קלקלה ואופטימיות בזוגיות

שלום,
אני נשואה שנים רבות,ילדים בוגרים. בשנות הארבעים המאוחרות .אני דוקא בסדר עם המראה שלי,לא שמנה ולא רזה,נחשבת לנשית ומושכת .לאחרונה בעלי גילה ירידה ברצונו באינטמיות.הוא אמר שזה משהו בו.שיש לו ירידה בצורך למין.לא העקתי בעניין גם בגלל שיחסינו למודי עליות וירידות והרבה מריבות.לאחרונה היינו בארוע של משפחתו אותה אני מכבדת בנוכחותי למרות שהוא לא מגיע למשפחתי לבקר. בארוע רקדו שתי בחורות ואחיו והוא ממש הפגינו התרגשות יתר,חלופי קריצות וצחוקים כמו נערים צעירים. כשיצאנו הערתי שלדעתי זה לא התאים לבת מצווה כל הריקוד המיני הזה .אז בעלי הדהים אותי בהתנפלות נוראית ואמר לי שאני קנאית,שאני משטרת המחשבות שלו,שזה לא מתאים לגילי,שכן,שהוא התרגש מהבנות עד כדי רצון לקיים איתן יחסי מין.אני לא רוצה להעלות כאן את מלותיו המדויקות כי זאת בושה.נפגעתי והייתי בשוק.אמרתי לו שאני לא מוכנה לדיבור משפיל כזה.הוא המשיך ואני לא וויתרתי.אמרתי לו שלדעתי הוא מנסה להנמיך אותי ולפגוע בי ושזה לא יקרה.בסוף הוא התנצל אבל נשארה עננה קשה מבחינתי.יש הבדלי מנטליות.אני חוששת להזדקן עם האיש הזה.מה יקרה כשבגיל שישים אני אחטוף את זה ואז כבר לא ארגיש יפה ומושכת.כאילו שהוא מנצל את זה שלגבר יותר קל.שההתבגרות שלו פחות קריטית.אודה לך על תגובתך.

ליאת יקרה,
יכול להיות שבדיעבד הוא הרגיש נבוך מההתעוררות הזו שלו בארוע הזה, או בכך שנתפס בקלקלתו, מה עוד שלכאורה היתה לו לגיטימציה לנהוג כך כי אחיו היה לצידו ובראש שלו. סוף סוף הוא מרגיש לכאורה כאילו נעוריו מתחדשים, ואת מקלקלת לו. אולי לכן היציאה הבלתי צפויה הזו.כולנו מתבגרים, ואחר-כך מזדקנים, ואין מה לעשות כנגד העניין הזה כשלעצמו. אפשר לעשות משהו בעניין המשיכה, והוא להעמיק את החלק הרגשי שביניכם, את הנינוחות, את הרצון הטוב ואת האמפתיה והקירבה זה לזה, כך שההופעה הפיזית המשתנה הופכת להיות חלק טבעי מכם, ורק ברקע היחסים שביניכם ומשמעותית פחות.גם אם את חוששת ממה שיקרה בעתיד, את לא יכולה לדעת מה באמת יקרה, וחלק ממה שיקרה הוא גם בידייך. אתם שנים רבות ביחד, התרגלתם זה לזה, בדרך כלל גם יש טינות קטנות באשר לדברים שלא הלכו או שהתעמתתם בהם כי לא הסכמתם עליהם, ואולי גם לאופן שבו עשיתם זאת ובאשר לאכזבות מדברים שרציתם ולא התממשו. מה שבידיכם הוא להתקרב מחדש. זה גם מה שמידה לא מעטה גם בידייך, הרבה יותר ממה שאת חושבת. שזה אומר גם שככל שתפחדי פחות ממה שאולי יקרה, כך גם תקטיני את הסיכוי שאותו משהו לא טוב אכן יקרה. ככל שתהפכו את היחסים שביניכם ליותר רכים ונעימים, ולהניח בצד את המרירות ולא לתת לה לחדור לזוגיות, כך גם הקירבה הפיזית שביניכם תגדל, כי גם תקלי עליו את ההתקרבות. כשאת לא מאמינה בו יותר, אני יכול להבטיח לך שזה לא יקרה. זה משהו שמידה רבה בידייך, אבל אולי דורש שינוי רגשי והתאמה רגשית, ובעיקר פחות פחד, ויותר אווירה אופטימית והתמסרות זה לזה.

