קונפליקט עם הילדים: מה עושים?

שלום,
התחתנתי עם בעלי לפני שנתיים וחצי. היום אני בת 31 והוא בן 49. אצלי זה נישאוים שניים, אצלו ראשוניים. יש לנו בת משותפת כבת שנתיים. כמו כן יש לי גם שני ילדים שגרים איתי מנישאיי הראשונים.כשהתחתנתי איתו הוא עבד בתפקיד בכיר בהייטק. אני עבדתי חצי משרה עם משכורת מינימום. הוא עבר להתגורר בדירה ששייכת לי, אך אני משלמת את המשכנתא.עד שנולדה בתינו המשותפת הוא שם בחשבוננו המשותף 2,000 סה"כ ולא אגורה יותר. לאחר שנולדה ילדתינו הוא הוסיף עוד אלף שקל (על הילדה). אני כרגע בהריון השני ממנו, הפסקתי לעבוד כלל. המשכנתא משולמת כיום על ידי מהמזונות של ילדיי מנישואים הקודמים. ומה 3,000 ש"ח אנו משלמים את החשבונות והאוכל עבור הבית.הבעל הפסיק לעבוד לפני שנה וחצי! אך ממשיך להביא את אותו הסכום בטענה שזה מהחסכונות שלו. ידוע לי שהוא בעל נכסים כי החתים אותי על הסכם ממון לפני שנישאנו, אני משארת שזה מקור הכסף שלו, הוא לא מוכן לשתף אותי בדבר.אני מרגישה שהוא חי בבית שמשולם על ידי הילדים שלי הגדולים (80%מהזונות שלהם) וגם כל בקשה כספית שלי כלפיו מקבלת מענה "עם חסר לך, תעבדי יותר".בתוך תוכי אינני מכבדת אותו ומרגישה כי לולא היה גר אצלי הוצאותיו היו הרבה יותר גבוהות. אני לעתים התפרצתי בגלל זה בבכי וכעס בפניו והוא כבר מזמן לא רוצה לקיים איתי יחסי אישות בטענה שאיני מתנהגת כמו אישה וגם שילדיי הגדולים מפריעים לו בבית ואיני מחנכת אותם לטענתו כראוי ולא בא לו עלי. את הילד השני הוא רצה לכן קיים פעם אחת איתי יחסי מין ומאז לא היה בינינו כלום שוב, אני בהריון חודש שישי.זה זמן מה התחננתי בפניו ללכת לטיפול זוגי אך גם פה קיבלתי סירוב. אני מיואשת. להתגרש במצבי אין לי את הכוחות בגלל הפעוטה שלנו ובגלל ההריון. ולסבול את תחושת הניצול גם אינני מסוגלת

אולי תפרטי קצת מה גרם לך להתחתן איתו?

גאולה יקרה,
למעשה, אין ביניכם שיתוף של ממש. האם זה קל לו יותר, משום שהוא רואה את עצמו כלא אחראי על הילדים שלך מנישואים קודמים, ומביא את עצמו למחשבה שלכן הוא מחוייב להגביל את התרומה שלו? - אולי. אולי הוא חושש מכך שתנצלי אותו, כביכול, עבור שני הילדים הגדולים שלך, ואז, מרוב חשש וחרדה, הוא מצמצם עוד יותר את תרומתו לחיים המשותפים שלכם, כדי לוודא שאפילו אגורה מכספו לא תלך אליהם. אני מעלה אפשרות של דרך חשיבה אפשרית שלו, כדי לחשוב מה אפשר לעשות עם זה. העובדה שהוא לא מסתדר עם הילדים הגדולים שלך, רק מחזקת את קו המחשבה הזה.נראה שאתם מחוייבים טיפול. אחד הנושאים המרכזיים, הוא דרך ההתנהלות המשפחתית בינו לבין הילדים הגדולים שלך. קשה לי לראות איך הם חיים במערכת חיים שכזו בשלום, ולהערכתי, הם זקוקים למערכת תומכת יותר מזו שקיימת עבורם כרגע. ואני לא מדבר על הצד הכלכלי, אלא על קבלתם בבית, ועל הדוגמא לזוגיות שהם רואים לנגד עיניהם, ועל הביטחון העצמי שלהם. אם הוא מסרב ללכת לטיפול ביחד, לכי לבדך. העזרי בטיפול הן כדי לקבל את הכוחות, והן כדי לחפש פתרונות - בתוך הקשר, ואם צריך אולי גם מחוץ לו. ועשי זאת אצל מטפל/ת זוגי/ת, גם כדי לאפשר את הכנסתו לטיפול, אם ירצה בהמשך הדרך (וזה קורה לא מעט במקרים שכאלה), והן כדי לדבר על תקשורת זוגית והתנהלות זוגית וכדי לחפש דרכים בתוך הזוגיות כשלב ראשון - גם אם הוא לא יגיע לטיפול בעצמו.

תודה רבה על תשובתך! באמת לאורך הדרך ההרגשה שלי שזו אכן עיקר הסיבה (ויש חיזוקים נוספים). תודה שחידדתה לי לגבי הצרכים והרגשות של ילדיי, אני אפנה במיידי לפי עצתך לטיפול, בתקווה שהוא יצטרף בהמשך.