קירבה זוגית: איך לרכך התנגדות?

שלום
לך,אני נשואה שנה וחצי ללא ילדים,אני טיופס שמאוד זקוק למילות אהבה וחום,תמיד דימינתי את הנישואים כדבר שהוא חום ואהבה,הבעיה אצלי ואצל בעלי זה קצר בתקושרת,הוא גבר מאוד נשקיע בכלכלת הבית ודואג לי ולבראתי ולחמימות שבתוך הבית בכללי,אך מבחינת חום ואהבה,אין,לדוגמא אני אומרת לו אתה אוהב אותי"?הוא עונה אתה יודעת שכן ",ואני בסה"כ הכל רוצה לשמוע אני אוהב אותך,או שהוא מגיע מהעבודה אני רגילה לתת את השקט ולא להיות קרציה" כמו שמכנה אותי,ואחרי שקם משנתו אני מחכה ליחס,אבל אז הוא במחשב או בטלויזיה או משחק עם הכלב,אני יודעת שבתוכו הוא אוהב אותי,אך אני חושבת שאנו הנשים זקוקות לחום,אצלנו כבר מזמן אין נשיקות צרפתיות,למרות שהמין מצוין,אך מבחינת חום ואהבה חסר לי,קשה לי לדבר איתו,כי הוא אומר שאני תמיד מתלוננת ומתעסקת בטפל,אותי מרגיז ,שהוא לא יוזם יציאות והכל תלוי בי ביוזמה שלי,חסר לי שאני לא מחוזרת,בשיחה הכי רצינית שלנו שיזמתי",אמר כי עלי לראות תדאגה לי ולבית ובכלל לראות לאן הגענו יחד ואנו הולכים לצימרים וסרטים,ומה אני בוכה,שאראה איך חברות שלי לבד,והיו רוצות להגיע למה שיש לי,האם הבעיה היא אצלי,האם אני חיה בזוגיות דמיונית,האם עלי להפסיק להיות נוניקית,?האם לא כל הזוגות מתנשקים צרפתית אחרי הנישואים,האםכך זה בשגרה,מה אתה מציע,לציין כי בעלי הוא מאז ומתמיד טיפוס סגור ומידי פעם מראה חום ואהבה לעיתים רחוקות זורק מילה טובה ממש רחוקות,אני חוששת שאולי הבעיה אצלי,הראש אומר שכן,אבל הלב שלי שואף לאחרת,אילו היה פעם בה מחבק אותי זה היה פותר הכל,אולי אני בתוכי אדם חסר בטחון?לציין כי אני אדם מאושר בעבודה ומנהלת יפה תבית,אך מבחינת הקשר איתו מאוד מרגישה בודדה ולבד,יעוץ בטוח הוא לא יהיה מוכן כי הוא לא מאמין בכלל שיש בעיה,הוא חושב שאני הבעיה,ותדע שאני אוהבהת אותו ומוכנה לשנות המון בי למען הזוגיות שלנובבקשה עזור לי בפרוט,,,,אלומונית,,

אלמונית יקרה,
לצערי, לא אוכל לעזור לך "בפרוט", כי המסגרת והזמן לא מאפשרים. בשביל עבודה יסודית יותר וכדי להגיע לתובנות עמוקות יותר ומקיפות יותר, צריך יהיה להגיע לפגישות אישיות. אבל כללית, אפשר לזהות בצרכים הלא מסופקים שלך כמה מרכיבים. האחד, והמרכזי שבהם, הוא הפגנת חום וחיבה וקירבה אינטימית. קשה לו, לבן זוגך, לתת אותם, וזה המצב של לא מעט גברים, ופה ושם גם של נשים. זה לא שהוא מונע ממך בכוונה את אלה, אלא שבאמת קשה לו. זה משהו שאפשר לשנות, אבל במידה. אחד הקשיים שלו הוא התחושה שזה מעצור, ושהוא לא מגיב ללחיצה על כפתורים. לא פעם המחסום הזה משתחרר, לאחר טלטלה רגשית חזקה מאד, ולפעמים הוא משתחרר בהדרגה, ועם הזמן. עוזר יותר להרגיל אותו בהדרגה לקירבה אליך, ועוזר פחות ללחוץ עליו, כי זה בדרך גלל מגדיל את המחסום הרגשי, בשל התנגדות שזה יוצר. ההתנגדות להיות מופעל על-ידי לחיצה על כפתורים יכולה להיות משמעותית ביצירת קושי לפתור את העניין.ומה שכל זה אומר הוא שצפוי שאם יהיה שינוי הוא יהיה איטי, וככל שתשלימי עם הרעיון שאת מקבלת אותו כפי שהוא, כך יהיה לך קל יותר לרכך אותו בהדרגה. קצת אבסורדי, אני יודע.