לאורן תודה על תגובתך. אם כי אני חייבת לציין שאין שום התייחסות לתחושת ההשפלה שחוויתי.לקושי להיות כעת עם האדם הזה שאמור להיות לצידי אך פגע בי כל כך בשביל שתי בחורות שאינו מכיר. לי זה נראה יותר בקטע של צורך לשלוט ולהשפיל ולא בחורון שנתפש בקלקלתו. כך נהג בעלי גם בירח דבש שלנו למרות שאז הייתי אני הבחורה הנערית החטובה.לכן לגיל אין משמעות.אלא לאופי רע לדעתי וליכולת להתאכזר לקרובים אליך ביותר.אכן,אני זועמת. צר לי, אך איני מקבלת את תשובתך.יש בה מסר של :תהיי כנועה ונעימה למרות כל מה שיאמר לך.תודה בכל אופן.

ליאת יקרה,
אני לא חושב שבאיזה שהוא מקום כתבתי לך להיות כנועה. כן כתבתי, בתשובה לשאלתך על יחסים ומשיכה בגילאים המאוחרים, שהפיצוי לכך הוא רצון טוב, נינוחות ותחושת קירבה. אני באמת מאחל לך את אלה.במכתבך הראשון, התייחסת בעיקר לעניין כאל ארוע חד פעמי, שהוא גם התנצל עליו גם אם לאחר ויכוח קשה, ולא היתה לי סיבה לחשוב שיש כאן פגיעה מתמשכת, מעבר לריחוק שיש לאחרונה ביניכם. לריחוק הזה יכולות להיות סיבות שונות, שכדאי לבחון אותן, וחשבתי שקרוב לבבות ונינוחות יכולים להועיל. לכן,כאמור, התייחסתי אל הארוע הזה כאילו הוא ארוע חד פעמי.עכשיו, לפי מכתבך השני, אני מבין שזה לא המצב, ושבעצם מדובר בגבר בעל אופי רע, אשר יכול להתאכזר גם אל הקרובים לו ביותר. אם כך הוא, נראה כאילו החיים לצידו עד היום היו לעיתים מאד קשים. אז למה את עדיין איתו, בעצם?

אכן, זאת השאלה.אני מניחה שאני איתו מתלות, כלכלית,נפשית,חוסר בטחון ואופטמיות. ולא מהסיבות הנכונות.תודה לך על התייחסותך.

ליאת יקרה,
אם כך, יש שתי אפשרויות, האחת היא לאסוף את הכוח להיפרד, ואם צריך, אז אולי להעזר בטיפול. זה כמובן תהליך לא פשוט, שדורש החלטה קשה שתשפיע גם עליך וגם על אחרים, כמו גם תכנון ואומץ.האפשרות השניה היא להישאר במצבך הנוכחי. ובהחלט יכול להיות, על פי כל השיקולים שעשית עד היום, שזו אולי גם הדרך הנכונה עבורך. את היא זו שיודעת מה נכון יותר טוב מכל אחד אחר. ואז נותרת השאלה העיקרית: איך מתמודדים עם זוגיות שכזו? כלומר, גם אם נניח שבמצבך הנוכחי להשאיר את המסגרת הנוכחית זה באמת הדבר הנכון: מהי ההרגשה שלך ודרך התקשורת וההתנהגות שלך שיכולים לעזור לך לקיים את עצמך בתוך זוגיות שכזו, ומהם הדברים שיאפשרו לך להפוך אותה לנוחה ביותר שאפשר? - ואולי בעצם השאלה היא מה איפשר לך עד היום להפוך את חיי המשפחה שלך להכי פחות בלתי נסבלים? איך את עושה את זה?