתור אותה. ואם את לא יודעת לעשות את זה לבד, לכו לייעוץ זוגי.