קונפליקטים בקשר: חתונה והורים

שלום
ד"ר,אשמח לעצתך...בן הזוג שלי הציע לי נישואין, הצעה שמאוד חיכיתי לה. אנחנו גרים יחד שנה (בני 29 ו27) והרגיש לי שזה הזמן המתאים.מאז ההצעה, מבחינתי, הכל רע.בהתחלה לא היה לנו ברור איך אנחנו רוצים להתחתן, אבל מאז עברו חודשיים ועדיין הדבר לא ברור לנו.ראינו כמה אולמות חתונה, יצאנו מהם ללא החלטה לכאן או לכאן.ההורים שלי לחצו שנסגור (והפסיקו כי הבינו שאין התקדמות),ההורים שלו אמרו "תעשו אירוע קטן שנה הבאה", בלי שביקשנו בכלל עצה.אני במצב רגשי לא טוב..והוא לא שם לב למרות שכמה פעמיים ניסיתי להסביר לו.אני נפגעת מכל דבר. נגיד זה שההורים שלו הציעו שנתחתן שנה הבאה פגע בי כי למה שהם ינהלו לי את הלוח זמנים?? ואם אני רוצה להכנס להיריון עוד חצי שנה, למה שזה ידחה בגלל שלהם מתאים שנתחתן עוד שנה??אני נפגעת מזה שהוא לא אקטיבי בנוגע לחיפוש האולם, הוא אמנם בא איתי לראות כמה אולמות, אבל השבוע לא הלכנו לראות בכלל וזה מעצבן אותי - מה רק כשאני אציע ללכת אז נלך?? זאת משימה משותפת של שנינו.אני כל כך מתוסכלת שכבר הצעתי שלא נעשה אירוע, שדיי אני לא רוצה את הכאב ראש הזה עליי. שפשוט נלך נרשם נתחתן וזהו. כל מה שהיה לו לומד זה "יהיו אנשים שיתאכזבו מזה" - אז שיתאכזבו! או שיארגנו לי את החתונה כי בשבילי זה פשוט עול.אני לא נרדמת בלילה.שואלים אותי על החתונה כמעט כל יום וכל יום אני קצת יותר נשברת מבפנים.אני מתחילה לפתח מחשבות שליליות על הקשר שלנו - בסגנון של אם אנחנו לא מצליחים לארגן את זה איך נארגן דברים אחרים כמו רכישת דירה, גידול ילדים?זה מאוד מעציב אותי..במקום שזאת תהיה תקופה מאושרת שלי אני נעצבת כל יום יותר ויותר...כשיש לי משימה אני אוהבת לסיים אותה כמה שיותר מהר... אני לא יכולה עם כל ההמתנה הזאת והחוסר מעש.ניסיתי לקחת צעד אחורה השבוע אחרי שבסופש דיברתי איתו ואמרתי לו שזה מעיק עליי ושינסה לקחת על עצמו את הארגון.אבל לא קרה כלום בשבוע הזה.. וזה משגע אותי.מה אתה חושב שאני צריכה לעשות? :(תודה מראש..

במהלך הקשר הזוגי, יש כמה מקומות שבהם עלול הקשר להיפגע ולהיתקע, כי נוצרים בהם ניגודי עניינים. הראשון שבהם הוא החתונה. אולי אתם צעירים מדי, אולי אתם תלויים וקשורים מדי להורים, ואולי המאמץ של ניהול וקבלת הרבה החלטות קשה לכם.אחרי הכל, חתונה היא טקס. אם הטקס הזה מאד משמעותי להורים שלך או שלו, כי הם רוצים לנצל אותו ליחסי הציבור החברתיים שלהם או כדי להראות לחברים שלהם עד כמה הם מוצלחים ומצליחים, הם ילחצו להגיע לטקס שיראה את ההצלחה הזו. זה לא חייב להתאים לכם. האם אתם יכולים להתמודד עם זה?מנגד, גם אתם שם, וטקס שכזה יכול להיות חשוב גם לכם, ולא בהכרח באותו אופן. האם אתם יכולים להתמודד עם ההורים שלכם כדי להשיג את מה שאתם רוצים? האם אתם יכולים להתמודד עם הבדלים בציפיות בין ההורים שלך להורים שלו? האם אתם יכולים להתמודד עם לחצים מהסוג הזה?והאם אתם יכולים להתמודד עם לחצים של ניהול מערכת מורכבת כמו קבלת החלטות עם מרכיבים שונים, כמו העלויות, איכות האוכל, המיקום ואיכותו, המוזיקה, הצלמים, אופי הטקס הדתי, ועוד ועוד. על כל אלה יש ניגודי עניינים בינך לבין הורייך, בינך לבין הוריו, אולי גם בינך לבין בן זוגך, ובעיקר אם הוא נלחץ על ידי הוריו. הלחץ מאד גדול, ויתכן מאד שזה לא בשבילך. אם את מנסה להעביר את זה אל בן זוגך – יתכן מאד שזה גם לא ממש בשבילו. ואולי לא בהכרח מאותן סיבות. כי הוא פשוט לא איכפת לו, או שכן אכפת לו בגלל הלחצים מצד הוריו, גם אם לא באופן אישי, והיה מעדיף להעביר את הניהול הזה אליך, או אל הוריו ובתנאי שיעזבו אותו במנוחה.ובאיזה שהוא מקום, נראה שגם את אומרת לעצמך את זה: בוא ונעזוב את הטקס הזה, כך שיהיה לי שקט.נראה לי שאתם אולי די דומים בעניין הזה. אף אחד מכם לא מרגיש נוח בניהול אופרציה מורכבת כמו חתונה, ובגלל זה, במקום לשתף פעולה, אתם הולכים צעד אחורה ומוותרים. ואולי הכי נכון היה לומר זה לזה: כן, זה קשה לנו, ויש לנו כמה אפשרויות שאף אחת מהן אינה "טובה". כי אם נשמע להורים, זה יסבך אותנו עוד יותר. ובאמת לא קל לשמוע ביקורת של ההורים ולהתמודד איתה כי אתם רוצים משהו אחר. ואולי הכי נכון הוא לחשוב מה טוב לנו, וללכת על זה בלבד, ושההורים שלנו יסתדרו ויתיישרו עם זה (מה שהרבה יותר קל אם אתם לא זקוקים לתמיכה שלהם, הכלכלית ואולי הנפשית). ולעשות כל מאמץ לעזור זה לזה, גם אם גם זה קשה. כלומר, לך קשה לקבל על עצמך ניהול מורכב שכזה, ולו קשה לומר – אני איתך, אתמוך בך בכל מה שצריך, ועוד יותר קשה לו לנהל את זה בעצמו.זה באמת משהו שאתם צריכים לדבר עליו עוד, כי חבל בגלל זה לאבד את העתיד המשותף שלכם.