קינאה בזוגיות: למה את מקנאה?

שלום רב,
יש לי חברה שהיינו בעבר החברות-הכי-טובות, ועם השנים, הארועים והמרחק הפיסי, הקשר קצת התרופף.שתינו היינו ללא חבר רציני בכל התקופה שהיינו חברות. קשרים מזדמנים פה ושם. היא גדולה ממני בשנתיים, (28) לא הכרנו כילדות מהתיכון או משהו כזה. תמיד היינו צוחקות על הקטע של החתונה שלנו, איך ץיראה המסיבת רווקות, יך נגדל את החילדים באותו גן ושטויות כאלה.לאחרונה היא הודיעה לי שהיא מתחתנת. זה לא היה מפתיע, היא יצאה עם הבחור זה זמן. העניין הוא שמאוד קשה לי לפרגן לה על החתונה, ועכשיו אני מתחילה לחשוב שהיא חשה בזה, למרות שאני מנסה להסתיר את זה. ממש רע לי עם זה. היא אמורה להיות החברה הכי טובה שלי, אני אמורה לתכנן את מסיבת הרווקות שלה בשמחה, ובמקום זה אני עסוקה בלחשוב איך זה שהיא מתכננת חתונה "כמו כולם" למרות שהיינו צוחקות על כל אלה שמוציאות כסף "על שטויות", ועושות באולם ענק, ומתלהבות שיראו אותן כשהן נכנסות לאולם... והיא עושה את הכל!.. אני כאילו עסוקה בלהרגיש שהיא "בגדה" בי בזה שהיא בסוף "כמו כולם"... ומוציאה מיליונים על שמלה וטבעת, למרות שכל החיים דיברנו על כמ זה טיפשי... וכל היום עם החבר שלה ואני לא יכולה להיפגש איתה רגע לבד...מיותר לציין שאני לא יוצרת עם אף אחד, אבל אני לא חושבת שאם כן, הייתי מגיבה שונה.קצת קשה לי להביע את עמדתי, אני מקווה שהיא ברורה. ממש רע לי עם זה, חשבתי לדבר איתה אבל אני חוששת שהיא תעלב..תודה

קנאית יקרה,
תראי, רע לך עם זה בצדק (כי היית רוצה לפרגן לה), אבל תחושת הקינאה שלך היא תחושה טבעית. אלא שאת לא מקנאה בה. את מקנאה במצב שבו היא נמצאת, וגם את רוצה. וכן. גם עם הטבעת והשמלה, היית מתחלפת איתה. אני חושב שאת כן שמחה בשבילה, אבל עצובה מאד בשבילך. אבל כשהיא כל כך שמחה, יכול להיות שיהיה לה קשה להקשיב לכאב שלך, בדיוק כפי שלך קשה עכשיו להקשיב לשמחה שלה. הניחי לה עכשיו, והיי שמחה בשבילה רק כמה שאת יכולה. ואם לא תהיה לך ברירה, תגידי לה שאת מאד אוהבת אותה ורוצה מאד שהיא תהיה שמחה, אבל גם שאת עצובה בשבילך.