קונפליקט עם משפחת הבעל

שלום
ד"ר חסון,אני ובעלי בני 35 נשואים שנה ועוד לפני שהתחתנו וגם עכשיו שאנחנו נשואים בכל יום שישי בבוקר הוא קם לוקח את רגליו ויוצא לבלות עם אבא ואמא בהתחלה זה היה רק הם ועכשיו הצטרפו גם אחיו הרווקים (בני 30 ו-40 לא ילדים). לא משנה עם קר /חם בחוץ הולך לשבת איתם בשוק הפשפשים כל שבוע. בעוד שאנחנו בכלל לא יוצאים לבלות. כשאני אומרת לו שזה מפריע לי אומר שאני יכולה לבוא גם אך, מצטערת אני לא מעוניינת לצאת עם ההורים ע"ח הבילויים שלנו פעם ב.. לא איכפת לי אבל, כל שבוע..קצת מוגזם לי.לפני שהתחתנו הבטיח לי שזה ישנה בפועל נשאר אותו הדבר.ואז בערב שוב הוא הולך לבד לארוחת ערב שישי אצל ההורים שלו וחוזר ב-1 בלילה...כשהייתי באה איתו היה מלווה אותי הביתה וגם נשאר איתם...במקרה הזה הוא יושב איתם לבד ואחיו הרווקים באים אוכלים ויוצאים לבלות. חשבתי שאולי הוריו יבינו שבנם התחתן ויפסיקו להתקשר בבוקר ולזרז אותו שיצא אז אחרי שהתלוננתי האבא שהיה מתקשר העביר את התפקיד לבניו שיציקו ובעלי ישר קם מהמיטה והולך לפגוש אותם.מה עלי לעשות האם כדי לדבר עם הוריו? ניסיתי להציע לו דברים שאנחנו ביחד אבל, זה לא עבד.

שני יקרה,
בעלך, מן הסתם, מרגיש מחוייב להוריו, ומחובר להם. זה החינוך שקיבל. אני מבין בדיוק למה את רוצה לשנות את זה, אבל כנראה שזה לא פשוט לא כשהוא מרגיש כל כך מחוייב. הוא מאפשר לך להצטרף אליהם, ואולי אפילו רוצה שתעשי זאת. את כותבת שאת לא מעוניינת לצאת איתם על חשבון הבילויים שלכם, אבל אז את גם מוותרת על הזמן איתו, כי האפשרות לבלות בנפרד אינה קיימת.אני מבין שכאן חלק מהקושי - שאת לא מקבלת את זה שהאפשרות הזו אינה קיימת, ולכן מצטבר אצלך כעס עליו, ואת נפגעת. כשאלה מצטברים, יש הידרדרות ביחסים ביניכם, כי מצטברת אצלך טינה, והוא מציב חומות.כל מה שעשיתי כאן, זה רק להציג את הבעיה. אין כאן פיתרון. הפיתרון צריך להיות ביניכם, ואתם לא מצליחים להגיע לפיתרון. או כי את רואה זאת כ"הכל או לא כלום", או כי הוא רואה זאת כך, או כי שניכם רואים זאת כך. לפחות לפי תאורך, זה נראה כאילו הוא רואה זאת כהכל או לא כלום, כי את מוכנה לכך שזה יהיה, אבל לא כל שבוע. מה שאני לא יודע הוא למה קשה לו כל כך לוותר על המפגשים האלה אחת לשבועיים, נגיד. כלומר, העובדה היא שזה קשה לו עד כדי כך שהוא מוכן לריב איתך, ועם זה ימשיך כך, והכעסים יצטברו, זה יהיה "עד כדי כך שהוא מוכן להיפרד ממך" - לכאורה. לכאורה - כי אם היה אפשר לשאול אותו את זה מהצד, בלי שאף אחד שומע, יכול מאד להיות שהיה אומר "מה פתאום?!" אבל כאשר זה עולה תוך כדי מאבק כוחות - כי זה מה שיש עכשיו, אז אולי מה שחשוב הוא שני דברים ביחד - גם רגשי האשם כלפי הוריו ואולי הקושי שלו להתמודד מול התוכחה שלהם (ואני מניח שהוא ניסה - אחרת הוריו לא היו צריכים להפעיל את אחיו), וגם הקושי "להיכנע" - שאולי קיים במידה כזו או אחרת אצל שניכם. אני לא יודע איך להתמודד עם רגשי האשם שלו כלפי הוריו, כי אני לא יודע את מקורם, ולא יודע דבר על היחסים שביניהם - וגם לא על היחסים שלו עם אחיו. אבל בעניין של מאבקי כוחות - כמעט תמיד שני הצדדים יכולים לעשות דברים שונים, שזה אומר גם לדבר, וזה אומר גם לתת את התחושה לצד השני שמבינים אותו, ושיחד עם זה רוצים גם עוד משהו - שגם הוא רוצה, ובאופן שגם הוא ירצה את טובתך. כי אחרי הכל, אם הוא התחתן איתך, מן הסתם הוא רוצה את טובתך. כשכועסים קשה לפעמים לראות את זה. זה התהליך, ועל זה את צריכה לחשוב.והנה, אם זה לא מצליח: אני יודע שאתם זוג צעיר, ובכל זאת - אם לא קל לכם ביחד, ואם יש קונפליקט שעלול לכרסם באהבה ובתחושת השיתוף - אולי בכל זאת כדאי לכם ללכת לטיפול זוגי לתקופה של מספר שבועות - כדי ללמוד להתגבר על קונפליקט שכזה כשהוא עוד קטן, לפני שיגדל. העתיד לפניכם, וחבל לפגוע במרקם החיים המשותפים שלכם שיוכל להמשך שנים רבות.